מה אדם אחד יכול?
בעוד אני יושבת ומהרהרת על יכולתו של אדם אחד להשפיע, ומולי מופיע סטף וורטהיימר. איש שהוכיח שאין סתירה בין רווח כספי וערכים חברתיים
יזם התעשייה סטף ורטהיימר. צילום: ראובן קסטרו
בעוד אני יושבת ומהרהרת על יכולתו של אדם אחד להשפיע, על המוכנות שלי לפעול בתחומי חיים שונים, לצאת מהבית למען מטרות גדולות ממני, ומולי מופיע סטף וורטהיימר בראיון טלוויזיוני. על פעילותו העסקית והחינוכית נכתב כבר לא מעט.
אני מסתכלת על אדם בן 84, ורואה מולי קודם כל אדם שאכפת לו. אדם שרוצה שיגדירו אותו בתור "חרט טוב", אדם שרואה שליחות בהעצמה של אחרים, אדם שרואה את העוצמה, האישית והלאומית, בהעלאת קרנם של ערכי העבודה והאחריות ההדדית. איכשהו, מפיו זה לא נשמע מנותק.
נו טוב, הוא יכול. יש לו משאבים. יש לו תשתית שיכולה לאפשר לו להקים בתי ספר. קופצת לה מחשבה סוררת. אבל הוא לא התחיל ככה, עם מה שיש לו היום, ונכון באותה מידה, שלא כל מי שיתחיל כמוהו, גם יגיע למקום אליו הוא הגיע. סטף וורטהיימר סיפר בראיון כי הוא התחיל את דרכו בעבודה קשה, מתוך הצורך לפרנס את משפחתו.
אמונה עצמית
האם בתחילת הדרך הוא כבר האמין בעצמו וביכולותיו שבאו אחר כך לידי ביטוי? אין לי מושג. האם כבר בתחילת דרכו היה לו חזון שהוביל אותו קדימה? חזון שהגדיר לו מסלול בו ידע כי עליו ללכת? לא בטוח.
אני מהרהרת באלה שמתייאשים עוד לפני שהתחילו, על אלה שרצים קדימה, מונעים ומתודלקים מחזון ברור וחזק, ועל אלה שמנסים, פוסעים כל שלב לפי מה שמזמן להם השלב בו הם נמצאים.
אני מנסה לחשוב על תהפוכות החיים שלפעמים לוקחים אותנו למקומות שלא יכולנו לדמיין שנהנה בהם, מאלצים אותנו להתמודד, לחשוב אחרת, להפיק מאיתנו משהו אחר מכל מה שהכרנו.
אני קוראת על הנשים במתפרה במצפה רמון, שלא התייאשו גם כשהמצב היה קשה, רכשו את המפעל והמשיכו לקיים אותו כקואופרטיב לאורך עשר שנים נוספות. עכשיו המתפרה
שוב על סף סגירה, 25 נשים יילכו הביתה אם הגורמים אשר יכולים לסייע לא יתעוררו בזמן.
הסיבות לכאורה ידועות: המדינה שמדברת על פיתוח הנגב קונה מדים בסין, חברות מחפשות לרכוש במקומות הזולים ביותר, להעסיק עובדים זולים יותר מאשר בארץ. אבל אם נתרגם את סיפור המעשה לערכים, אזי ערך הרווח הכלכלי הפך להיות חשוב הרבה יותר מערכים חברתיים, ובסופו של דבר, הערכים מתוכם פועל סטף וורטהיימר נגרסים בישראל 2010, וחבל.
אולי הדבר המשמעותי ביותר שסטף וורטהיימר מוכיח לאורך הדרך הוא כי אין סתירה בין עבודה ופעילות לאור ערכים חברתיים, ערכי עבודה ואחריות ההדדית, לבין רווח כספי. לא רק שאין סתירה, אלא יש הפרייה הדדית, תיגמול הדדי ורווחים עצומים, לא רק כלכליים, בצד התרומה לחברה כולה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם