המשט לעזה: מאוחר מדי לדרוש צדק
אנחנו אלה שבחרנו להתנתק מעזה, והעולם השתכנע – עזה באמת לא שלנו. אז באיזו זכות אנו עוצרים ספינה טורקית בטריטוריה ימית שאינה שלנו?
- שקיעתה המוסרית של המדינה/ יריב אופנהיימר
היום, האנס המנומס זה אנחנו. הודענו לכל העולם שעזה לא שלנו – היא שלהם. העולם לא כל כך השתכנע שאנחנו באמת מתכוונים לכך, אז גירשנו משם את כל היהודים והחרבנו עד היסוד את בתיהם. אפילו את מתיהם חפרנו מקברם והוצאנו משם. שלא תהיינה אי הבנות – עולם יקר – עזה לא שלנו והנה, ברגישות ובנחישות יצאנו משם.
עכשיו העולם השתכנע. עזה באמת לא שלנו. אבל רגע רגע – איך זה יכול להיות שאתה חוסם את הכניסה לעזה מהים ומהאוויר ומנתב אותה רק דרך שטחך ולאחר בידוק שלך? מה אתה מנסה לעשות? להיות מן אנס מנומס שכזה? לאנוס את הפלסטינים אבל לשכנע אותנו שזה בהסכמה?
אם זה שלך – אז תישאר ותילחם! אם זה לא שלך אז תצא ואל תתערב בחייהם! אין גם וגם – גם לאנוס וגם להיות מנומס. אה, אתה אומר שהם מנסים להחדיר נשק לרצועה. ומה בדיוק הבעיה בזה? מי אתה בדיוק שתגיד להם מה להכניס ומה לא? האם אתה לא מתחמש כל הזמן במה שאתה רוצה? אם מדינת עזה תפתח עליך במלחמה אז תתגונן, אבל להגיד שיצאת ובפועל להמשיך לשלוט בהם בשלט רחוק ולמנוע מהם לבנות לעצמם צבא ריבוני? מי שמך?
מה אתה אומר? שהם באמת פתחו במלחמה ויורים כל הזמן – נו טוב אז תכבוש אותם בחזרה ותטיל משטר צבאי, כמו שעשו בנות הברית בגרמניה. אה, זה בלתי אפשרי כי אתה הרי שכנעת את אזרחיך שזה טוב לצאת – חייבים להתנתק.
ניסינו לרמות את כל העולם ובראש וראשונה את עצמנו, ועכשיו כל המגדל חסר היסודות הזה מתמוטט לנו על הראש.
השאלה אינה מי מנומס יותר, אנחנו או הם. השאלה אינה כמה אלימות הופעלה בכדי לעצור את האוניות. השאלה היא מי האנס. השאלה היא מי הצודק, מי הטוב ומי הרע בסיפור. ישראל הבורחת מזהותה היהודית איבדה את צדקת קיומה – ולא רק בארץ ישראל אלא על כל מקום בגלובוס - ותימרנה את עצמה למקום הכי רע מבין עמי תבל. אחמדיניג'אד יכול להסתובב באירופה בחופשיות. ציפי לבני ובוגי יעלון כבר לא מעזים לנחות שם.
אם היינו נמצאים בעמדת הצודקים – יכולנו לפעול על פי דיני החוק הבין לאומי הימי שכבר נקבעו על ידי בריטניה הגדולה בתקופה בה שלטה בימים. קריאה לעצור. פגז ראשון לפני החרטום. פגז שני אל תוך האוניה ונגמר הסיפור. אבל החוק הזה נועד לאוניות לגיטימיות, לא לספינת פיראטים שכמותנו. לנו לא יעזור הניסיון להשעין את הצדק שלנו על הנימוס. תמיד נצא אנסים בסוף. זה לא יכול לעבוד גם אם את משימת הנימוס אתה מטיל על החיילים הכי מקצועיים בעולם.
"אינני רואה בישראל מדינה יהודית אלא מדינת כל אזרחיה" - אמר אהרן ברק ואנו איבדנו את הנשק החשוב מכל
הערך האחרון שנותר לך הוא זכות ההגנה העצמית. גם לאנסים יש זכות כזו. כך הפכנו למדינת המחסומים, גדרות התיל, השומרים בכל בית קפה, כיפות ברזל, בטונדות, קונצרטינות, רחרחנים אטומיים, מיגוניות – את היחידות המובחרות שלנו חימשנו ברובי גז ושאר צעצועים מצחיקים. לכו תסבירו להוריו של לוחם שייטת, כיצד נפצע הלוחם הטוב בעולם מאלה בראש.
הלבשנו עצמנו שלמת בטון וקונצרטינות כדי לשמור על השקר הזה, לפיו יכולים היהודים לחזור אחרי 2000 שנה למולדתם העתיקה בזהות בדויה – ישראלית במקום יהודית. לשכוח מי הם ועל מה בכלל חלמו אבותיהם, להיות פשוט עם נורמלי, עם ככל העמים. כמו במפרץ מקסיקו – אנו מנסים עכשיו לעצור את הזרם העכור שפרץ עם איזו כיפת ברזל, אבל אי אפשר לחפות על הצדק שאבד.
אם היינו שומרים על הצדק שלנו – אז עכשיו לא היינו מחכים שיגרשו את השגריר שלנו מטורקיה ויוצאים מהסיפור כמו האנסים הנזופים, אלא בדיוק להיפך – היינו אנחנו מקדימים להחזיר את השגריר ומגרשים מכאן את שגריר המדינה שהכריזה מלחמה על ריבונותנו. אבל אנחנו לא יכולים לעשות זאת כי הטורקים פשוט צודקים, הרי אנו הכרזנו שזה שלהם לא? אז באיזו זכות אנו עוצרים ספינה טורקית בטריטוריה ימית שאינה שלנו?
מתי ב-20 השנים האחרונות שמעתם נציג ישראלי רשמי, ראש ממשלה, שגריר באו"ם, שר חוץ אומר את המילים הפשוטות: 'זו ארצנו'. נסו להיזכר... אני ממתין.
פשוט אין דבר כזה. ישראל הבורחת מזהותה היהודית אינה יכולה לומר את המשפט הזה. רק כשנחזור אל הצדק הפנימי שלנו, זה שהחזיק אותנו בגלות, היחיד הנותן תשובה למה איננו אנסים, למה הארץ הזו – כולל עזה – הם שלנו, רק שלנו, רק כשנחזור לנקודה הזו, נוכל לשוב ולבסס את ריבונותנו כאן. כל עוד נמשיך לברוח מעצמנו – ישראל תמשיך להתפורר בתוך גדרות התיל והמחסומים והטכנולוגיה המתקדמת, מאחוריהם היא מסתתרת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם