רמדאן פינת חמסין
הקשר בין האיסלאם לבנייה ירוקה עמוק מכפי שאפשר לשער במחשבה חטופה, אך הבית של ננה לא מוותר גם בקיץ
על פי בירורים שונים, הרמדאן הומצא באמשים החמימים של קיצי ד'אשתקד, כאשר מוסלמים רבים התפנקו באוהליהם, משועממים עד כלות. אי לכך, הממונים עליהם החליטו ליצוק תוכן ועניין בחייהם והכריזו על צום חלקי שיימשך חודש ימים, מזריחת השמש ועד שקיעתה.
כל זה היה הגיוני מאד, כמובן, בתקופה שבה ממילא אף גבר ביקום המוסלמי לא עשה כלום בחודשים מאי עד אוקטובר פרט לצינגול נרגילות ולימודי גמרא, אלא שמאז חלו תמורות מופלגות בעולמנו, ובימים אלה חלק מהגברים הנ"ל – בעיקר תושבי השטחים הכבושים ואזרחי ישראל כאחד – הם מעמודי התווך של ענף הבנייה המקומי (למעשה, מאז מלחמת ששת הימים ועד היום הענף הנ"ל היה קורס אילולא הם, והריבוד החברתי אף הוא היה יורד קומה, ואמנם נכתבו על כך חיבורים מלומדים לרוב, אלא שקצרה היריעה).
מעניין לעניין, צום הרמדאן מתארע באמצע אוגוסט, ובהשתא הנוכחית אמצע אוגוסט משול לחדר הקבלה לגהינום, והדברים נכונים שבעתיים במכפלת החום והלחות של חבל מודיעין, בפלך השפלה השפלה.
שלב הבנייה בבית של ננה הגיע לסיומו עם תחילת הרמדאן. היש סמלי מכך? המלאכה האחרונה שנותרה לקבלן השלד היא בניית מעקה הגג וסיומו בחגורה יצוקה. בשלב זה, כמות הפועלים הזמינים לעבודה אמיתית ירדה
בנוסף, פרט החגורה היצוקה זימן שתי דילמות מהסוג האפור/ירוק: ביחס לשורת הבלוקים האחרונה ובאשר ליציקה עצמה. השורה האחרונה נבנתה מבלוק שוקת (חתך U לאורכו), ובלוקים כאלה, כרגע, יש רק מבטון, ולא מאדמה; ולאחר מחשבה רבה, היציקה עצמה נעשתה על בסיס מלט ולא על בסיס המייצב האקולוגי של אניוויי סולושנס, עמו נעשו וייעשו כל עבודות הבלוקים/טיט/יציקות/טיח בבית, כי אמנם חברת רדימיקס כבר היתה מוכנה עם תערובת רלוונטית (ויקרה, אינעל אבוק!), אך זו מתקשה הרבה יותר לאט מתערובת בטון רגילה.
ההתקשות האיטית של המייצב האקולוגי לא הפריעה במהלך בניית הקירות, אבל העבודה על הגג עצמו נועדה להתחיל – ואף התחילה – יום אחרי היציקה, והיא כוללת חבטות וקידוחים במעקה הגג, ולכן לא היה זמן לחכות להתקשות הדרגתית שתקשור את חגורת הגג (חגורת ברזל/בטון אופקית פלוס חיבורים אנכיים לקורת הגג כל 2-3 מטרים).
יציקת מעקה הגג היתה תרגיל בריכוז ונחישות. לחצר הגיעה משאבת בטון עם צינור באורך 43 מטרים, כאילו הבית של ננה הוא מרבה קומות ורגליים. איוב ואיאד, העובד ומנהל העבודה, התחלפו בהכוונת הצינור-יורק-הבטון לתוך השוקת, כאשר השני מחטב את היציקה הגולמית עם מסטרינה ואחר כך עם רוכב (קופינג) של גג רעפים, כדי לעצב את היציקה בצורה קמורה, שבעתיד תהיה הבסיס לחיפוי המעקה ברוכבים זהים (לאסתטיקה והגנה מפני גשם).
את העבודה הזאת ביצעו איאד ואיוב תוך הליכה על פיגומים או על המעקה עצמו(!), בגובה שבין 3 ל-4.5 מטרים, צינור אימתני ביד, בשעה 1 בצהריים, כלומר 9 שעות מאז שאכלו או שתו משהו לאחרונה, כאשר תנאי החצר עמדו על טמפרטורה של 359 מעלות צלסיוס ו-470 אחוזי לחות. חלק לא מבוטל בהצלחתה אפשר לרשום לזכות אייטם, המפעיל של משאבת הבטון, שתימרן את הצינור ועוצמת היציקה ברגישות ומיומנות יוצאים מן הכלל. כך או כך, בתנאי רמד'אן/אוגוסט, מלאכה זו לא נועדה לחלושי הרגליים, הלב והפופיק.
אחד הפרוייקטים המרכזיים שנותרו בבית של ננה לפני שנעבור לגור בו בעשרות השנים הבאות, יהיה ביצוע הטיח. לפני שבועות אחדים סיפרתי כאן על ניסויי הפיגמנטים שערכנו, והשבוע בוצע ניסוי טיח לפי הספר.
הפעלול הזה הוא כבר על טהרת הבנייה האקולוגית – וכמובן התפיסה הבסיסית עצמה, לפיה נכון להשקיע בבידוד מצויין של בית כי הוא לא רק חוסך בהוצאות חשמל לטווח ארוך, אלא בראש ובראשונה תורם לאיכות חיים טובה יותר. במקרה זה, הטכניקה היא כך: את לוחות צמר הסלעים (או קלקר) מדביקים על הבלוק עם דבק מינרלי כלשהו. מעל הלוחות האלה מותחים רשת טיח, ומקבעים אותה לקיר באמצעות ברגים ושייבות או כל דבר דומה בגריד של 30X30 ס"מ. רשתות הטיח (לא רואים את זה בצילום) צריכות להיות מרותכות בפיקים למשקוף החלון ולהקיף אותו אל הקיר בצד השני, כך שהרשת תהווה את הבסיס לטיוח המשקוף, גם מתחת לסף החלון. בשלב זה עדיין לא ברור אם צריך לבצע בסיס צמנטי על הרשת ורק אחר כך למרוח את שכבת הטיח. במקרה שלנו, הטיח עצמו מבוסס על 4 חלקי אדמת חמרה + 1.5 חלקים מייצב של אניוויי סולושנס. הטיח הזה הוא חומר גמר (ללא טיח מיישר וללא שליכטה צבעונית), מה שאמור לחסוך כסף – מצד שני זו עבודה שמבוצעת בפעם אחת, וצריך טייח עם יד ועין טובה.
והנה נגמרה הבנייה והתחילה העבודה על הגג. הגג עתיד להיות גג פאנל – שתי חתיכות פח שביניהן חומר בידוד כלשהו. ובמקרה הנוכחי – 10 ס"מ קלקר. הגג הזה יונח על מרישים או פֶטוֹת, פ' רפה, בעגה המקומית. והמרישים ירותכו לתומכים אנכיים.
ביום הראשון להכנת התשתיות של המרישים מכפלת החום והלחות בבית של ננה היו כאלה, שהמסגר יודה כל הזמן התחשמל – כל הגוף שלו היה רטוב מזיעה. בסוף היום הוא נראה כמי שהזדקן ב-15 שנה. אומרים שבסוף זה עובר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם