צ'ק ליסט: כך נתכונן לחקירת ארגוני השמאל
כיבוש זה משהו שקשור בחיזור אחרי נשים, מחסום זה משהו שיש בכניסה לחניונים ושלום זו ברכה מנומסת. חיים הר-זהב נערך ליום סגריר
לבשתי אותה רק פעם אחת, באותה עצרת ב- 4/11/95. אחותי הגדולה ואני שילמנו עשרה שקלים על כל חולצה, וקנינו אחת לה ואחת לי. יש עליה את הסיסמה "כן לשלום - לא לאלימות", שהייתה הסיסמה של העצרת ההיא, ולכן גם קנינו אותה. מהצד השני, עם זאת, יש שתי מילים שהופכות אותה למוקצה מחמת מיאוס ולפוטנציאל לצרות עבורי: שלום עכשיו.
עכשיו לא תהיה ברירה אלא "להעלים" את החולצה שלבשתי באותו ערב מר ונמהר. אותה, וכל מיני סממנים אחרים שעלולים לסמן אותי כאנטי ציוני או אנטי יהודי. דברים כמו סטיקרים עם סמל של "peace" עליהם (אפשר למחוק את הקו התחתון יותר ולטעון שזה הלוגו של מרצדס), או דברים ממש חתרניים כמו הזמן הצהוב של דוד גרוסמן (אותו אפשר לעטוף מחדש ולטעון שהתכוונתי לקנות את "איתמר הולך לישון" והמוכרת הסמולנית בסטימצקי עבדה עליי). זה הזמן גם לדבר עם יריב אופנהיימר, ולהגיד לו שלא משנה מה - שיעשה טובה ולא יספר שאנחנו מכירים. אם הוא חייב לספר, שיגיד שהוא מכיר אותי רק ככתב ושמעולם לא דיברנו בלי נוכחות של מצלמה. כאילו, יש לי ילדות והכל.
את המנוי להפועל אפשר לשמור עדיין. תודה לאל שיריב לוין מהליכוד ומוץ מטלון מישראל ביתנו באים קבוע למשחקים בבלומפילד, ואז אני יכול לומר שאני ימני כמוהם - אם לא יותר.
אני לא חבר הסתדרות כבר כמה שנים טובות, אבל צריך לדבר עם אנשי אתר nrg מעריב שיימחקו מהארכיון שלהם את המאמר שפרסמתי שדיבר על כך שעובדים מאוגדים מקבלים יותר מעובדים בודדים, וכמה חשוב שיהיה איגוד מקצועי חזק. לא רוצה שמישהו יחפש בגוגל ויגלה עמדות חתרניות כאלה, אחרי הכל.
עכשיו הזמן להעביר את חוגר המילואים וכרטיס משרת המילואים הפעיל לקדמת הארנק. אתם יודעים - שאם יעצרו אותי ברחוב ויבקשו מסמכים, שזה יבלוט החוצה. אולי זה יעזור. אולי יידעו שאני בעצם יעיל, ויוותרו לי. אני לא מצליח להבין למה צה"ל ירד מהעניין הזה שהיה פעם, בתקופה שאבא שלי הבוגד עשה מילואים, והיו מחתימים את החוגר ומציינים את מספר הימים ששירתת.
לזכור: להתקשר למשרד הקישור ולבקש שיישלחו לי תדפיס חתום על ידי מג"ד או סמג"ד שמציין שעשיתי עשרות ימים כל שנה, וחלקם הגדול היה בשטחים. אניילן את המסמך הזה ואתחב
אני צריך להזכיר לעצמי לא ליפול עם ביטויים במהלך שיחת חולין עם מישהו: גדה יש רק לבריכות שחייה, כיבוש זה משהו שקשור בחיזור אחרי נשים, מחסום זה משהו שיש בכניסה לחניונים, ושלום זו ברכה מנומסת ותו לא.
אסור לי להשתמש במילים האלה בקונטקסט אחר בשום פנים ואופן. את הילדות כלל לא אלמד את המילים האלה, שלא "יברחו" להן או משהו. נגיד להן שלבריכת השחייה יש קירות, ושמה שיש בכניסה לחניון זה עמוד-זז. שלום? לא צריך את המילה הזאת. בטח שלא נלמד להגיד בישמעאלית אהלן. נלמד אותן להגיד פשוט: "היי". ככה אף אחד לא יחשוד בהן, ולא יחשוד בנו.
עוד דברים, צריך להכין את הדרכון האמריקאי של אשתי, ולוודא שהוא בתוקף. לשים את הטלפון של הקונסוליה בירושלים ובתל אביב בחיוג המהיר. אם יגיעו, היא תתקשר ותציין שהיא אזרחית זרה. אולי זה יעזור לה ולבנות. אני חייב לפנות דחוף לשגרירות הרומנית להוציא אזרחות. מצד שני, על מי אני עובד? רק הרומנים הם אלו שיבואו לעזור לי... ממש...
לזכור לארוז תיק קטן, חוץ מהתיק של המילואים, עם כלי רחצה, ביגוד חם, מגבת. שיהיה, ליתר ביטחון. אי אפשר לדעת באיזו שעה ידפקו בדלת. אוקי, נראה לי שזה מכסה הכל. אם יהיו עוד דברים שאזכר בהם, אוסיף.
מאז החלטת הכנסת אני מרגיש הרבה יותר בטוח. אני יודע שישראל היא מדינה חזקה, עוצמתית, שיודעת להגן על עצמה מפני כל מיני גורמים חתרניים שמנסים להרוס אותה מבפנים. לעזאזל, אני חייב לא להזדהות איתם. אני חייב להימלט מזה איכשהו.
אני מבקש להצהיר את ההצהרה הבאה:
אני, חיים הר-זהב, גר בירושלים, יליד 1978 מצהיר בזאת כי:
1. אינני שמאלן. מעולם לא הייתי שמאלן. אני מתנגד לקיומו של שמאל בישראל.
2. אם יעלו עדויות ולפיהן מתישהו הייתי שמאלן, אני מבקש להדגיש כי אשתי ימנית, ובנותיי ימניות מאוד.
3. אני דוחה מכל וכל ובשאט נפש כל אידיאולוגיה הסוטה מדרך הישר של ליברמן, בן ארי וכצל'ה.
4. למען הסר ספק - הליכוד זו חבורה של שמאלנים בעיניי.
5. לדעתי צריך לגרש את הערבים מהגדה ולהפסיק את הכיבוש הפלסטיני של שכם ורמאללה.
אתם חושבים שזה יעזור? שזה אמין? וואי, אני מה זה מקווה שכן.
בכל מקרה, וליתר ביטחון, הטור הזה ישמיד את עצמו מתישהו. או שהדמוקרטיה הישראלית תשמיד את עצמה מתישהו. בעצם, התהליך השני כבר התחיל.
חיים הר-זהב כותב את הבלוג ה(.)חיים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם