י-ם: האם רחביה מתחרדת, ומה רע בזה בעצם?
שכונת רחביה - ערש הליברליזם, האליטיזם, ובעיקר החילוניות הירושלמית - משנה את פניה. הבחירות האחרונות למינהל הקהילתי היוו את החותמת לכיבוש החרדי. אבל יש הסבורים כי החרדים האנגלו-סכסים שמציפים את השכונה יבקשו לשמור על מעמדה הרם ולא יכפו את דתם
מי היה מאמין ששכונת הפאר שהוקמה לפני 90 שנה - זו ששיכנה את מיטב האצולה הירושלמית, מקום פעילותה של גימנסיה רחביה, אייקון חילוני~ליברלי מובהק; שבתוכה פעל אטליז מוכר שרצים וחזירים; שבה פועלת עדיין מסעדת "רסטובר", הפתוחה בשבתות - תשחיר.
אם זה לא היה ברור עד עתה, הגיעו תוצאות הבחירות למינהל גינות העיר. ההליך הדמוקרטי בישר כי המועמדים החרדים זכו ברוב מוחץ. התברר כי בשכונת רחביה, הידועה בציבור כשכונת יוקרה חילונית מובהקת, זכו החרדים ברוב מוחלט.
כרגיל, נשלפו ההסברים ואולי התירוצים לתוצאות הקלפי: אחוז הצבעה חילוני נמוך מאוד ואחוזי הצבעה מלאים של החרדים, שניהלו קמפיין פנימי דיסקרטי ומתוחכם תוך הרדמת היריבים. לחרדים מאידך הסבר שונה: לדידם, תוצאות הבחירות הן תמונת מצב אמיתית של המציאות.
אם תסרקו את הרחובות של רחביה ותקישו על הדלתות, הם יגידו, תמצאו חרדים בכל הדירות. אם תקפצו בכל יום בשעות אחר הצהריים לגן הג'ירפה המפורסם תמצאו שם עשרות אמהות בשביסים וכיסוי ראש וילדים מסולסלי פיאות.
שכונת רחביה השבוע
צילום: שימי נכטיילר
"ערב שבת בשכונת ילדותי"
"כמעט בכל עסקאות הנדל"ן בעשור אחרון מעורבים חרדים", אומרת לילי לויט, סוכנת נדל"ן ותיקה מרחביה, "ותמיד מהצד הקונה או השוכר. רוב הדירות שהתפנו באזור נקנו או נשכרו על ידי חרדים אנגלו-סכסים. כשאני מפרסמת דירה למכירה או להשכרה כמעט כל המתעניינים הם חרדים". דברים דומים אומרים גם יתר מתווכי הנדל"ן בשכונה.
"לפני כמה שבועות החלפתי קידומת, והחלטתי לציין זאת במעין סיור שורשים בתבנית נוף הולדתי ברחביה", מספרת דפנה אברמסון, שנולדה וגדלה בטבור השכונה, שדרות בן מימון, וכיום היא תושבת מבשרת ציון. "בערב שבת לקחתי את ילדיי ובן זוגי לארוחה ב'רסטובר', שבילדותי היה עדיין דירת קרקע עם חצר.
לילי לויט צילום: שימי נכטיילר
"במהלך הארוחה תיארתי להם איך נראה ערב שבת בשכונת ילדותי. בדירות רבות נערכו מסיבות חילוניות בנוסח הסיקסטיז והסבנטיז, ומהגרמופונים בקעו צלילי אלביס פרסלי ופול אנקה, בעיקר באזור שבו גרו רובי ולייזי ריבלין, האחים מרידור ודני נוימן.
"בדירות האחרות המבוגרים העממיים שיחקו קלפים, והאינטלקטואלים פתחו שולחן לצלילי מוזיקה קלאסית. בגן רחביה, ליד הקיוסק של נעים, התגודדו הגימנזיסטים הצעירים מצופי מצדה ומודיעין, ושם חווינו סיגריה ראשונה ונשיקה ראשונה. הילדים הקטנים יותר שרו בגן הג'ירפה 'בן לוקח בת, ובת לוקחת בן. הרבי אמר אסור להתחתן' במעין מסיבת פיג'מות ילדותית.
"כשסיימנו את הארוחה הובלתי את ילדיי לסיור מודרך בזירת ההתרחשויות – רחובות רחביה. רוב הבתים נשארו בדיוק כמו בילדותי, ללא שינוי וללא שיפוץ, אבל חשבתי שנקלעתי לעולם אחר ולארץ אחרת: מכל החלונות הבהבו פמוטים עם נרות שבת, ומכל הבתים נשמעו זמירות שבת במבטא יידישאי-ברוקלינאי.
במקום 'קה סרה סרה' שמעתי את 'יום זה מכובד מכל ימים, כי בו שבת צור העולמים'. באוויר אפשר היה להריח את החמין והצ'ולנט המתחממים על פלטת השבת, מה שלא היה פה פעם".
שכונת רחביה הוקמה בראשית שנות העשרים של המאה הקודמת בידי חברת "הכשרת היישוב". החברה קנתה את אדמות הסביבה מהכניסה היוונית האורתודוכסית. רחביה נבנתה כשכונת גנים בתכנונו של האדריכל ריכרד קאופמן.
בשנים הראשונות התיישבו בה משפחות אמידות, בנות האצולה המשכילה והחילונית של העיר. כאן גרו אבות המדינה: דוד ופולה בן גוריון, יצחק בן צבי ורחל ינאית, דב יוסף, כל שופטי בית המשפט העליון וכל הפרופסורים באוניברסיטה העברית.
עם גלי העלייה ממרכז אירופה הגיעו לשכונה עולים רבים מגרמניה. "הייקים" היו אחראים לביסוס אופייה של רחביה. לאורך כל השנים תושבי השכונה היו חילונים ברובם, עם מיעוט של דתיים וציונים מודרניים. אף חרדי לא גר ברחביה המקורית.
שערי החסד
החרדים גרו בשכונת עוני קטנה וצמודה - שערי חסד. היא נוסדה בשנת 1908 בידי "ארגון גמילות חסדים הכללי" עבור עניי ירושלים האשכנזים "הפרושים" – המתנגדים - כפתרון דיור במחיר אפסי. השכונה נוסדה על פי הדגם של שכונת מאה שערים. שערי חסד החרדית, הקטנה והענייה ושכנתה הגדולה והעשירה רחביה חיו בדו-קיום ובסובלנות הדדית למרות הפערים.
שכונת שערי חסד בירושלים צילום: שימי נכטיילר
הסיפור החל בשנות השבעים, כאשר מול שערי חסד צמחו מגדלי וולפסון היוקרתיים, וחסמו את הנוף והאוויר של השכונה הקטנה. כמה אילי הון חרדים מארצות הברית ומאירופה רכשו דירות במגדלים בשל קרבתם למרכז העיר, לכותל ולתשתיות השירותים הדתיים של שערי חסד, כמו השטיבלאך של הגר"א, הקלויז (בית כנסת קטן) של קהל חסידים והמקווה השכונתי.
בין הקונים היו גם האחים רייכמן הקנדים, שכיום בונים את מלון וולדורף אסטוריה בממילא. אחד מהם החליט לגור דרך קבע בוולפסון והשתלב בחיי שערי חסד. בהדרגה הפך העניין לטרנד חרדי עולמי. אנשי עסקים ועשירים יהודים מאמריקה, אירופה ואוסטרליה רכשו דירות בוולפסון או בתים בשערי חסד, שיפצו או בנו מחדש. הנדל"ן בשכונה נסק.
כשמלאי הבתים בשערי חסד אזל, התחילו החרדים לרכוש ולשפץ דירות ובתים ברחביה הסמוכה. הרחובות קק"ל, אבן עזרא, הר"ן ואבן שפרוט היו פופולריים במיוחד. רחביה עצמה עברה תהליך טבעי של הזדקנות וחילופי דורות. זקני השכונה הלכו לעולמם או לדיור מוגן, ילדיהם עזבו את העיר או השכונה והחרדים החוצניקים רכשו בהדרגה את דירותיהם.
נקודת הציון המשמעותית הראשונה במהפך הייתה מותו של הרב שלמה זלמן אויערבך, ראש ישיבת קול תורה ותושב שערי חסד, שנחשב לגדול הדור ולפוסק הדור. לאחר מותו בשנת 1995 החליט בנו וממשיך דרכו הרב שמואל אויערבך להקים ישיבה על שמו, מעלות התורה.
בית המדרש התנהל בבית הכנסת הגר"א בשערי חסד, אבל נדיב ידוע רכש בניין ברחוב אבן שפרוט 3 ברחביה הסמוכה, הרס אותו ובנה במקומו מבנה מרשים, המשמש פנימייה וחדר אוכל לישיבה, עם דירת מגורים ולשכה לרבו הנערץ. רוב תלמידי הישיבה והכולל הגיעו מהשכונות הדתיות בעיר, אבל כמה עשרות בני ישיבה לא היו ירושלמים. למענם שכרה הישיבה את כל הדירות שהתפנו בסביבה, והיו לא מעט כאלה.
לישיבה של הרב אויערבך יצאו מוניטין בעולם כולו, וצעירים חרדים מארצות הברית ומאירופה ביקשו ללמוד בה. לשם כך הוקמה ישיבה נוספת עם כולל אברכים בשם מדרש שמואל, לבאים מהתפוצות. הישיבה הליטאית האנגלו-סכסית התמקמה בבית הכנסת הספרדי של רחביה אוהל אברהם, השוכן ברחוב אוסישקין 30, צמוד לגימנסיה רחביה.
במדרש שמואל לומדים כיום כ-250 בחורי ישיבה ואברכים נשואים. הבחורים והאברכים שכרו כל דירה אפשרית בגזרה. הסטודנטים החילונים שהתגוררו בדירות שכורות באזור הרחיקו לכיוון הרחובות עזה או ברלין בקריית שמואל, או לביצה של קטמון. משרדי עורכי הדין ורופאי השיניים התפנו למגדלי משרדים, והשכונה מלאה בחרדים צעירים דוברי אנגלית, יידיש ועברית.
טישים חסידיים בשכונה
נקודת ציון נוספת במהפך נזקפת לזכותו של משה אהרון (אנריקו) ברודשנדל, איל הון חוזר בתשובה מדרום אמריקה וחסיד חב"ד. ברודשנדל עצמו רכש את ביתו של האלוף עוזי נרקיס ברחוב ישראל'ס ברחביה, ובנה עליו וילה מפוארת למשפחתו.
שכונת רחביה בירושלים צילום: שימי נכטיילר
השלב המכריע במהפך החרדי ברחביה שייך לישיבת נצח ישראל-ריימלס. אם הרב אויערבך, חסידיו וישיבותיו כבשו את חלקה הצפוני של רחביה, הסמוך לשערי חסד, הגיע הרב ישראל זאב גוטסמן והקים ישיבה גדולה בקצה הדרומי של רחביה, במבנה היסטורי שהיה ביתו של השופט גד פרומקין, הידוע גם כ"בית חבצלת".
הרב גוטסמן היה דיין וראש הישיבה האחרון בווילנא בתקופת מלחמת העולם השנייה. הוא נודע כעילוי ותלמיד חכם ידוע, וכיהן כראש ישיבה בישיבות מיר וגרונדא שבליטא. לאחר כניסת הנאצים לווילנא הוא הוכה על ידי הנאצים, נפצע ואיבד את בנו אך שרד.
לאחר המלחמה היגר לארצות הברחת דרך צרפת, והתמנה לראש ישיבת תומכי תמימים בניו יורק. מאוחר יותר הקים בניו יורק את ישיבת נצח ישראל-ריימלס, לזכר הישיבה בווילנא. לפני כ-20 שנה הוא העלה ארצה את הישיבה כולה ופתח את ישיבת נצח ישראל ברחוב אבן עזרא 22, פינת רחוב רמב"ן.
הרב גוטסמן רכש את ביתו של השופט פרומקין, בנו של עורך עיתון "החבצלת" שעל שמו נקרא הבית. המבנה תוכנן על ידי האדריכלים וילהלם הקר ואליעזר ילין בשנת 1924 בסגנון בין-לאומי עם מוטיבים מזרחיים, כמו חלונות מקושטים ועמודים עם כותרות ראשיות.
בית פרומקין שימש אתר מפגש לנכבדי העיר בימי המנדט, והנציב העליון עצמו היה אורח קבוע בו. בבית התארחו ראשי הציבור בני כל הדתות - יהודים, נוצרים ומוסלמים - ובו הוכרז על פתיחת האוניברסיטה העברית. הרב גוטסמן רכש את המבנה לשימור ושימר את חזותו החיצונית. במקום הוקמה ישיבה וכולל אברכים.
כמעט כל בני הישיבה והאברכים הנשואים הם אמריקאים במקור ואלה שכרו בהדרגה את כל הדירות שהתפנו ברחובות אבן עזרא, אברבנאל, חלקו המערבי של רחוב רמב"ן, החלק המערבי של שדרות בן מימון ואוסישקין.
לאחר פטירתו של הרב גוטסמן נכנס לנעליו כראש הישיבה חתנו הרב מיכאל בינקר. אגב, במוצאי שבת הקרובים תיערך במקום הכנסת ספר תורה לזכרו של הרב גוטסמן, והמלווים יהיו מצוידים בלפידים.
"החרדים של רחביה שונים"
בפועל רחביה היא שכונה כמעט חרדית. פה ושם יש מובלעות חילוניות, אבל הרוב חובש כיפה. המוזר הוא שמהפכי התחרדות בשכונות שהיו פחות חילוניות מרחביה לוו במאבקים סוערים בין הציבור החילוני לזה החרדי בתוספת התערבות בולטת של התקשורת החילונית. דווקא ברחביה, הסמל החילוני הנודע, מתנהלת המהפכה בקול דממה וללא כל התנגדות. החרדים מתקבלים אפילו בזרועות פתוחות.
הרסטובר ברחביה צילום: פלאש 90
"עובדה: לפני כמה שנים פתחו בלב השכונה את 'רסטובר' בשבתות, והחרדים של רחביה לא הפריעו ולא נאבקו. 'החרדים הישראלים' לעומת זאת היו הופכים עולמות ומציתים אש. תיכנס ל'אנג'ל' ברחוב הקרן הקיימת בשעות הבוקר ותמצא את הנשים החרדיות האמריקאיות, עם פאות ושביסים, מצחקקות בתור עם החילונים בלי בעיות, ואיש לא דורש מחיצות או קווי מהדרין. כנ"ל במתקני גני השעשועים שבשכונה.
"באופן טבעי גם אנחנו רוחשים להם כבוד, הם פשוט לא מאיימים וידידותיים לסביבה. בעצם אפשר לומר שהמהפכה ברחביה היא לא חרדיזציה, אלא אירופיזציה ואמריקניזציה".
מחזיקה אחריו לילי לויט: "ההתחרדות של רחביה היא לא בדיוק התחרדות, יש הרבה אנגלו-סכסים חרדים. זה לא 'חרדים' כמו במאה שערים, זה בודאי לא אותו סגנון. מדובר בסוג אחר של חרדים, קליינטורה של דתיים שהם יותר גמישים עם החיים בהרבה מובנים, במובן של חיה ותן לחיות. הם נוף משמעותי מאוד לא רק בשכונה הזו אלא גם בנחלאות, טלביה, מושבות, בקעה. כל הרצועה הזו ברצף אחד גדול.
"מדובר בדרך כלל באקדמאים או אנשי עסקים, יש גם רופאים. אנשים שדווקא באים לפה מוכנים להוציא יותר ממה שהם היו מוציאים במקום אחר. אני לא רוצה להיכנס למספרים אבל מדובר במגזר מבוסס מאוד. 95 אחוז מהעסקאות שבוצעו בשנה האחרונה ברחביה בוצעו על ידי חרדים. זה לא מעלה את כל ערך הדירות, זה מעלה ערך של דירות מסוימות שהן דירות איכותיות. דירות של בתים מטופחים, מעליות, גינות בקרבת בתי כנסת.
"דירה ברחוב עזה, ערכה לא יעלה בהשוואה לרחוב בן מימון למשל. הביקוש לא היסטרי, הוא מתון אבל הוא קיים. קיים כל הזמן ביקוש ויש לו גלים. יש תרעומת מצד החילונים על מה שקורה, אבל מצד שני השכונה נראית מטופחת יותר, מושקעת יותר. הבתים מסודרים יותר, מוזנחים פחות. יש לזה יתרון משמעותי. ההשקעה הזו מתרחשת רק בגלל הביקוש והמחירים הגבוהים".
הרמוניה כמעט מוחלטת
בין דיירי השכונה נמצא גם איש השמאל הידוע והעיתונאי הוותיק חיים ברעם. "הצבעתי בבחירות האחרונות בשביל איתן זרחי, והוא הנציג החילוני היחיד שנבחר", מספר ברעם. "יש כנראה איזושהי התעוררות בעניין. התקשרו אליי כל מיני אנשים חילונים שאני לא מכיר ובקשו שאצא להצביע. גם אני, גם אשתי וגם בני הגדול הלכנו להצביע, וכולנו הצבענו עבור שני המועמדים החילונים.
שדרות בן מימון ברחביה צילום: פלאש 90
"יש כאן המון אלמנטים של יוקרה. רחביה נחשבת שכונה יוקרתית, ובמשך הזמן היא היתה מאוכלסת על ידי חילונים ודתיים מתונים. החדירה של החרדים לשכונה היתה הדרגתית ועכשיו היא מורגשת מאוד.
"יתכן מאוד שאם תהיה תחושת כוח חזקה של הציבור החרדי יתעוררו דרישות שלא היו בעבר. לסגור את הרחובות למשל. אני חושב שלפי האנשים שעמדו בתור בקלפי, כדאי מאוד ללכת על דרך של הידברות ולא על דרך של עימות. אלה אנשים שחלקם באו מחו"ל ורגילים לחיות בין הגויים. אני חושב שצריך להגיע להידברות ושכנות של דרכי שלום עם החרדים".
החרדי שזכה ברוב המוחלט והסוחף של קולות תושבי רחביה בבחירות למינהלת המקומית הוא עו"ד אלקנה הולצר מרחוב רמב"ן. הוא דווקא מנסה להמעיט בהיקפה של המהפכה, אולי כדי לא לעורר מתחים. "היופי של רחביה שהיא שכונה מעורבת", אומר הזוכה המאושר. "האוכלוסייה חיה בהרמוניה כמעט מוחלטת, ואין פה שום התנכרות של מגזר אחד לשני.
"לא הייתי אומר שרחביה עברה מהפכה חרדית. נכון שמגיעים לגור כאן זוגות דתיים וזוגות עם יכולות כלכליות בינוניות עד גבוהות, אבל זה דבר שרק משביח את השכונה". הולצר, שזכה כאמור ברוב הקולות, מבקש להדגיש כי שכונת שערי חסד החרדית הוצאה מאזור הבחירה וצורפה לנחלאות, מחנה יהודה ולב העיר, כך שכל הקולות שזכה בהם הגיעו מרחביה.
למי שייכת השכונה?
כאמור, החרדים החדשים שהגיעו לרחביה רובם ככולם אנגלו-סכסים. העיתונאי החרדי ואיש הרדיו והטלוויזיה קובי אריאלי הוא תושב השכונה. לפני כמה חודשים הוא עבר לשכונה מכפר חב"ד, שם התגורר שנים רבות.
קובי אריאלי צילום: אריק סולטן
"זה מעניין. נחשפתי לרחביה רק בשנים האחרונות. גדלתי בגבעת שאול ורחביה היתה עבורנו משהו רחוק ובלתי מושג, שכונה של שופטים ייקים זקנים. באנו לגור ברחביה כי חיפשנו שכונה שהיא לא חרדית כמו בצפון העיר, ומצד שני שיש בה חרדים. באנו לשכונה הזו מפני שהיא רגועה, שקטה ותרבותית.
"כשאני נפגש עם חבריי הסופרת גַיִל הראבן ובן זוגה אמנון לורד הם מתייחסים אליי כמי שבא לשכונה שלהם, החילונית, ואני מתייחס אליהם כאל אנשים שנשארו לגור בשכונה שהיא למעשה חרדית. כל זה ברמת התחושות. בפועל מה שקורה זה שמדובר שוק חופשי של ביקוש והיצע, וככה זה עובד. יש מטבע הדברים תנודות ושינויים באופייה של עיר. ככה זה וצריך להפסיק להתרגש.
"כשבאתי להצביע לבחירות הקהילתיות ניגשה אליי אישה ואמרה לי, 'אל תסגרו לנו את הרחובות בשבת'. הבנתי שהבעיה במשפט היא 'לנו'. זו שכונה של שנינו, לא שכונה שלך שבאתי אליה. זה מקור הטעות. זה לא של סבתא שלך. מה ששלך בזה השלושה חדרים וחצי שקנית לפני 50 שנה, וגם זה בקושי. שום דבר מעבר לזה לא שייך לך.
"אני מבין את הפחד, את החשש. אם משהו חושש מזה, לבי לבי עליו. זו חברה דמוקרטית. מכיוון שברחביה יש את המחסום הכספי הגבוה אנשים שבאים לגור ברחביה הם ברמה אינטלקטואלית העולה עשרות מונים על תושביה הוותיקים של השכונה. רחביה החילונית עם ההגירה החילונית הגבוהה זה לא דבר רע. בקיצור, אין חשש לגורל רחביה ב-15 השנה הקרובות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם