מבזקים

איזון ושיגעון

אדם הבונה בית משול למי שמאשפז עצמו מרצונו בבית משוגעים. ואם הבית ירוק, אדרבא

אודי תגרי | 3/8/2010 13:21

ביני לבינכּ, ירוק אפור או ורוד, בנייה של בית זה מיזם לא שפוי. המורכבות הטכנית, ההשקעה הכספית העצומה, הניואנסים האנושיים, השחיקה היומיומית... והדברים נכונים שבעתיים כאשר היזם הוא גם הקבלן, גם מנהל העבודה, גם פרוייקטור בחלק מהיבטי העבודה – ובנוסף לכל אלה עובד במקצוע שלו – כאילו שיש מקצוע אחד בחיים האלה – שלא לדבר על החיים האמיתיים שכוללים בית, אשה, ילדים, המשלמים את החשבון האמיתי על כך שאבא עסוק בבניית בית...

שלב השלד בבית של ננה נמשך כבר חיים שלמים... כלומר חודשיים ברוטו. שמונה שבועות, חמישה ימים בשבוע ממוצע, יום אחרי יום, מבוקר עד ערב, שכוללים 100 החלטות ביום, מספר דומה של תקלות בלתי נמנעות, וכנ"ל פתרונות וגישורים בין בעלי מקצוע שונים החודרים לטריטוריה האמיתית או המדומה של זולתם. ועוד לא אמרנו מילה על המצב הידוע, שבו מישהו קם על צד שמאל ולא בא לו.

ובסוף היום, תמיד בא איזה אחד עם עיני עגל ששואל בתמימות, "נו, מתי כבר אתם נכנסים לבית?"

העוגות של המבוגרים

אם בכל אופן מצליחים למוסס את הרעש של הג'ננות ולשמור לפרקים על ראש מאוזן וצלול, מגלים שבבית המשוגעים הזה נוצרים דברים מעניינים, שיש להם אסתטיקה ייחודית ואפילו חד פעמית.

למשל, הכנת החומר ליציקת העמודים. בהעדר טֶפַּלֶה, מערבל בטון מקומי, מכינים על רצפת הבית ערימה גדולה של חומר לפי 4 חלקי חומר ממוחזר, חלק אחד אדמת חמרה (בשביל החרסית), וחלק וחצי מייצב (צמנט) אקולוגי. בלב הערימה יוצרים מכתש. במכתש מוזגים מים רבים, עד שנוצר אגם קטן. בשלב זה מתחילים לאסוף

עם את חפירה את החומר משולי הערימה, ולהניף אותו אל תוך הבריכה. וכך הולכים סביב הערימה, אוספים את החומר היבש שבשוליים, מניפים אל האגם הקטן שבלב המכתש. כאשר שני עובדים ממונים על התהליך, אחד מהם מתחח ומרווח עם טוריה את החומר שנופל לתוך האגם, כדי להספיג אותו היטב. כאשר האגם עומד לפני ייבוש, משקים שוב עם הדוּפִּיַה. המלאכה הזו מהנה ומדיטטיבית לא פחות מזו של פעוט בן שנה שיושב באמבטיה, ומוזג מים מכוס לכוס, וחוזר חלילה. לאחר זמן מה מתקבלת התוצאה הבאה:

עוגת יציקה. המשחק של המבוגרים צילום: אודי תגרי

צינור האוויר הקר המצנן את הסלון זכה ליחס דומה. במקור הוא נראה ככה (משמאלו: צינור 4" להטמנת מי גשמים מהגגות):

צינור אוויר (מימין) לפני. מישהו ראה את המודד? צילום: אודי תגרי

תיאורטית, הצינור היה אמור לעלות ישירות לתוך הקיר, ובגובה הנכון להסתובב פנימה, לתוך הסלון. אך הסימון של המודד סטה ב-20 ס"מ מהנקודה הרצויה. בקיצור, הוחלט לעטוף אותו בבנייה, כך שבסוף התהליך ייראה כמו משהו מוכר.

דבשת לפני טיח צילום: אודי תגרי

כדי להשיג את הרדיוס הרצוי, המבנה המקיף את הצינור נבנה מבלוקים 10X10X40. החלק התחתון של הצינור מקביל לריצפת הבית וחגורת בטון, ובעתיד יהיה מכוסה באדמה ("פיתוח", בלשון הענף). חסן, קבלן השלד, שבחודשיים האחרונים מקטר כל יום על כך שהעבודה זוחלת ולא טסה כמו בבית רגיל, עמד שעתיים ליד הדבשת הזאת, כייר אותה במו ידיו, ליטף אותה עם טיט עד שהתקבלה הצורה הנ"ל. וויניקוט בקברו בוודאי משמין מנחת...

צבע, צבע לח

עוד כיוון המאפשר סובלימציה של משחקי ילדות הוא טיח. אחרי שתסתיים הבנייה יודבקו לוחות צמר סלעים על הבלוקים, וייעטפו ברשתות שונות (אקספנדל, רביץ), שיוצמדו לקירות עם ברגים – ויטוייחו. המייצב הבסיסי המשמש את כל מרכיבי הבנייה של הבית (בלוקים, טיח, יציקות) ישמש גם להכנת טיח, ולפני כשבועיים-שלושה נערכו ניסויים אחדים של טיח מגוון עם צובענים של "אורום קולורנטים".

ניסויי טיח. לא נתנו לילד לצייר? יותר טוב מאוחר צילום: אודי תגרי

כל הניסויים נעשו על בסיס יחס של 1 מייצב ו-4 חמרה, ו-5% צובען ממשקל המייצב. בצילום אפשר לראות שימוש ב-2 צובענים בסיסיים, האחד חום-אדמדם והשני כמעט כתום. משמאל אפשר לראות שני ניסויים ללא צובענים. הטיח הזה מזכיר מאד וֶגַה, והוא חומר סופי (ללא מיישרים, שליכטה, צבע, וכו'). לאחר הטיוח הוא יקבל שכבה אחת של סילר – דבק טפטים, עשיר בצלולוזה. הדוגמא השניה משמאל בשורה העליונה קולעת לטעמי, למי שתהה..

ובינתיים, בחיים האמיתיים

בינתיים, בחיים האמיתיים, התקרב מועד סיום בניית הקירות, ועמו הצורך לסגור את כל עמודי הפלדה של הבית – שזה אומר לחבר את כל הפינות ושאר תפרים. ככה זה נראה לפני:

עמודי RHS גלויים. האלגנטיות של הפלדה עומדת להיעלם צילום: אודי תגרי

סגירת העמודים נעשתה בטכניקה המסורתית של טפסנות: קרשים ומסמרים ליצירת הקונסטרוקציות הפינתיות. בתוך הפינה של כל קונסטרוקציה נשתל רבע צינור 4", כדי לקבל פינה עגולה ביציקה. הקונסטרוקציות נקשרו לפינות בחוטי ברזל שזורים שהועברו דרך חורים בבלוקים לצד השני. כך נראה אמצע התהליך:

טפסנות עמודים, סוג של תחבושת צילום: אודי תגרי

לתוך עמודי הטפסנות נוצק החומר שהוכן בעוגה שנידונה בתחילת הטור, דלי אחר דלי אחר דלי. המון עבודה, המון, בחום הכבד של חבל מודיעין. עבודה, ועוד עבודה, ועוד עבודה. כאן השלמה קטנה, כאן הכנה נוספת, כאן פיתרון. עוד פעם הבנאים הולכים לברז, מספיגים את החולצה, שוטפים את הראש, חוזרים לעבוד. שעה אחרי שעה, יום אחרי יום, הרבה זיעה, הרבה סיגריות. בסוף הבית נראה ככה:

הבית של ננה, פינות מכוסות, מצד דרום מזרח צילום: אודי תגרי

והנה, אוטוטו מתחילים בשלוש השורות האחרונות של הבית, המהוות את מעקה הגג, שיסתיר את גג הפאנל.

כל שלב השלד – קונסטרוקציה + בניית קירות פנים וחוץ – ארך חודשיים ימים. לא הרבה לבית שנבנה בטכניקה חדשה לכל המעורבים, ובהבנות שנרכשו תוך כדי התהליך ברור שאפשר לקצר אותו ברבע מהזמן לפחות. ועדיין, החודשיים האלה היו ארוכים מהרגיל...

אודי תגרי הוא (השלם את החסר)