הקרב של דניאל: שרים ידונו בחוק פינוי מוקשים
דניאל יובל בן ה-11, שנפצע ממוקש בגולן, לא נח בחופש כמו חבריו. היום, כשוועדת השרים תדון בחוק, הוא נחוש לוודא שלא ייפגעו עוד ילדים
-דניאל: חשבתי שזה הכל חלום רע
-הוריו של דניאל: השטח לא גודר, לא היה שלט
-בכיר בצבא: יש מאות שדות מוקשים לא מגודרים
דניאל יובל צילום: יהונתן שאול
"אם הם יעבירו את החוק, אז זה יהיה טוב מאוד. אם לא, אני לא אפסיק בפעילות שלי עד שזה יקרה. אבל אני מאמין שהם יעבירו את החוק", אמר דניאל, שכבר הספיק מאז המקרה להופיע מספר פעמים בכנסת ולספר את סיפורו. "אני מאמין שלי הם יקשיבו, דווקא כי אני ילד".
כשנכנסים לבית משפחת יובל שברמת השרון נראה דניאל כמו כל ילד רגיל.
כשהוא מוקף בארבעת אחיו ואחיותיו, חברים ומולם הטלוויזיה בה משודרת תוכנית ילדים בווליום גבוה, הוא משתולל באי סדר ששורר בסלון הבית, כיאה לחדר בו נמצאים הרבה ילדים. כשיוצאים לחצר הוא מתחיל לטפס על מתקן המשחקים, ומשם ממשיך לבית העץ הקטן.
כשהוא משחק דניאל נראה כמו יתר הילדים. רק מבט עמוק יותר מגלה כי בכל זאת יש שוני, וזה לא קשור לרגל הקטועה. בגיל 11 דניאל נכנס בעל כורחו לעולם המבוגרים, והוא מנסה לפרש אותו בפשטות, כמו שרק ילד יכול.
"לפני שבועיים קראתי באתר חדשות באינטרנט ששני עובדים זרים דרכו על מוקש בגבול עם ירדן. הם נפצעו קל ובכלל לא כתבו על זה בעיתון, וגם באותו אתר לא הרחיבו על זה יותר מדי", נזכר דניאל. "הם היו שניים, וזה לגמרי הזכיר לי את המקרה שלי ושל עמית אחותי. זה מוזר שלמרות מה שקרה לי, עוד אנשים דורכים פתאום על מוקש".
דניאל חושש שאיש לא יפיק לקחים מהמקרה שלו. "זה גם מלחיץ, כי עוד אנשים דרכו על מוקש למרות שעבר הרבה זמן מאז שאני דרכתי, וזה מראה שכלום לא השתנה מאז. אני לא יודע אם חמישה חודשים זה הרבה זמן באופן יחסי, אבל מבחינתי כן. אם לא יגדרו את השדות האלו, אז זה יקרה עוד פעם בעוד שנה, ואז בעוד חמש שנים, וככה זה יקרה כל פעם מחדש".
"אני לא אוותר"
דניאל עם אביו אחרי הפציעה צילום: חמד אלמקת
"אם השרים יגידו שהם לא מקבלים את הצעת החוק, אני לא אוותר ואמשיך בפעילות שלי. אני אמשיך לדבר עם החברים בארגון ואנחנו נמשיך ללחוץ.
אני יודע שיש את בני גנץ, שהיה בצבא פעם, שמתנגד כי הוא חושב שצריך את המוקשים, אבל לעומתו מפקד הנדסה קרבית אמר בכנסת שלדעתו לא צריך את המוקשים", אמר דניאל.
כשהוא נשאל מי לדעתו מבין שני אנשי הצבא צודק, הוא עונה בחיוך: "זה שאומר שלא צריך מוקשים". אבל הוא לא מתייחס לשיקול הביטחוני: "כשאני דרכתי על זה, לא היו גדרות, ואם אני לא הייתי דורך על זה, סביר להניח שמישהו אחר היה דורך על זה באותו היום. כי ממילא כולם היו שם איתנו".
"אין מחיר לחיי אדם"
"אני מקווה שמה שאני אומר עכשיו ישפיע על השרים", מסכם דניאל. כשהוא נשאל מדוע שיקשיבו דווקא לו, הוא ממהר להצביע גם לעבר הביקורת הנוקבת שהשמיע מבקר המדינה בנושא כבר לפני 11 שנה, כשהוא רק נולד. "הוא בן אדם חכם ומבוגר, אבל אולי בגלל שאני ילד אני יכול להשפיע עליהם אחרת. בגלל שאני ילד אז אולי השרים יבינו שזה עלול לקרות גם לילדים שלהם, והילדים שלהם זה משהו שהכי קרוב אליהם".
איתי שכטר מבקר את דניאל בבית החולים צילום: אלכס רוזקובסקי
בינתיים הוא מציע לשרים שלכל הפחות יקיפו את שדות המוקשים בגדרות ראויות. "גם אם החוק לא יעבור, הכי טוב שישימו בטונדות לכל אורך השדות, וככה המוקשים לא יוכלו להיסחף ולפגוע באנשים כמו שקרה לי", אמר .
בדף ה"פייסבוק" שלו הגיב לו אתמול אדם שהרעיון שלו לפינוי המוקשים יקר מאוד למדינה ומסוכן. "יש סכום כסף שלא שווה להוציא למען חיי אדם? " השיב לו דניאל בתגובה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם