יותר טובים על הנייר, רק עליו
הפעם לנבחרת אין תירוצים להישען עליהם, אולי הגיע הזמן להתעורר מהחלום ולהכיר במגבלותינו. האם יוון, דוגמה מעולה לכך, היא שתביא אותנו להשלים עם האמת הכואבת אך הכרחית?
אין לנו מושג: אביעד פוהורילס מתוודה
פני הדור כפני זהבי: רון עמיקם על הפסד הנבחרת
זו הבעיה, 40 שנה אנחנו מנסים לשכנע את העולם שיש לנו עדיפות של טכניקה ומוח יהודי חריף ואז אנחנו נופלים בשלב הביצוע. אם בן חיים רוצה לגלות את תמצית האמת, שייקח את הזמן ויסתכל שוב על ההפסד 1:0 ליוון.
יוון, נבחרת שמכירה את מגבלותיה, משחקת פשוט, ממוקדת מטרה. לא באה לעשות דריבלים מיותרים, להמר על כל הקופה. אפורה, יבשה, קראגוניס משחק אותו דבר כבר 100 שנה, אבל ככה היא זכתה ביורו, ככה היא מגיעה למונדיאל ואילו אנחנו מעופפים באיזה חלום ורוד שאו-טו-טו גם אנחנו נגיע.
הכישלון הגדול של פרננדס מתחיל ונגמר בעובדה שלא הצליח להעיר אותנו מהסיוט הישן. לא הלביש את הנבחרת הזו לקראת משחק העונה. יום של להיות ולחדול ומהרגע הראשון זה בעיקר לחדול.
לא בניון, לא רפאלוב. היכן מסתתר כל הניסיון שלהם, שחקנים של אליפויות ומאני טיים? ומה עם כיאל? אפשר להעמיד אותו לדין על רשלנות פושעת. את מספר הטעויות שביצע אנחנו עדיין סופרים.
הנבחרת, שבדרך כלל מתלוננת על חוסר פרגון ודחיפה, לא יכולה למכור הפעם שום תירוץ. הביאו אותה לאצטדיון הכי נוח בארץ, הזיזו את המשחק לשעה שממיסה כל אויב ועל המגרש לגיונרים בעלי העיטורים הדרושים. מצב אופטימלי? כנראה שלא, צריכים גם יריב שיפתח רגליים וינקה אחרי שהצופים עוזבים.
אז שוב נחליף מאמן ונביא שחקנים חדשים ונגיד שאנחנו לא פחות טובים מפורטוגל, יריבתנו במוקדמות המונדיאל, כי כאלה אנחנו. אז אולי הגיע הזמן שנספר את האמת וכל האמת. אנחנו אכן יותר טובים על הנייר. על הדשא קצת יותר קשה לנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם