
במקום שבוע הספר - צריך שבוע ספריות
אנחנו יכולים לשאול ספרים בחינם מהספריות הציבוריות אבל במקום זה אנחנו קונים אותם במאות שקלים - למרות שהכסף לא מגיע לסופרים
את השורות הבאות אני רוצה להקדיש, לאלו אשר נדמה שהלכו לאיבוד ואשר כמעט אינן זוכות להתייחסות בכלל ובשבוע הספר בפרט - הספריות הציבוריות.
בישראל פועלות למעלה מ1,100 ספריות ציבוריות. רבים לא יודעים זאת, אבל "חוק הספריות הציבוריות – 1975" אשר תוקן לפני ארבע שנים, מאפשר השאלה חינם בספרייה ציבורית כמנוי רשום.
סעיף חוק זה, השולי לכאורה, יכול לחסוך לקורא הישראלי הממוצע עשרות רבות של שקלים בחודש. אז מדוע אם כן, אנחנו ממשיכים לבזבז כספים ברשתות הספרים הגדולות (כספים שממילא אינם מגיעים לסופרים, אבל זה כבר סיפור אחר) ולרכוש ספרים, שלרוב לא נפתח אותם שוב מהרגע שסיימנו לקרוא אותם?
כראה שעם הספר מעריך יותר את הקניין מאשר את העניין, אחרת אין לכך כל הסבר הגיוני. לישראלי הממוצע חשוב יותר להציג לראווה את הספרייה שלו, מאשר לקרוא את הספרים שבה. הבעלות על הספר, כרכוש, כרהיט, היא משהו מושרש בתרבות היהודית, אשר חלחל גם לישראליות.
ויש כאן כמובן גם עניין של אופנה. ישראל היא
אפשר לטעון שזה עניין של זמן. שצריך ממש ל-ל-כ-ת לספרייה. אבל גם כדי לקנות ספר בחנות, צריך בדרך כלל לצאת מהבית.
כשהיינו קטנים הייתה במסגרת תוכנית הלימודים "שעת ספריה". היינו משוטטים בספריית בית הספר, בוחרים ספר קריאה, מחתימים כרטיס, הולכים לקרוא בבית ומחזירים אחרי שבוע. ימים אבודים שבאמת למדנו בהם לאהוב לקרוא.
אם עיני מישהו מאנשי משרד החינוך נחות על השורות האלו, הנה לכם רעיון לקמפיין משרדי חשוב למיתוג הספריות הציבוריות ועידוד הקריאה בישראל.
אל תבינו אותי לא נכון: ספר הוא מוצר חשוב ואין בכוונתי לפגוע חלילה בתעשיית הספרים המקומית. אבל ספר נועד בראש ובראשונה שיקראו בו ולא רק שיציגו אותו. שימוש בשירותי הספריות הציבוריות יכול לעודד קריאה, לחסוך לצרכן הישראלי כסף ולתרום על הדרך ובלי להתכוון גם לאיכות הסביבה ולנושא המיחזור. פחות דפים, פחות קבלות, פחות שקיות.
אז אולי חבל באמת שכאשר מסיימים את המסגרות הלימודיות כבר אין איזה חוק שמכריח אותך לבקר פעם בכמה זמן בספרייה, אבל בינתיים: קנו לעצמכם ספרים, קנו ספר כמתנה, אבל אם אתם באמת רוצים לקרוא – לכו לספרייה. שקט, אווירה, חיסכון והנאה מובטחים.