העבודות הירוקות הכי מבאסות
רגע לפני שגם אתם חוזרים לעבודה, רז גודלניק מכניס אתכם לפרופורציה ומציג כמה עבודות גרועות במיוחד: זה שמחטט בפחי זבל, חקלאי שנאבק לשווא בשלטונות החוק ובעל חווה אורגנית שהמשטרה מסתערת עליו. מזל שהן גם ירוקות, אחרת בכלל לא הייתה הצדקה לקיום שלהן. קיץ ירוק
לא סתם דליתי מזיכרוני את ימי כמסנדל. הזיכרון הזה הכה בי בשבוע שעבר כששמעתי ברדיו את קרי וויטרס, השייך ליחידה של פקוח זבל בפילדלפיה שנותנים קנסות למי ששם חומרים שאפשר למחזר בפח הזבל שלהם. כן, בפילדלפיה המיחזור נהפך לאחרונה לחובה ובכדי לאכוף זאת נשלחים כ-50 פקחים לחטט בשקיות הזבל של התושבים ולבדוק שמה שיש שם זה אך ורק פסולת שאינה בת מיחזור. מה שגרם לאנטנות האמפתיה שלי להזדקף היה כשוויטרס סיפר שהם נחשבים לאנשים השנואים ביותר בעיר. טוב, זה לא מפליא בהתחשב בכך שהם נותנים קנסות של חמישים דולר למי שלא זורק פסולת כמו שצריך.
העבודה כשלעצמה לא מסובכת. כשוויטרס וחבריו רואים שקיות זבל חשודות, במיוחד כשלידן אין מיכל מיחזור, הם פותחים אותן ובודקים את התכולה. אם ישנם בשקית יותר מחמישה פריטים בני מיחזור, הם מצלמים את הפריטים החשודים ומדפיסים במקום קנס של חמישים דולר לבעלים הסוררים של שקית הזבל הזו. עם זאת, היד שלהם אינה קלה על ההדק ווויטרס הסביר כי במקרים רבים ניתנות רק אזהרות. "אנחנו בסך הכל
בפילדלפיה אגב יש גם גזר ולא רק מקל. העירייה החלה להפעיל בעזרת RecycleBank תוכנית תמריצים שבה התושבים מקבלים קופונים בהתאם לכמות הפסולת הממוחזרת בשכונה שלהם. ככל שהשכונה תמחזר יותר, כך תושביה יקבלו יותר קופונים. עדיין צריך מקל בעיר הזו, במיוחד בהתחשב בעובדה ש-90% ממה שיכול להיות ממוחזר הולך כיום לאשפה.
תושבי העיר, במיוחד כמובן אלו שלא ממחזרים, כועסים על העירייה. לורי ארנולד, לדוגמה, סיפרה לרדיו מה היא חושבת על התוכנית אחרי שזכתה לקבל את הקנס: "נמאס לי שהגירעונות של העירייה ממומנים על גבם של התושבים שעדיין נשארים כאן. הפעם אני לא אעבור על זה בשתיקה..אני מתכוננת להילחם בזה, אני מתכוננת לצרוח שכולם ישמעו..אני לא מתכוננת לשלם את הקנס!". אגב, אם אתם מתעניינים אם הג'וב כפוי הטובה הזה של וויטרס וחבריו לפחות משתלם, אז התשובה היא לא ממש. השכר ההתחלתי הינו 33,489 דולר לשנה. טוב, לפחות זה יותר משתלם מעבודה כמסנדל.
גם אם העבודה של הפקחים סיזיפית משהו, יש סיכוי טוב שהיא תשפיע על התנהגות התושבים ולכל הפחות תמלא במשהו את קופת העירייה המדולדלת. לעומת זאת, יש מלאכות ירוקות שהן סיזיפיות במאה אחוז. למשל, גידול המפ בארה"ב, או יותר נכון הניסיון לגדל המפ. תשאלו את אלכס ווייט פלאם, חוואי מדרום דקוטה שהיה לו חזון פשוט למדי – להתפרנס מכבוד מגידול המפ. יש רק בעיה קטנה והיא שגידול המפ, להבדיל מצריכת מוצרים מהמפ, אינו חוקי בארה"ב.
המצב האבסורדי שווייט פאלם נקלע אליו איננו ייחודי אך ורק לשבט האינדיאני שלו. ב-28 מדינות בארה"ב הוצגה חקיקה שתהפוך את גידול ההמפ לחוקי ובתשע מתוכן היא אף אושרה על ידי המחוקקים. הבעיה של חקלאים שרוצים לגדל המפ וכבר קיבלו אישור מהמדינה שלהם הינה שכל זה אינו עוזר להם הרבה ללא אישור פדראלי. בלעדיו, גידול המפ עדיין נחשב ללא חוקי בארה"ב גם אם חוקי המדינה מאפשרים זאת.
אחד מהחקלאים הללו הינו וויין הוג מצפון דקוטה, שהיה לאחד משני החקלאים הראשונים במדינה שקיבלו אישור לגידול המפ. הוא הסביר כי המצב מתסכל במיוחד עבור חקלאים שרואים איך מחירים של גידולים אחרים צונחים למטה וכיצד חקלאים מעבר לגבול בקנדה מגדלים המפ בהצלחה כלכלית.
האיסור של ה-DEA נובע כמובן מהקישור של ההמפ לבן דודו, צמח המריחואנה, שגורם להתייחס אליו כסם שגידולו אסור. זאת כאמור, למרות שמוצרים מהמפ, כולל מוצרי מזון ולבוש מותרים למכירה.
הוג החליט ללכת צעד נוסף קדימה וב-2007 הוא תבע את ה-DEA בבית המשפט בניסיון לשנות את רוע הגזירה. הוא הפסיד במשפט, אבל ממשיך להיאבק וערער לפני כחודשיים בפעם השנייה על פסק הדין. הוג ממש לא עונה לסטריאוטיפ האקטיביסטי עם השפם, השיער המקריח והמשקפיים. למעשה הוא נראה יותר כמו רואה חשבון. אולי באמת בגלל שהוא רואה חשבון ובמשך 25 שנים התעסק עם מיסים לפני שהחליט להיהפך לחקלאי. אולי בגלל זה הוא לא מודאג כשצוחקים על חשבונו בעיירה שלו ושואלים אותו אם הטלפון שלו תחת האזנה או מתי ה-DEA בא לאסור אותו. "אני לא מעשן שום דבר", הוא אמר.
הוג ביחד עם חקלאים מתוסכלים נוספים החליטו להביא את המאבק ישירות למטה ה-DEA ובשנה שעברה הם שתלו זרעים של המפ ממש מחוץ למטה היחידה בכדי למחות על האבסורד שבאיסור על גידול המפ. "יש לנו כאן תעשייה של מיליארד דולר שאנחנו מפספסים", הסביר הוג. הוא הוסיף כי אפילו האבות המייסדים של ארה"ב גידולו המפ וה-DEA היו צריכים לעצור את ג'ורג' וושינגטון, שהיה חקלאי המפ גאה. לא ברור מה היה קורה לוושינגטון, אבל הוג וחבריו נעצרו על ידי ה-DEA בעקבות המחאה. הם כמובן יצאו די מהר לחופשי, אבל המאבק שלהם על הסרת האיסור על גידול המפ עדיין נראה רחוק מאד מכדי סיום.
חקלאי ההמפ הם לא היחידים שלא נותנים להם לעבוד בשקט ומתנסים במעצרים, קנסות, משפטים ושאר צרות עם שלטונות החוק. בזמן האחרון גם ספקים של חלב לא מפוסטר מרגישים את נחת זרועו של החוק. אחת הדוגמאות הבולטות התרחשה בחודש שעבר בלוס אנג'לס כששוטרים הסתערו עם צו חיפוש על מועדון מזון אורגני. במקרר הם מצאו את מה שהם חיפשו: כדים לא מסומנים של חלב לא מפוסטר. עכשיו, לא מדובר בסמים ואפילו לא במוצר לא חוקי – מותר למכור חלב לא מפוסטר בקליפורניה, אבל השוטרים כפי שאפשר לראות בסרטון הוידיאו של מצלמות האבטחה נכנסו למקום כאילו מדובר במאורת סמים של איזו כנופיה מקומית.
למעשה מדובר יותר בעניין בירוקרטי גרידא. בקליפורניה מותר כאמור למכור חלב לא מפוסטר, אבל צריך רישיון מתאים לכך. המקום שהמשטרה פשטה עליו, שנקרא Rawesome Foods, מתפקד כמועדון מזון עם דמי חבר שנתיים ואין לו רישיון שכזה. אחד משני הבעלים של המקום הסביר כי "אנשים באים לאסוף כאן מוצרים שהם כבר שלהם (בגלל שהם שילמו עליהם מראש, ר.ג.)" ולכן אין להם רישיון כזה. סי ג'ונס שמתנדב במועדון אמר כי הוא לא מאמין שהמשטרה גם לקחה את היוגורט שלהם. "יש כאן חנות של מריחואנה רפואית כמה מיילים לידינו, והם פושטים עלינו בגלל כמה מוצרי חלב לא מפוסטר?" הוא שאל.
הבעיה היא כנראה לא הרישיון. לפי דיוויד גומפרט, מחבר הספר The Raw Milk Revolution, הפשיטות האחרונות אינןמ קריות והן חלק ממאמץ של מדיניות פדרלית להקטין את מספר המדינות שמאפשרות מכירת חלב לא מפוסטר. כאן המאבק עדיין בעיצומו ובינתיים כנראה שמי שמארגן מכירת חלב לא מפוסטר במסגרת שיתופית כזו או אחרת, צריך לקחת בחשבון שהסיכונים המקצועיים שלו נהיים דומים יותר ויותר לאלו של סוחר סמים.
מבאס? בהחלט. לא פחות מנסיונות גידול המפ או חיטוט בשקיות אשפה למציאת זבל שאפשר למחזר, אבל עדיין ישנם אנשים טובים שעושים זאת. אז כשאתם חוזרים לעבודה ומתחילים להתבאס מהשגרה שלכם תקחו אוויר ותחשבו לרגע אם הייתם רוצים להתחלף עם פקח הזבל השנוא, חקלאי ההמפ שנאבק לשווא בשלטונות החוק ובעלי מועדון מזון שהמשטרה מסתערת עליו באקדחים שלופים. אני מניח שלא. אולי רק אם אתם מסנדלים.
במשך שלושה חודשים הצגנו לכם את הצד הקליל יותר של העולם הירוק. זה לא שנחזור עכשיו להיות רציניים כל הזמן, אבל המושג "אחרי החגים", בכל זאת מחייב. מזל שיש עוד חודש שאפשר להשתעשע. המדור יחזור, אולי, בקיץ הבא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם