שקיעתה המוסרית של המדינה
גם אם המשט לעזה מרגיז ומקומם, מדינה ריבונית איננה יכולה להתייחס לכל מופע מחאה כאירוע טרור אשר צריך להסתיים בדם
- מאוחר מדי לדרוש צדק/ משה פייגלין
המשט שיצא מטורקיה לפני כמה ימים הצליח להרגיז גם אותי, מאות פעילים פרו חמאס מאתגרים את המדיניות הישראלית בצורה בוטה ומקוממת. אף מילת גינוי לשלטון החמאס, אף מילה על גלעד שליט ואף מילה על הרצון בשלום. ובכל זאת, מדינה ריבונית איננה יכולה להתייחס לכל מופע מחאה, מקומם ומרגיז ככל שיהיה כאירוע טרור אשר צריך להסתיים בדם. במקום לנצל את המשט על מנת לייצר שיח פנים ישראלי על האפקטיביות של מדיניות המצור על עזה ועל ההיבטים המוסריים והמדיניים של מדיניות ישראל, בחרו כל דוברי הממשלה להתמקד בקומץ הפעילים על הספינות ולהכתירם כסכנה קיומית על בטחונה של מדינת שיראל. מכאן ועד הדרך לשפיכות דמים מיותרת הדרך קצרה.
לא החיילים אשמים, לא המפקדים ולא ראשי צה"ל, האחריות לתוצאות העגומות של השתלטות צה"ל על ספינות המפגינים מוטלת על החברה הישראלית כולה. תהליכי ההקצנה בחברה הישראלית נותנים את אותותיהם, המסר המועבר לחיילים ולשוטרים הולך ומתחדד, כאשר מדובר בפעילות בה מעורבים ערבים, האצבע קלה על ההדק, הנחישות עולה על הספינה, הרגישות נשארת בים.
אך אל דאגה, מהר מאוד מערכת ההסברה הפנים ישראלית החלה בעבודתה ובעוד שעות מספר ידע כל ישראלי לספר כיצד מסוקי החמאס השתלטו על ספינת היהודים וירו במעפילים לכל עבר. באמצעות שימוש במנגנוני ההדחקה ובעידודו של דובר צה"ל נצליח שוב להתקת מהמציאות ומהעולם ולייצר לעצמנו תסריט ייחודי בו אנחנו הקורבנות וכל העולם כרגיל נגדנו. האם תוצאות המאבק הלילה יסתיימו בוועדת חקירה ממלכתית- אין סיכוי.
ישראל מצדיקה את הדימוי הברוטלי והאלים
את תוצאותיו העגומות של המשט ישלמו בראש וראשונה בני משפחותיהם של אלו אשר נהרגו הלילה בלב ים. הבאים בתור לשלם את המחיר יהיו תושבי ישראל הרוצים בכל מעודם בשלום ובסיום הסכסוך והמייחלים לעצור את מעגל הדמים ולחזור להתגורר במדינה שפויה יותר. אנו, הרוב דומם, יכולים לראות בעיניים קלות כיצד מדינת ישראל במו ידיה מצדיקה את הדימוי הברוטלי והאלים שדבק בה בשנים האחרונות ומעניקה רק לשונאינו הגדולים בחמאס ובאיראן סיבה לשמוח לאידנו.
אם יש מנצחים בהתנגשות האומללה בלב ים, הם נמצאים בטהרן, בבונקרים של ביירות ובמפקדות החמאס בעזה. שלטון
החמאס הצליח בסיועה הפעיל של ממשלת ישראל לקבל הכרה בין לאומית, לזכות בתמיכת העולם הערבי ולהצטייר כגיבור על מול מדיניות ישראל.
שוב מתנגדי השלום והקיצוניים בשני הצדדים יכולים למצוא סיבות על מנת לנגח זה את זה ולהעמיק את השנאה והאיבה בין יהודים לערבים בתוך ישראל ומחוצה לה. שוב מעמדם של המתונים בשני הצדדים הולך ונשחק ואת קול ההיגיון מליפים קולות ההתלהמות והשנאה. ללא כל מחאה רמה של ציבור ישראל פטריוטי אשר יקרא בקול גדול למנהגי המדינה לשנות כיוון, כולנו נמצא עצמנו במדינה שוקעת מוסרית, ערכית ומדינית, היורדת אט אט למצולות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם