על גידול ילדים אין תלוש משכורת
ארגוני הנשים מתלהמים על פערי השכר, אך נשים אינן מופלות לרעה בעבודה - אלא בוחרות מרצונן שלא לשים את הקריירה בראש סדר העדיפויות שלהן לעומת המשפחה
כצפוי, עורר הדוח של בנק ישראל תהודה ציבורית וגם גרר מחאה מצד ארגוני נשים. ואולם, קריאה מקיפה של המחקר מלמדת כי למחאה הזו אין רגליים. הקידום בשכר של נשים, שעובדות בשירות הציבורי, אינו איטי יותר מקידומם של גברים. הסיבה היחידה לפערי השכר היא שגברים נוטים להתקבל מלכתחילה לתפקידים בכירים יותר שמתוגמלים במשכורות גבוהות יותר – זאת לאחר שגם במקום העבודה הקודם הם כיהנו בתפקידים בכירים יותר וקיבלו משכורות גבוהות יותר. במלים פשוטות, המזכירה מתקדמת לא פחות מהר מהבוס שלה – רק שמההתחלה ועד הסוף היא מזכירה והוא בוס.
למה זה קורה? לשאלה הזו הדוח של בנק ישראל אינו מספק תשובה, אולי בגלל שכלכלנים נוהגים לעתים להתעלם ממשתנים אישיותיים, משפחתיים ותרבותיים. ואולם, כל בר דעת שמכיר את מציאות החיים בישראל יודע שבהשוואה לגברים, נשים נוטות יותר לראות את העבודה כעיסוק משני יחסית כאשר העיסוק הראשי הוא הקמת משפחה וגידול ילדים.
אם זה טוב או רע להעדיף משפחה וילדים על קריירה מקצועית יחליט כל אחד לפי תפיסת עולמו; אבל אסור לשכוח שכאשר נשים משקיעות את כל משאביהן בקריירה מקצועית ולא מבזבזות זמן יקר בטיפולי פוריות, הריון, הנקה, החלפת חיתולים וכן הלאה - הישגיהן המקצועיים מרשימים לא פחות מאלה של גברים עם השכלה דומה אשר עובדים במקצוע דומה. במלים אחרות – נשים אינן מופלות לרעה בעבודה, אלא בוחרות מרצונן שלא לשים את העבודה בראש סדר העדיפויות שלהן.
זו לא אפליה; זה שוק חופשי
דוח נוסף שנוגע, לכאורה, לאפליה על רקע מגדרי בעבודה, שעורר הרבה פחות הדים תקשורתיים, הוא הדוח של משרד המסחר והתעשייה בנוגע לתאונות עבודה. בשנה שעברה נהרגו לא פחות מ-42 עובדים בתאונות עבודה. רובם המוחלט של אותם עובדים הם גברים. לכאורה, נראה כי העבודה מחסלת בכוונה את המין הגברי, אבל מי שיבחן את מקצועותיהם של המתים ימצא כי הם עבדו בדרך כלל בבניין ובהפעלת ציוד מכני כבד. מי שבוחר לעבוד כטפסן או כמפעיל מנוף צריך לדעת שעם המשכורת באה גם הסכנה.
וזו התורה כולה על רגל אחת: לכולנו יש זכות לבחור באיזה
מקצוע אנחנו רוצים לעסוק, באיזה היקף של משרה אנחנו מוכנים לעבוד, באיזו מידה אנחנו מוכנים להשקיע את כל מרצנו בעבודה, ועד כמה אנחנו מוכנים להסתכן בשבילה. אבל כולנו גם צריכים לדעת שלבחירות המקצועיות שאנחנו עושים יש מחיר: השיפוצניק מרוויח יותר מהפקיד, כי הוא לוקח על עצמו סיכון פיזי כבד יותר; הפקידה מרוויחה פחות מהמנהל, כי האחריות שלה קטנה יותר.
זו לא בושה להיות פקיד או פקידה, אבל גם אין סיבה להשתומם כשהם מרוויחים פחות מהשיפוצניק והמנהל. זו לא אפליה על רקע מגדרי אלא שוק חופשי ומאוזן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם