אוסלו הוא דווקא הישג להתגאות בו

הסכמי אוסלו אינם כשלון, ועד היום הם הפלטפורמה היחידה למשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. תגובה למשה פייגלין

יורם דורי | 25/10/2010 11:51

תגיות: יצחק רבין,הסכמי אוסלו

קראתי את רשימתו של משה פייגלין ("למה לא זוכרים את רבין") - וכעסתי. לא על עמדותיו שאותן אני מכיר שנים רבות. לא בגלל אמירותיו על הסכמי אוסלו – בגינן חסם כבישים כבר לפני זמן רב. כעסתי כי דבריו מחייבים אותי לסנגר על הפלסטינים, על אש"ף. כי הגיגיו מכריחים אותי להציג מקצת מההישגים הגדולים של ההסכמים להכרה הדדית בין אש"ף לבין מדינת ישראל, הקרויים בלשון הרחוב "הסכמי אוסלו". את מה שהפלסטינים נתנו לישראל. כי מאמרו מצריך הצגת עובדות ברצף היסטורי אמיתי שבו הטבח במערת המכפלה קדם לפיגועי הטרור הנאלחים של חמאס.

ראשית יש לזכור כי ההסכמים שנחתמו בוושינגטון בין ממשלת ישראל לבין אש"ף – הסכמים שבהם נתלים עד היום בכירי הליכוד דאז וראשי המתנגדים - היו תוצאה ישירה של טרפוד הסכם לונדון על ידי יצחק שמיר . "הסכם לונדון" (הסכם בין שמעון פרס לבין המלך חוסיין על חלוקת השליטה בגדה המערבית) יכול היה להיות אבן דרך חשובה לפתרון הסכסוך הישראלי- פלסטיני. שמיר התנגד , שלח את משה ארנס לטרפדו ונעלם לו פרטנר ראוי למו"מ מדיני על עתיד השטחים. היעדר פרטנר חייב את ממשלת ישראל החדשה בראשות יצחק רבין ועם פרס כשר חוץ, ליזום וליצר בן שיח.

האלטרנטיבה הייתה לבחור בין מי שמוכן להכיר במדינת ישראל (אש"ף) לבין מי שאינם מוכנים לכל פשרה (היום מכונים חמאס), בין מי שמוכנים להסתייג בפומבי מאלימות כדרך לפתרון הסכסוך לבין מי שרואים במאבק מזוין את תכלית הכל, בין מי שמסכימים לגבולות ה-4 ביוני 67' לבין מי שרוצים בחזון פלסטין השלמה או בגבולות החלוקה.

לא יצחק רבין ולא שמעון פרס חשבו לרגע שאש"ף ביקש להצטרף לאגודת "חובבי ציון" . איש מהשניים לא חשב שאש"ף יקבל את כל עמדות ישראל ויוותר על כל מאווייו. השניים , ותיקים ומנוסים, גם לא השלו עצמם כי ישיגו במו"מ את כול מבוקשתם. להם היה ברור שביסודו של כל הסכם מדיני מונחת פשרה. כי ייאלצו לוותר על הטפל כדי לזכות בעיקר. כך נהגו וזאת הצליחו.

זה לא רבין שאחראי לקורבנות טרור

הסכם ההכרה ההדדית ("אוסלו") יצר את התשתית ההכרחית להסכם השלום עם ירדן (אולי גם לו מתנגד פייגלין), הסכם שהביא לצמיחה כלכלית חסרת תקדים בישראל. שווקים חדשים נפתחו, השקעות זרות זרמו ומאות אלפי מקומות עבודה חדשים נוצרו. כל זאת בנוסף לפריחה ביחסי ישראל עם העולם, עם ארה"ב, עם אירופה, עם מדינות אסיה ואפריקה. מדינות רבות חידשו את היחסים הדיפלומטים עם ישראל, קטר ומאוריטניה – מדינות ערביות – פתחו נציגויות בישראל. בשש מדינות ערביות נפתחו נציגויות ישראליות.

ההסכם אמור היה להיות ראשיתו של תהליך שיביא להסכם שלום מלא בינינו לבין הפלסטינים. רצח רבין עצר את התהליך. עליית נתניהו לשלטון הביאה לשנוי במדיניות. הסכם אוסלו ב' לא עמד במבחן,

הואיל ולא יושם. הציבור הישראלי בחר במדיניות אחרת וזו זכותו. אך להאשים את רבין ואת פרס באחריות למעשי טרור - זו חוצפה.

מעולם לא עלה בדעתי לומר כי מדיניות ההתנחלות גרמה לטרור. לא, המחבלים הפלסטינים הם האשמים בכך. מעולם לא העליתי בדעתי לומר כי הקיפאון המדיני הביא לאלימות נגדנו. לא, המחבלים הפלסטינים הם האחראים לכך.

הסכם אוסלו אינו כשלון. הסכם אוסלו, גם כיום, הוא הפלטפורמה היחידה למו"מ בין ישראל לפלסטינים. שום ראש ממשלה לא ביטלם. נהפוך הוא - לעתים נאחזים ראשי ממשלה מהימין בהסכמים כגלגל הצלה .

משה פייגלין יכול שלא להתאבל על מותו של יצחק רבין אך "להדביק" לו מאות קורבנות טרור חמאסי וג'יהאדי - עובר את גבולות הטעם הטוב.