למה לא זוכרים את רבין?
כדי להיות מסוגלים לזכור כראוי את ראש הממשלה שנרצח, עלינו להיות מסוגלים להודות בטעות האיומה של אוסלו - ולהפריד בין מדיניותו של האיש לאיש עצמו
רצח ראש ממשלה זה דבר נורא. במובן האישי לא יותר נורא מכל רצח אחר. אבל לרצח ראש ממשלה משמעות ציבורית רחבה הרבה יותר מהעניין האישי - ובהחלט נכון היה שיום הזיכרון לרצח רבין יהיה יום משמעותי בחיי כולנו.
אז למה זה לא קורה? למה קורה ההיפך? כי יצחק רבין עשה טעות איומה כשנכנע ללחציה של חבורת אוסלו והחליט להוביל את האסון הזה.
תשאלו מה זה קשור? למה אני מערבב את הצורך לזכור עם ויכוח פוליטי? ובכן, אוסלו הוא כבר מזמן לא ויכוח פוליטי. אוסלו הוא אסון שרודף אותנו וקוטל בנו ללא הרף – רק לפני שבועות אחדים נרצחו שני בני הזוג יצחק וטליה איימס הי"ד על ידי מחבלים משוחררים כהמשך ישיר לאותו אוסלו ארור. התהליך שהחל עם לחיצת היד של יצחק רבין עם ראש הארגון לשחרור ארץ ישראל מהיהודים, הביא להרבה יותר מסתם שובל דמים שאינו פוסק.
לפני רבין, הבינו כל ראשי הממשלות בישראל – מימין ומשמאל - שעם אש"ף אסור לדבר, להיפגש, או להכיר בשום צורה. משום שהוויכוח עם ארגוני הטרור הללו אינו משתדל להתחזות כלל לסכסוך גבולות. יש כאן ערעור טוטלי על עצם שאלת זכותם של היהודים להקים לעצמם מדינה במקום כל שהוא בארץ ישראל. לחיצת היד של רבין עם ערפאת הייתה למעשה הכרה בצדקת הטענה ה"פלסטינית". 15 שנים אחר כך אומר העולם: אם אתה מודה בחצי הגזילה, אז כנראה שגם החצי השני לא שלך וכל קיומך כאן, בחטא יסודו.
עכשיו כבר לא יעזרו כל השגרירים המתנדבים של הסוכנות, כל מבצעי ההסברה, כל המיליונים שיושקעו בכל העולם; מרגע שאנחנו הכרנו בצדקת הטענה שלהם – שמטנו תחת רגלינו את הבסיסי הקיומי שלנו ומדינת ישראל איבדה את הלגיטימציה הקיומית שלה.
כך נוצל הזעזוע מן הרצח
ובכל זאת צריך היה להתאבל ולזכור כראוי את רצח רבין. אלא שהציבור אינו מסוגל לעשות זאת. כי מורשת רבין היא הסכמי אוסלו, והציבור כבר מבין שההסכמים הללו ממשיכים לרדוף אותו ולערער את יכולתו לחיות כאן.
כדי להיות מסוגלים לזכור כראוי את רבין, עלינו להיות מסוגלים להודות בטעות האיומה של אוסלו ולהפריד בין מדיניותו של האיש לאיש עצמו. אבל מה שנעשה כאן ב-15 השנים מאז הרצח הוא בדיוק ההיפך. המחנה הפוליטי ממנו הגיע רבין, דאג לחבר בצורה מוחלטת
בין האיש ודרכו המדינית. מי שהתנגד לדרכו הוצא מחוץ לתחום הלגיטימי. כך – כמעט בכוח – נוצל הזעזוע מן הרצח בכדי להכריח את החברה הישראלית להמשיך ולצעוד בדרך אוסלו. זה עבד מצוין. עובדה – גם הליכוד, גם העבודה וגם קדימה – מציעים כיום בדיוק את אותו הדבר – כלומר את אוסלו. רצח רבין נוצל בכדי לנטרל את החברה הישראלית מכל אופציה אחרת.
במעט החושים הבריאים שעוד נותרו לאדם הישראלי הוא מרגיש לאן מוביל אותו זכר רבין – והוא מתקומם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם