מבזקים

למה לי פוליטיקה עכשיו

אברום בורג משוכנע כי העדרה של תפיסה יהודית אחת לשלטון וטיבו משאירה פתח לפוטנציאל משטרי דינמי ורחב ביותר

אברום בורג | 13/8/2010 8:55

שלושה מבנים משטריים שלא נס ליחם מופיעים בפרשה וסדר הופעתם אינו מקרי: שופטים, שוטרים ומלכים. ראשית ממסֵּד משה את מערכת הצדק החברתי ובתוכה את מנגנוני הכוח המוסכמים: “שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק". מהו משפט הצדק האמור: “לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם: צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף”, והמטרה ברורה “לְמַעַן תִּחְיֶה”.

אף שבביטוי “שופטים ושוטרים" אי אפשר לראות אפילו את צלן של מערכות המשפט של ימינו, מדובר בכל זאת בתפיסת עולם מדינית מרשימה. מכאן מערכת צדק ומשם מנגנוני אכיפה שפורשו ופורטו כך במהלך הדורות. פרשני הדורות חזו ודמיינו לעצמם את הציוריות של המערכת ואת דרכי יישומה בפועל. הנה דוגמה אחת מרש"י (בעקבות המדרשים והתרגומים): “שופטים – דיינים הפוסקים את הדין: ושוטרים – הרודין את העם אחר מצותם. שמכין וכופתין במקל וברצועה עד שיקבל עליו את דין השופט”.

מאוחר יותר בפרשה, מאפשר משה לעם למנות להם מלך. האיחור רומז כי רק אחרי שתתארגן המערכת הקהילתית ותתפתח תודעת הצדק האזרחית, תוכל להפוך קואליציית השבטים, הפדרציה הישראלית הקדומה, למלוכה. כך דמיין משה את מדינת ישראל הראשונה שבה מערכת המשפט יציבה: “וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט, וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל: וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד”. ומיד בפסוק הבא “כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי: שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ”.

אברהם בורג. צילום: ראובן קסטרו

זוהי מלוכה שצומחת מלמטה ונשענת על מנגנוני צדק ולא עריצות הנכפית מלמעלה בידי מלכים המונעים בכח האגו הפרטי שלהם וגחמות מקורביהם. סגנון העיסוק במלך הוא מקורי ולא נפוץ מדי במקרא. “וְאָמַרְתָּ" – כלומר, מנגנון ההפעלה של המצווה נתון כולו להכרעת העם. ירצו מלוכה, תהיה מלוכה, ואם לא ירצו, לא תקום ולא תהיה. זוהי הצעה המותירה מרחב גדול לשיקול הדעת הציבורי.

פרשנים רבים שמו לב אליה. אחד המאוחרים שבהם, הנצי"ב (הרב נפתלי צבי יהודה ברלין) מוולוז'ין כבר הכיר במאה ה-19 את האלטרנטיבות הדמוקרטיות המתפתחות באירופה, וכתב כך בפירושו לתורה “העמק דבר": “ונראה דמשום דהנהגת המדינה משתנה, אם מתנהג עפ”י דעת מלוכה או עפ”י דעת העם ונבחריהם. ויש מדינה שאינה יכולה לסבול דעת מלוכה. ויש מדינה שבלא מלך הרי היא כספינה בלי קברניט. ודבר זה אי אפשר לעשות על פי הכרח מצוות עשה. שהרי בענין השייך להנהגת הכלל נוגע לסכנת נפשות שדוחה מצוות עשה. (משום כך) לא אפשר לצוות בהחלט למנות מלך ... שלא עלה בהסכמת העם לסבול עול מלך, עפ”י שרואים מדינות אשר סביבותיהם מתנהגים בסדר יותר נכון”.

דבריו של הנצי"ב מרחיקי ראות. ראשית, הוא מבין כי שלטון הוא בגדר של פיקוח נפש. שנית, כיוון שמדובר בסוג של סכנת נפשות אי אפשר להפעיל כאן כלים של שרירות וציווי מוחלט כמו בשאר המצוות שבספרי התורה. תחת זאת, יש להשאיר את שיקול הדעת לציבור, ולהעניק לעם את האחריות לניהול חייו על פי נטיותיו ורצונו. יש כאלה שיבחרו במלוכה ואחרים ילכו לסוגי הנהגה שוויוניים יותר. אלה ואלה לגיטימיים בעיני הפסוק. גם הוגי הדורות היותר קדומים התחבטו מאוד במצוות המלך. הרמב"ם לא היסס להכריע ולהגדיר את המצווה “שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ" כמצוות עשה מחייבת שנצטוו

ישראל עם כניסתם ארצה, אף על פי שדעה זו היא דעת יחיד בלבד בתלמוד. לעומתו ניצב דון יצחק אברבנאל.

אברבנל (1508-1437) היה הגדול שבמנהיגי היהודים בשלהי ימי הביניים. איש כספים רם-דרג ואיש חצר מלוכה, שהיה בו בזמן גם מלומד אנציקלופדי, פילוסוף שנלחם בתוקף על דעותיו, וגם סופר רב-כישרונות שהשפעתו הכתה גלים גם מחוץ לעולם היהודי. הגותו של אברבנאל נכתבה על רקע המאורעות הרי הגורל של תקופתו רבת-התהפוכות, שבה התרחשו גירוש ספרד ומאבק מכריע בין האסלאם לנצרות. אף על פי שאברבנאל היה הוגה דעות מיסטי, שהאמין באמיתות המקרא כפשוטו, דעותיו על ראשיתה והתפתחותה של התרבות ועל תולדות המדינה ומשטריה השונים (בייחוד על המלוכה והדמוקרטיה) מפליאות בכמה מגישותיהן החדישות: “לעניות דעתי מוטעית דעה זו, שלפיה המלך הוא הכרח שאי אפשר בלעדיו... אין זה כלל מן הנמנע שיהיו לעם מנהיגים הרבה שמנהלים את המדינה ואת חוקיה בהסכמה ובתמימות דעים.

איני רואה כל מניעה לדבר שתהיה הנהגתם זמנית, משתנית משנה לשנה או בפרקי זמן אחרים, מה שמאפשר שמעשיהם יהיו כפופים לפיקוח ואם יהיה צורך בדבר – לענישתם על ידי הבאים אחריהם בשררה... השכל הישר מחייב שאדם אחד במעמד של מלך צפוי יותר לעשות מעשים גרועים מאנשים רבים הפועלים יחדיו. שהרי אם יש בהם אחד הנוטה לבצע פשע ימנעוהו חבריו מביצועו, לפי שמיטיבים הם לדעת שכעבור זמן קצר ידרשו כולם לתת דין וחשבון ויהיו צפויים לעונש שיגזרו עליהם תומכיהם ולביזוי בפומבי”.

ובפרשתנו אומר המדינאי והפילוסוף בן הרנסנס “אם המלך צדיק, מוטב עוד יותר שתהיה ממשלה של הרבה צדיקים”. אברבנאל – פרשן ישן אבל אקטואלי. העדרה של תפיסה יהודית אחת לשלטון וטיבו נותן פתח לפוטנציאל משטרי דינמי ורחב ביותר.