הילד שנפצע ממוקש: חשבתי שזה הכל חלום רע
דניאל יובל בן ה-11, שנפצע בפיצוץ המוקש בגולן, שחזר את רגעי האימה ממיטתו בבית החולים בו הוא מאושפז לאחר שחלק מרגלו נקטע. "בנינו בובת שלג וכשהתרחקתי כדי לראות אותה, דרכתי על משהו ואז שמענו פיצוץ". לדבריו, "אבא שלי לקח אותי על הידיים, אמרתי לו שיירגע, שאני חזק, שכלום לא קרה לי ואתגבר על זה"
- בן 11 נפצע קשה ואחותו נפצעה בינוני בפיצוץ מוקש בגולן
- הורי הילדים שנפצעו: השטח לא גודר, לא היה שלט אזהרה
- בכיר בצבא: יש בגולן מאות שדות מוקשים לא מגודרים

דניאל סיפר בהתרגשות על הסיוע שקיבל משאר המטיילים שהיו באיזור. "היו מסביבנו עוד לפני הפיצוץ וגם אחריו, הרבה מאד אנשים. כשדרכתי על מה שדרכתי, אבא לקח אותי על הידיים למטה וחיכינו שם רבע שעה לאמבולנס. עוד לפני שהגיע האמבולנס, טיפלו בי, תפסו לי את הרגל עם מקל ועשו לי חוסם עורקים".
דניאל חיזק את דברי הוריו מאתמול ואמר גם הוא כי בני המשפחה לא ידעו כלל שמדובר בשדה מוקשים. "לא היה שילוט, לא היו גדרות, רק בצדדים ראינו משהו, אבל שלטים לא ראינו", אמר.
דניאל נזכר גם ברגעים שלאחר הפיצוץ וסיפר כיצד ניסה להרגיע את אביו. "אני זוכר שכשירדנו ואבא שלי לקח אותי על הידיים, אמרתי לו שיירגע, שאני חזק ושכלום לא קרה לי ואני אתגבר על זה. חשבתי באותם רגעים שזה הכול חלום רע. לא הבנתי באמת מה קרה לי. בסופו של דבר שאלתי את אבא והוא הסביר לי שדרכתי על מוקש, האמת היא שבאותו רגע הייתי מבוהל אבל לא בכיתי".
דניאל ואחותו עמית מאושפזים במחלקה לכירורגיית ילדים בבית החולים ברמב"ם שבחיפה. בשעות הלילה הם נותחו ומצבם מוגדר טוב. בבית החולים מעריכים שעמית תשתחרר בתוך 48 ושדניאל יעבור להמשך טיפולים ביחידה לשיקום בבית החולים תל השומר.
בינתיים,
האב חזר שוב על טענתו כי האיזור בו טיילו לא היה מגודר ולא היה שום סימן המעיד על הימצאות מוקשים. "אני יכול להגיד בוודאות שנכנסנו לתוך איזור לא מגודר שהיו בו מאות אנשים, שיירות של כלי רכב, לא היה סימן אפילו הקטן ביותר של שלט או גידור או קונצרטינה במרחק מסוים", אמר.
לדבריו, "כשהרמנו את הראש ראינו איזו תלולית של שלג והבנו שמתחת יש קונצרטינה, אבל לפנינו וקרוב אלינו לא ראינו שום דבר. החלטנו לעלות לשם, לא כי תכננו להגיע להר אביטל, אלא כי תכננו לקחת את הילדים לראות שלג וכשראינו הרבה אנשים משחקים בשלג, עצרנו את כלי הרכב בצד כמו מאות מכוניות אחרות ועלינו לכיוון הפסגה. אף אחד לא יכול לבוא ולומר שעשינו משהו פזיז. ההחלטה לעצור במקום התקבלה אחרי שהבנו שאנחנו לא לבד ומסביבנו מהמון אנשים".

גיא ורעייתו טל שבו והדגישו כי אינם מאשימים את הצבא במה שקרה וכעת כל עיסוקם הוא לטפל בילדיהם. "עכשיו אני עסוקה בלתת את מלוא תשומת הלב לשני הילדים שלי שנפצעו ולשלושה האחרים שראו חלק מהתמונות הקשות", סיפרה טל. "אני רק זוכרת את הדרך חזרה מהגולן לחיפה. זה היה סיוט שנמשך שלוש שעות כי היינו צריכים לעמוד בפקקים. הידיעה שהילדים שלנו מאושפזים ברמב"ם עם פגיעות קשות, כל רגע היה כמו נצח".
במהלך השיחה, כאשר נשאל אם לא היה נלהב מדי לעצור את המכונית ולרדת לשחק בשלג באיזור ההוא השיב האב: "אתם מתארים לעצמכם שמה שיעמוד לנגד עיני זה לסכן את הילדים שלי? אתם מתארים לעצמכם שאני עם חמשת הילדים שלי לא אנהג בזהירות?".
בסוף השיחה עם העיתונאים, ביקש דניאל למסור "תודה רבה" לכל חבריו לכיתה ו' שהגיעו לבקר אותו בבית החולים. "זה עזר לי מאד שבאתם, אני מקווה שמהר מאד ניפגש", אמר.