כיכר תחריר בקהיר – סרט מלחמה
ההמונים בכיכר שהפכה לסמל המהומות במצרים לא מתרשמים מהמטוסים שחגים מעל ראשיהם. "אין דרך חזרה ממה שהתחלנו"
- ג'ימי קרטר: מובארק מושחת, הוא ייאלץ לעזוב
- אל בראדעי: "השינוי יגיע תוך ימים"
- דאגה בי-ם: "שוררת אי וודאות בנושא מצרים"
ההכרזה על עוצר לא עושה פה רושם על אף אחד. קהיר היא לא תוניסיה. כשמגיעה השעה היעודה, ארבע אחר הצהריים, החיילים פשוט אומרים למפגינים - "הגיעה השעה ללכת הביתה". וזהו . מחליפים בדיחות, מעשנים יחד, אף אחד לא מנסה לפזר בכוח את האנשים, שמוקדם יותר במשך היום עוד הביאו אוכל לחיילים התקועים שעות ארוכות בתוך הטנקים.
נראה כי הלילה בכיכר הוא עכשיו הבילוי המרכזי של תושבי העיר. מ', מהנדס אלקטרוניקה שנעדר מהעבודה כבר כמה ימים, מספר על שמועה לפיה מסתובבים בקרב המפגינים מרגלים ישראלים. אחריו אני פוגש את הבלוגר המפורסם ואחד אל הבאס, שמספר על הדרכים היצירתיות לעקוף את חסימות האינטרנט מצד המשטר. בכל מקרה, גם בלי אינטרנט, השמועה מפה לאוזן היא שממשיכה להביא לכאן את ההמונים. "לא הבלוגים עשו את המהפכה, אלא האנשים האלה", הוא אומר.
בלילה כבר יש פה לפחות עשרת אלפים מפגינים. החשכה כבר ירדה מזמן, והם עדיין מניפים שלטים מאולתרים, צועקים קריאות שתובעות את סילוקו המיידי של הנשיא מובארק. אחרי שעות של ציפייה, שבה לרגעים נדמה שהמומנטום של הימים האחרונים נחלש, סוף סוף משהו קורה. מוחמד אל-בראדעי, שחזר בסוף השבוע מגלות מרצון כדי להצטרף לגל המחאה, מעז לצאת ממעצר הבית שהיה נתון בו וחוזר אל המפגינים בכיכר. "מובארק חייב לעזוב היום", הם צועקים כלפי האופוזיציונר האוחז בידי מלוויו. ספק מובל על ידם, ספק מוביל אותם.
לחתן פרס נובל לשלום אפילו אין פודיום לעלות עליו. מישהו נותן לו מגאפון לבן, כדי לפנות אל ההמונים. לא ברור כמה שומעים חוץ מאלה שעומדים ממש קרוב אליו, הם ומצלמות התקשורת הבינלאומית שמחכות בקוצר רוח למוצא פיו. "לקחתם בחזרה את הזכויות המגיעות לכם, ואין דרך חזרה ממה שהתחלנו בו", הוא אומר לקהל המריע. "יש לנו דרישה מרכזית אחת - סוף המשטר ותחילתו של שלב חדש. מצרים חדשה. השינוי יגיע בתוך ימים ספורים", הוא מבטיח, ושוב קורא למובארק לעזוב ומיד.
בדרך לכיכר עברתי ליד בית הנשיא מובארק, שעומד ריק. "מובארק ברח לשארם א-שייח'", אומר לי נהג המונית עלי. כמה טנקים שומרים על המתחם, אבל איש לא מתקרב לשם. כשיחזור עלי לביתו, גם הוא יצטרף למשמר
למרות הכל, חוסני מובארק מנסה לחזק את הרושם שהוא עדיין שולט במצב. הטלוויזיה המצרית משדרת שוב ושוב תמונות שלו עם ראש הממשלה החדש, בהתייעצויות עם ראשי הצבא והמודיעין. לידו יושב עומאר סולימאן, סגן הנשיא שמונה רק שלשום (ראו ידיעה בעמ' 8), ושניהם כמו מחפשים תשובה. לסגור את משרדי אל ג'זירה, שנתפסת כמסיתה נגד המשטר, זאת אחת המסקנות הראשונות שמיושמות כמעט מיד.
בכיכר, אגב, שוררת שנאה גדולה לעומאר סולימאן, ראש המודיעין. "עומאר סולימאן עובד עם הישראלים ומשרת אותם", טענו כמה אנשים וכולם קוראים לו ללכת הביתה יחד עם מובארק.
בשעות הלילה מתפשטת כאן שמועה שהמשטרה תחזור אחרי חצות כדי לפזר את המפגינים בכוח. יש לזה גם ביסוס רשמי. מקורות ביטחוניים מדווחים שהיום המשטרה תחזור לרחובות, בעיקר כדי לשמור על הסדר ולמנוע מעשי ביזה. השוטרים עזבו, כזכור, את הרחובות, אחרי התגובה האלימה של הימים הראשונים כלפי המפגינים. הם פינו את מקומם לכוחות הצבא, שקראו לאזרחים בשכונות "להגן על רכושם ועל כבודם בעצמם". והאזרחים עשו זאת - חמושים בסכינים, גרזנים, אלות ובקבוקי תבערה בהיכון, הם ניצבו בשערי שכונות המגורים, כל אחד נכון להגן על ביתו ומשפחתו.
וכאילו לא היה מספיק בבריונים ובכנופיות שמנצלות את הכאוס ברחובות לצורכי ביזה ושוד, אל הקלחת מוטלים גם כמה אלפי אסירים שהצליחו לברוח מבתי הכלא, בחסות האנרכיה (ראו ידיעה). אתמול בבוקר דווח כי כנופיות חמושות פשטו על ארבעה מתקני כליאה ברחבי מצרים ושחררו אלפי אסירים ועצירים.
בחזרה בכיכר, אני שם לב שלא רואים הרבה קיצונים איסלאמים בין המפגינים, רק קבוצות בודדות, אחת מהן מורכבת כמעט כולה מנשים רעולות פנים. "העלילו עלינו", אומרים לי בני שיחי, "שאנחנו רוצים להביא את הפונדמנטליזם, שיהיה כאן כמו באיראן. אבל זה לא נכון. רובנו אנשים סבלנים שרוצים לחיות בשלום עם הנוצרים, פשוט לא יכולנו יותר עם המשטר שדיכא אותנו וטבח בנו".
כשהטנקים שעטו לכיוון הכיכר בבוקר, אנשים חסמו אותם ומנעו מהם את הכניסה, מכריחים אותם להיערך רק בשוליה. "אתה זוכר את התמונה של האדם שעצר את הטנק בכיכר טייננמן?", שואל אחד מהם בגאווה. "כן", עניתי לו, "גם אני הייתי שם, אבל שם זה נגמר רע". בשלב זה, אני מקשיב להוראת העוצר וחוזר למלון. ואז, בסיומו של יום שקט יחסית, לפתע שוב נשמעות יריות עזות מכיוון הכיכר.
בהכנת הידיעה השתתפה גבי גולדמן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם