זהירות, מפעל ליד הבית
רק לפני שלושה חודשים סערה הארץ בעקבות השריפה במפעל חוד מתכות. בדיקת nrg מעריב מציגה שורה ארוכה של מפעלים הממוקמים בסמוך למקומות מגורים ומרכזי קניות. המשרד להגנת הסביבה הבטיח להקים ועדה ולגבש המלצות. אנחנו מחכים
בעקבות השריפה הודיע השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, כי יפעל להקמת ועדה ציבורית להעתקת מפעלים בעלי פוטנציאל פגיעה בסביבה ובבריאות הציבור מאזורי מגורים. "זה לא הזמן להתלהמות אלא להפקת לקחים שישפיעו על עתיד היחסים בין האוכלוסייה במדינת ישראל לתעשייה", אמר אז ארדן. "יש צורך להקים ועדה ציבורית שתסרוק את כלל המפעלים הנמצאים
מאז פרסום זה, למרות פניות חוזרות ונשנות בדבר הקמת הוועדה ופרסום נתונים מסודרים על מרחקי מפעלים ממרכזי אוכלוסייה, מהמשרד להגנת הסביבה מסרבים להגיב.
בישראל כיום מפעלי תעשייה רבים ממוקמים בקרבת שטחי מגורים ומסחר רבים, והנזק המתמשך חולף לרבים תחת האף, מבלי שיבחינו בצחנת הזיהום. "הבעיה המרכזית בתחום היא שאין חקיקה המורה על המרחק הנכון בין אוכלוסיה - בתים, מוסדות ציבור, מרכזי תעסוקה - לבין מפעלים, מכרות, מתקני ייצור חשמל ועוד", אומרת רונית פיסו, מנכ"ל הקואליציה לבריאות הציבור. "אין הגדרות של מרחקי בטחון וטווחי השפעה מסודרים של כל תעשייה ותעשייה, בין אם זה כימיקלים, חשמל, נפט, אלומיניום או מזון, התלויים בסוג החומרים בהם משתמשים, בטכנולוגיות הקיימות ובתשתיות הקיימות".
לדברי פיסו, בהקמת אזורים מיושבים או מתחמי מסחר, סוגיית המרחק נדונה בהליכי תכנון ובנייה, בה שותפים גם נציגי משרד הבריאות, אשר אמורים לייצג את הציבור ולהגדיר את המרחקים הנכונים בין אוכלוסייה לתעשייה. כך למשל, תכנית מטרופולין למחוז דרום כוללת מרחקים מרמת חובב (תעשייה), מרמת בקע (צבא) ומשדה התעופה נבטים. תכנית תמ"א 14, תכנית מתאר ארצית לכריית חומרי גלם לבנייה ולסלילה, שהיא בעלת תוקף של חוק, כוללת הנחיות לגבי מרחקים בין מכרות לבין בינוי. גם תכניות למוסדות חינוך כוללות מרחקים, אך מדובר על מרחקים מגוחכים של עשרות או מאות מטרים, שביחס לזיהום האוויר מהתעשייה אינו משמעותי.
"אנו יודעים שנציגי משרד הבריאות הם מיעוט בוועדות תכנון, וההחלטות נקבעות בעיקר בידי אנשי תכנון ואחרים שאינם מומחים בנושאים של בריאות הציבור", אומרת פיסו. "כיום התחום פרוץ לגמרי, ונתון לשיקולים שונים, כגון נציגים חזקים של בעלי אינטרס כלכלי ותעשייתי".
מפעלים רבים ממוקמים באותם האזורים בהם פעלו לאורך שנים, בהן לא היה את הידע או את המודעות הסביבתית שיש כיום. ידע לגבי הקשר בין סביבה ובריאות החל להצטבר בשנות ה- 70 וה- 80 של המאה הקודמת, אך הוא טרם התגבש למדיניות.
בדוח "שקט תעשייתי" של עמותת אזרחים למען הסביבה בגליל, שפורסם בתחילת מרץ השנה, נחשפו ממצאים מדאיגים על זיהום אוויר ומים חמור, מפגעי רעש ופסולת, היעדר שקיפות במידע ועוד. מהדוח עלה כי לאזרח המעוניין לדעת מה קורה במפעל הנמצא בקרבת מגוריו, אין כתובת. ואכן, מרבית המידע בנושא, המצוי בידי המפעלים, המשרד להגנת הסביבה והרשויות המקומיות, אינו מופיע באתרי האינטרנט ואינו מפורסם בכלי התקשורת.
מהבדיקה המקיפה שנעשתה בדוח, עולה כי "קיימות עדויות לפגיעה בבריאות התושבים החיים בסביבת אזורי התעשייה ואף לנזק בלתי הפיך לקרקעות ולמי תהום". בדוח נבדקו 25 מפעלים באזור הצפון, רובם ככולם חרגו באחוזים מדאיגים מהתקנים המותרים. מטרידים אף יותר הם המרחקים של המפעלים מאזורי המגורים:
זוגלובק 2000, מרוחק 200 מטר בלבד מהישוב שלומי וחורג מאוד בתקני אוויר ושפכים נכון לשנת 2008; המפעל של חברת טבעול ממוקם בתוך קיבוץ לוחמי הגטאות, מרוחק כ-270 מטר מנחל יסף ונכון לשנת 2007 החריגות בחלקיקים באחת הארובות הגיעו ל-280 אחוזים; מפעל כרמוכרום לציפוי וצביעת מתכות ממוקם 700 מטר מהמועצה המקומית נחף ו-400 מטר מנחל שזור, כאשר למפעל כלל לא נקבעו תקני פליטה לאוויר, וכמוהו מפעל מילוטל לייצור ירקות קפואים המרוחק 300 מטר ממושב לימן ומחוף בצת, אשר מלבד היעדר תקני הפליטה לאוויר חורג נכון ל-2007 ב-433 אחוזים במוצקים מרחפים וב-18 אחוזים בשמנים אשר בשפכים שהוא מזרים. ריכוז גבוה של מוצקים מומסים במים גורם לפגיעה בתהליכי הפוטוסינתזה בצומח וברמת החמצן באוויר, ואילו שמנים מינרלים הם חומרים מסרטנים הפוגעים בכבד ובריאות.
מפעל נוסף הוא אגמו ורגוס לייצור כלי עבודה ממתכת, שממרומי מיקומו באזור התעשייה של נהריה, 360 מטר מקיבוץ סער, חרג בשנים האחרונות בעשרות אחוזים בשמן מינרלי, כלורידים, ניקל וכרום וב-2009 במוצקים מרחפים.
מפרץ חיפה, המוקד הנפוץ ביותר בישראל לסמיכות מפעלי תעשייה מזהמים למוקדי אוכלוסייה, מהווה בעיה ארוכת שנים, החל משנות ה- 30 של המאה הקודמת, עם בנייתם של בתי הזיקוק על ידי הבריטים. מהתשתיות הרעועות והישנות נשקפת דרך קבע סכנה של דליפת חומרים מסוכנים, וגם האישור להעתקת טרמינל חוות המכלים בקריית חיים טרם קרם עור וגידים.
השריפה במפעל חוד מתכות רק הזכירה כמה מסוכנת קרבתו בכמה מאות מטרים לקיבוץ כפר מסריק, ממפעלי מזון מילועוף ומילובר ומפסי הרכבת המשרתים את הקו חיפה-קריות. במפעל כרמל כימיקלים הממוקם באזור התעשייה של עתלית, ליד בריכות המלח ותחנת הרכבת, נמצאו בשנה שעברה חריגות חמורות של החומר פורמהליד המסרטן, פי 50 מהמותר. בכפר קרע שני מפעלי שימורים במרחק 200 מטרים מבתי התושבים, כשרק לפני כחודש פרצה שריפה במפעל ליצור אלומיניום בכפר, ובאזור כפר כנא וציפורי נאבקו התושבים נגד העתקת מפעל התכת המתכות IMC לאזור התעשייה ציפורית הסמוך אליהם.
הרשימה עוד ארוכה. בנוסף למפעלים הפזורים, כל המתחם של התעשיות האלקטרו-כימיות במפרץ אינו מוסדר. זהו מתחם ענק הכולל את בזן, כרמל אוליפינים, גדיב, וחיפה כימיקלים. הסמיכות לקרית-אתא היא גבוהה, וכמובן לכל האזור שכולל את הקריות וחיפה.
המשמעויות לא מוגבלות לאזור הצפון. שיטת העבודה של הרשויות הצפוניות אופיינית לשאר המחוזות בישראל לפי מחברי הדוח "שקט תעשייתי". וכך בכל הארץ ממוקמים מפעלים בקיבוצים ובמושבים, וכמעט בכל עיר יש אזור תעשייה הצמוד לקניון המקומי ולאזורי הבילוי, במרחק עשרות מטרים מבתי התושבים. "כיום כמעט לכל הקיבוצים יש מפעלים, ולא מעט מהם משתמשים בחומרים מסוכנים ואמורים לטפל בפליטות ובשפכים שלהם, אך אין אכיפה מספקת של המשרד להגנת הסביבה", טוענת פיסו.
התופעה בה מרכזי קניות ובילויים ממוקמים לצד אזורי תעשייה הפכה שכיחה ומקובלת בישראל, מבלי שהתושבים יחשבו פעמיים מה יתרחש במקרה של דליפה, פיצוץ או שריפה במפעל הסמוך. לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה, במחוז המרכז קיימים כיום כ-40 אזורי תעשייה "מעורבים", בהם ריכוזי חומרים מסוכנים שיגרמו אסון כבד במקרה של תקלה. מעבר לכך, וגם מבלי לחכות ליום הדין, מפעלים רבים באזור גוש דן הצפוף פולטים לאוויר תרכובות אורגניות ומייצרים שפכים בעלי ריכוז חומר אורגני גבוה, שאמנם אושרו ברישיון מהמשרד להגנת הסביבה, אך פעילותם ודאי לא מועילה לבריאות התושבים באזור.
רק בשנה שעברה פרצה שריפה במפעל יעד כימיקלים ביהוד, מטרים ספורים מבתיהם של התושבים. חודשיים לאחר מכן דלף חומר מסוכן ממפעל פלנטקס לחומרים כימיים לתרופות באזור התעשייה בנתניה, וגרם לפגיעה של שני עובדים, לפינוי התושבים הסמוכים ולסגירת כביש 57. הסכנה לא פוסחת גם על אזורי התעשייה והמסחר של באר-שבע, אזור התעשייה של אשדוד בצומת "עד הלום", אזור התעשייה בבאר טוביה שליד קרית גת וכן אזור התעשייה באשקלון בצומת סילבר, בהם לצד מרכזי הקניות ואולמות השמחה פועלים מבני תעשייה מורשים ומזהמים כאחד.
בנסיבות חמורות יותר, אילץ בשנה שעברה בג"ץ את המדינה להעתיק את מקומו של המפעל בשועפאט שבמזרח ירושלים, שחלק קיר משותף עם בית ספר יסודי. המפעל קורדייה ליציקת מתכות פלט גזים רעילים, ושנת הלימודים בשנה שעברה עוד נפתחה כשהמפעל פועל לצד בית הספר. גם מבלי לחרוג מהתקן המותר, פעילות המפעל גרמה לזיהום אוויר לא סביר בסביבה בה נמצאים תלמידים.
אזור התעשייה השנוי במחלוקת רמת חובב, על כל מפעליו ומזהמיו, נמצא זמן רב בויכוח ציבורי לאור הבעיות האקולוגיות שהוא יוצר, ונחשב במשך שנים רבות כמפגע האקולוגי הקשה ביותר בדרומה של המדינה. האתר המקבץ מפעלים פטרו-כימיים הוקם בשנות ה-70 הרחק ממקומות מיושבים, פרט לאוכלוסייה בדואית מהאזור שלא נלקחה בחשבון על ידי הממשלה. אוכלוסייה זו, המתגוררת במרחק 500 מטרים בלבד מגבולות אזור התעשייה, היא הנפגעת העיקרית מפליטות המפעלים, ובה אחוז חולי אסטמה גבוה במיוחד.
זיהום האוויר הכימי מהמפעלים מגיע עד לבאר שבע, מרחק 12 קילומטרים מהאתר, ודוח משרד הבריאות לשנת 2007 קבע כי תחלואת הסרטן בבירת הנגב היא מהגבוהות במדינה. הקמת "עיר הבה"דים" המתוכננת עד סוף 2011 באזור, מעלה טענות כי במקרה של תקלה באתר או באחד המפעלים של רמת חובב, עלולים להיפלט לאוויר חומרים כימיים, מסרטנים וחומצתיים עד לרדיוס של 20 קילומטרים, אשר עשויים לפגוע בחיילים בבסיס.
בין המפעלים באתר: מפעל מכתשים אגן המייצר חומרי הדברה, המפעל המרכזי של חברת התרופות טבע, ומפעל תרכובות ברום, המייצר תרכובות רעילות במיוחד, בהן מתיל ברומיד, אשר אסור לייצור בכל העולם, פרט לישראל ולסין. כנראה שלא סתם נאבקים עד אחרון כוחותיהם תושבי אשקלון נגד הקמת התחנה הפחמית במחוזותיהם. ההצדקות למאבק מפוזרות בכל רחבי ישראל.
התגובות מהמפעלים, במקרים בהם בכלל הייתה התייחסות, הן כלליות ביותר, ומסירות כל אחריות; ככלל מרבית המפעלים טענו שהם עומדים בכל הדרישות והתנאים שנקבעו על ידי המשרד להגנת הסביבה וכי הם עושים את כל הנדרש על פי תנאי הרישיון.
בדוח בשם "לראות את הנולד" שהוציאה הקואליציה לבריאות הציבור בוצעה סקירה של בתי ספר הסמוכים למפעלי תעשייה. "זיהום אוויר פוגע בילדים יותר מבכל אוכלוסייה אחרת, ובעל פוטנציאל גבוה להשפיע על בריאותם לכל אורך החיים, כולל תפקוד ריאות וסיכון למחלות שונות", כך פיסו.
הדוח מבטא באופן חד משמעי את הסכנה הגדולה ביותר מסמיכות מפעלים לאזורי מחיה – ההשפעה המזיקה על בריאות האוכלוסייה, ובייחוד על ילדים, אשר מערכות הגוף שלהם רגישות יותר לנוכחות מזהמים. הסקר שבוצע כלל עשרה אתרים באזור מפרץ חיפה המאכלסים בקביעות ילדים ובני נוער. תוצאותיו מצביעות על חשיפת ילדים במקומות שונים במפרץ לריכוזים גבוהים של חומרים מסרטנים ולשילובים של חומרים מתכתיים ואורגניים, חלקם אינם מוגבלים על ידי תקני פליטה ואיכות אוויר
וחסרי ניטור שנתי רציף.
ריכוזי העופרת הפוגעת במערכת העצבים, האבץ המעודד אסטמה והניקל הגורם לסרטן ריאות באזורים אלה הם בלתי נתפסים: כפר הנוער הדתי חסידים, בית ספר דגניה ומעון גן אור חורגים בעשרות אחוזים מערך הייחוס שנקבע. הריכוזים הגבוהים נמדדו באופן בולט באתרים הקרובים לפעילות תעשייתית, כאשר בשאר האתרים נמצאו ריכוזים נמוכים יותר.
סוגיית המרחק של מוקדי תעשייה מאזורי אוכלוסייה היא חשובה ביותר, הן עקב חשיפה ממושכת לפליטות באוויר, לשפכים או לנחלים, והן בכל הקשור להערכות לאסונות. החשיבות להסדיר בחוק את העניין היא אקוטית, משום שהמדינה צפופה, עמוסה, והמגמה בעתיד הנראה לעין תמשך. לחוק יש תוקף משפטי, ציבורי וחינוכי רב יותר מאשר כל סטאטוס אחר. יחד עם זאת, יש להיזהר מחוק גרוע שבמקום לשפר – יזיק עוד יותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם