חג לכל אילן: אילן פלד הוא סרבן ראיונות

רועי בהריר משוכנע כי אפשר להבין למה אילן פלד ("אחד העם 1"), אחד הכוכבים הכי גדולים שצמחו כאן, מסרב בתוקף להתראיין

רועי בהריר | 5/7/2010 14:25

אילן פלד ינאי יחיאל

גם עכשיו, לקראת עלייתה של “אחד העם 101” וחזרתה של מירי פסקל לחיינו, אילן פלד מסרב להתראיין. אפשר כמובן להתבאס מכך, אבל אין שום סיבה לזקוף את זה לרעתו. זכותו של אדם, מעניין ונערץ ככל שיהיה, לשמור על פרטיותו. זכותו לשאוף להיות גם מעניין, גם נערץ וגם בעל דוכן עתיקות בשוק של יום שישי בדיזנגוף.

זכותו להתייחס למירי הפקחית כאל הסחורה שהוא מוכר שם, ולמכור רק את הסחורה עצמה (מירי), בלי המוכר (פלד). זכותו לא להתראיין גם לעיתוני הילדים, שמעריצים אותו בגלל דמותו הנשית של המורה לימונה. זכותו לקחת על עצמו את הסיכון הקרייריסטי שאולי נלווה לסרבנות ראיונות. זכותו להגיע למסקנה שעדיף להיות פחות מפורסם ממה שאתה יכול להיות מאשר יותר מפורסם ממה שאתה יכול, או רוצה, להתמודד איתו.

אף אחד, בשום גוף מסקר, לא יכול להגיד לפלד שאין היגיון בגישה כזאת. למעשה בכל כתבה שעוסקת בו ובסירובו להתראיין, ואפילו בטור זה ממש, יש משום הוכחה לכך שרתיעתו של פלד מפרסום ומחשיפה לא הופכת אותו לפחות מדובר – כלומר פחות מפורסם. להפך. תעשיית הבידור הרי אוהבת את הכוכבים שלה בשני מצבי הקיצון: גם זה של שפיכת הלב ופתיחת הקלפים וגם זה של ההסתגרות והשמירה על הילת המסתורין. לא במקרה היא לעולם לא תפסיק לפרגן לאריק איינשטיין אף שהפסיק להופיע. לא במקרה, העובדה שליידי גאגא משאירה את ענייני מיניותה בערפל רק הופכת אותה ליותר מעניינת.

המקרה של פלד כמובן שונה מאוד משני אלה: זה לא שעם השנים הוא הלך ונעשה עייף מהחשיפה, כמו איינשטיין, או שהוא שומר על מסתוריותו כחלק מתהליך של בניית מותג. הוא פשוט מעדיף להישאר מחוץ למסיבה. טוב לו שם, בחייו הצנועים והמוצנעים, ולא מתאים לו להכניס אותנו אליהם. מבחינתו יהיה הכי טוב אם נסתפק בתחפושת המירי פסקל שלו. שיהיה.