מבזקים

טיפ מקמפיינר ותיק: יהללך זר ולא פיך

יש כאלו שלא לומדים לקח מאיל ברקוביץ ונבחרת ישראל והם מציעים את עצמם לתפקידים שאין להם פשוט שום סיכוי לקבל

ד''ר יריב בן אליעזר | 21/7/2010 2:48

אייל ברקוביץ' צילום: דני מרון

כזכור מצא בזמנו שאול את המלוכה למרות שיצא רק כדי לחפש אתונות. כיום יש שפוסחים על חיפוש האתונות ומבקשים להשיג רק את ה"מלוכה". יש לברך על כך שאנשים ראויים מציעים את עצמם לתפקידים ציבוריים, אך פסולה העובדה שאנשים בלתי ראויים ינהלו קמפיין תקשורתי, כדי שימנו אותם לתפקידים ציבוריים. באחרונה נתקלנו בשניים שסיכוייהם לזכות במינוי הנכסף היו אפסיים, אך עמדו ביחס הפוך לעוצמת הלהט בקמפיין ולגובה האגו, שהציגו. לטובת הקוראים נכנה אותם" פרופסור ברקוביץ ומיסטר איקס".

האחד "מינה" את עצמו למאמן נבחרת ישראל בכדורגל, בטענה שלבד מיכולותיו המופלגות, הרי ש"העם או לפחות 90% מהעם רוצה בו". השני מפרסם מאמרי שבח עצמיים ומציע לראש הממשלה "להרים אליו טלפון", כדי למנותו לתפקיד בכיר. ההצעה להתמנות ליו"ר הרשות השנייה נענתה כצפוי באלם, אולם האיש היצירתי, מעלה "הצעה" נוספת – למנותו ליו"ר מועצת הכבלים.

מתבקש ממי שניגש למכרז שיפגין ביטחון עצמי ולא יטבע במצולות הענווה. עם זאת המועמד אמור לשמור על פרופורציות בגבולות ההיגיון הסביר. איל ברקוביץ אמנם לא יכול להתפאר ב"רקורד החינוכי", אבל לזכותו יש לציין את הניסיון המעשי שלו כאחד מהשחקנים הגדולים ביותר שייצרה ישראל. מסקנה: מאמן הנבחרת אמור להיבחר על בסיס הניסיון והכישורים המקצועיים, אך גם על בסיס כישורי האופי והאישיות של המועמד.

יו"ר הרשות השנייה, או יו"ר מועצת הכבלים, עדיף שיהיה בעל השכלה רלוונטית ומעמד בכיר באקדמיה, אך אין בכך די. מן הסתם על המועמד להציג לא רק רזומה, אלא גם רקורד,
שהרי אין בכוחן של ציטטות מדעיות,

או מבחנים סטטיסטיים כדי לחפות על היעדר כל
ניסיון מעשי.

יש אמנם להעריך בעלי אמביציה שאינם מסתפקים במועט וחותרים להשגת מטרות חדשות, אך כדאי גם להרתיע אנשים שהקפיצה מעל לפופיק עלולה לגרום לריסוק איברים. לכן אמור
אדם להכיר במגבלותיו במידה שבה הוא גאה בסגולותיו. זכור הסיפור על הצפרדע שטען כי
הוא יכול להתחרות בגודלו של השור. מה עשה? התנפח. התנפח. התנפח, עד שהתפוצץ לרסיסים.

כקמפיינר ותיק ומנוסה, אני מייעץ תכופות ללקוחות פוטנציאלים "לרדת מן העץ", מכיוון שחבל על השקעת הכסף והמשאבים, במקרים שהסיכויים להשגת המטרה אפסיים. לרובם אני מציע שבפרסום דברי ההלל, עדיף שמישהו ידבר בשבחם, מאשר הם בלבד. אמנם נאמר "אם אין אני לי, מי לי?", אך הניסיון מוכיח כי מי שמבקש לזכות בתפקיד רם מעלה אמור לגייס ממליצים ולא להסתפק בטפיחה על חזהו. אמנם נאמר "יהללך זר ולא פיך", אך יש המפרשים: "יהללך זר ולא - פיך" (כלומר, אם אף אחד לא מהלל אותך, אתה מהלל את עצמך).