אמת קשה לעיכול

ליצרני המזון אין עניין לשתף אותנו במראות ה"מלבבים" שמתרחשים בחצר האחורית שלהם. אבל האמת היא שגם אנחנו לא רוצים לדעת

אביב לביא | 14/11/2010 2:40 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בסרט התיעודי האמריקאי המצוין "מזון בע"מ" (רוצו לספריית הדי-וי-די הקרובה לביתכם), שחושף את אחורי הקלעים של תעשיית המזון האמריקאית (רמז: לא רואים שם תרנגולות מתרוצצות באחו עם חיוך מרוח על המקור), מוזכר מספר פעמים ה"וילון": הווילון הבלתי נראה, הלא רשמי, אבל הקיים ועוד איך, שמפריד בין האמריקאי הממוצע שמתיישב לאכול צ'יזבורגר לבין הדרך שבה הוכנה עבורו המנה, התנאים המזעזעים שבהם גודלו הפרות שנטחנו והפכו לקציצה (הידעתם שהמבורגר תעשייתי ממוצע עשוי מעיסה שנוצקה מבשרן של כאלפיים פרות?), ועוד שלל פריטי מידע מעוררי תיאבון.

שמו של הסרט לא מקרי: הוא בא לומר שענף המזון הוא תעשייה לכל דבר, ושהמבורגר הוא מוצר מתועש ומלאכותי בערך כמו סנדל. אם צ'רלי צ'פלין היה צופה ב"מזון בע"מ", הוא כנראה היה מעדיף להמשיך לאכול סוליות לנצח. הז'רגון המנוכר, אגב, עשה כבר מזמן עלייה לישראל. לולנים מדברים על "ייצור ביצים". פעם תרנגולת היתה מטילה ביצים, היום היא פועלת בפס ייצור המוני.

ישראל היא לא אמריקה, אבל הווילון קיים גם כאן. ליצרני המזון אין עניין מיוחד לשתף אותנו במראות המלבבים שמתרחשים בחצר האחורית שלהם (געיותיה של פרה בשעה שהעגל הרך נלקח ממנה לא מגבירות את החשק לשתות חלב, בוודאי לא לאכול "שלושה מוצרי חלב ביום", כמו שממליצה מועצת החלב), אבל בעיקר, מפני שאנחנו לא רוצים לדעת. בדיוק כמו בגן עדן, אחרי שנוגסים בפרי עץ הדעת שום דבר כבר לא אותו דבר. מרגע שיודעים, אין מנוס מלשנות הרגלים. ולמי יש חשק לשנות הרגלים?
הסוכר כמשל

הדיון המתמשך על רפורמת הלולים שמנסה לקדם משרד החקלאות, מספק למעוניינים הזדמנות להציץ אל המציאות האכזרית שמהווה חלק יומיומי מהענף הזה. חברי הכנסת יצטרכו להכריע, למשל, האם להתיר את המשך השימוש באמצעי המפלצתי הידוע בשם "הנשרה" - הרעבה של התרנגולות למשך כעשרה ימים כדי להאריך את תקופת ההטלה שלהן ולהגדיל את הרווחיות.

הח"כים גם יצטרכו להחליט על גודל הכלוב שבו ייכלאו תרנגולות

העתיד, והאם הן ימשיכו לעמוד במשך שנתיים על מלבן צר מבלי יכולת לזוז או לפרוש כנף. הדילמות האלה היו כמובן נחסכות אם הציבור היה לוקח אחריות מוסרית ומפסיק לצרוך ביצי כלובים או ביצים בכלל.

הווילון לא נמצא שם רק כשמדובר במזון מהחי. לא מכבר הצליח ח"כ אורי אורבך להעביר הצעת חוק שתחייב את יצרני המזון לסמן על כל מוצר את כמות הסוכר שהוא מכיל. בכמה הזדמנויות הקרנתי בפני קהל מצגת שממחישה כמה סוכר יש במוצרים שכולנו מכירים. רבים הגיבו בתדהמה: הם לא האמינו שבוופלה התמימה שהם קונים בקיוסק יש שמונה כפיות סוכר.

הם לא חשבו שיש לזה קשר לעובדה שהסוכרת הפכה למגיפה עולמית ולאומית שמדי יום אנשים נקטלים ממנה. רובנו לא רוצים לדעת, משום שאנחנו חוששים מהצורך להכריע. אבל גם הבחירה בהתעלמות היא הכרעה, וברוב המקרים זו ההכרעה הגרועה ביותר.

aviv67@gmail.com

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אביב לביא

צילום: דעות

כותב במעריב על ענייני איכות סביבה וכדורסל. מגיש את התוכנית "יהיה בסדר" בגלי צה"ל. פרסם ספר על אוכל אורגני

לכל הטורים של אביב לביא

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/nrg_opinions/ -->