מה רואה ירוק כשהוא מסתכל במראה
בדרך למימוש, הבית של ננה צריך להעמיד על מקומם אי-אילו טרדנים, אשר חושבים שירוק זה מוזיאון, ואילו החיים האמיתיים צריכים להיות בגהינום
ובכן... אדם גר בעיר. באיזה בית הוא גר? הוא גר בבית שבנה קבלן. חרא של בית, בנוי בטון, לא מבודד, עם זכוכיות גרועות שלא מבודדות. ומי משלם את מחיר הבטון? התושבים של העיירה נשר, באחוזי הסרטן הגבוהים ביותר במדינת ישראל. ואם תלכו למפעל נשר ברמלה, ובעיקר לאזורים הנמצאים מזרחה לו, תוכלו לראות את השפעתו על החי, צומח ודומם. ושוב, מי משלם את המחיר? לא צרכני הבטון. ולמה הבית בנוי בטון? כי ככה זה בבנייה מתועשת. מה שקובע שם זה השורה התחתונה.
ואותו אדם שגר בעיר בבית מבטון שאינו מבודד כראוי, איך הוא מצנן את קיציו? עם מיזוג. המון מיזוג. כי העיר היא מגרש אספלט ובטון. ומי משלם את העלות של המיזוג? כדור הארץ, על תושביו השונים.
רבותי: היום שבו חשמל למיזוג לא יעלה 40 אגורות לקווט"ש אלא 20 שקל לקילוואט יהיה יום שמח לכדור הארץ ותושביו השונים, בעיקר אלה שאין להם מזגנים. ועד אז – כי בואו נהייה ריאליים – כדי לממן את החשמל המזוהם והמזהם של מפעילי המזגנים, מה עושה חברת חשמל? דוחפת בכל הכוח להקמת מפעל פחמי באשקלון, שהמילה "זוהמה" כתובה לו על המצח, על הלב, ועל הארנק.
ואפשר להמשיך: מה קורה לכל תוצרי החיים של הירקרקים
למי שלא הבין, הטיעון כאן הוא: החיים בעיר מזוהמים ומזהמים, והתיעוש העוצמתי של הערים מחיים זוהמה מופרעת. מי שלא מאמין, שייסע לסין, שהיא היצרנית המרכזית של התיעוש המערבי, ויראה את השואה האקולוגית שייצור זה חולל מתחילת שנות השמונים ועד היום. לעומת זאת, החיים בכפר מאפשרים יצירת מיקרו-אקולוגיה, היפה לבריאות הגוף והנפש של האדם.
למעשה, יש כאן נקודה עקרונית יותר: הירקנים טוענים שהאדם וכדור הארץ הם ישויות נפרדות, כאשר האדם הוא בתפקיד המזהם וכדור הארץ בתפקיד הקורבן. אבל זה לא נכון.
האדם וכדור הארץ הם שני מרכיבים המרכיבים שלם יחיד. מי שחושב אחרת עושה לעצמו חיים קלים. התפיסה הזאת, כאילו כדור הארץ הוא מין מדונה, והאדם הוא שד משחת, היא עוד פרי ביאושים מעץ החשיבה הדואליסטית של פלספני יוון העתיקה ושני החכמולוגים שלה, אפלטון ואריסטו, בעלי העבדים שכתבו מאסות פילוסופיות נכבדות על "העבד הטבעי" (כלומר, 95% מאוכלוסיית אתונה ואלה שאיפשרו לאפלי וארי לשבת בניחותא תחת גפנם ותאנתם, ולכתוב על בני אדם כמותם כאילו נולדו, מטבעם, להיות עבדים).
רבותי, תתעוררו. המגאפוליס המודרנית היא התופת של דאנטה. אדם=אדמה. בלי אדמה אנחנו כלום. הבודהא נולד תחת עץ, הגיע להארה תחת עץ, ומת תחת עץ. ובעיר? אדם נולד בין קירות בטון בבית של חולים ("בית חולים"), חי בג'ונגל של אספלט, ומתפגר בבית אחר של חולים ("בית גיל הזהב"), גם הוא בטונדה. במהלך חייו הוא פותח חלון, רואה מול העיניים קיר בטון אחר. שמיים? אדמה? בעלי חיים? ציפורים? אם הוא גר בצפון תל אביב, במקרה הטוב הוא מושא לפלישת ארמדות של יתושים, שמגיעות מבית הגידול של נהר החרא, שפעם קראו לו הירקון (ומי שחושב שאני מגזים, אזי צר לי לבשר לו, שבעשור האחרון גרתי מרחק 5 דקות הליכה משפך הירקון, ואני יודע על מה אני מדבר).
וכדי להצדיק את הגישה הזאת, שרוצה לסגור את כולנו בגטו של המודרנה, המשחזר את כל הגטאות האחרות של 2000 שנות גלות פיזית, נפשית ורוחנית, מספרים לנו ש"אין אדמה". עוד בדיה עצובה, בת דודה של הצ'יזבט "אין מים". רבותי, יש הכל. מכל וכל. ברגע שההולילנד שלנו תצא מהכיסים של הפוליטיקאים החמקלקים ותחזור לריבונות הציבור, תתפלאו כמה מים ואדמה יש בישראל. מספיק לכולם.
וזה לא אומר שצריך להתחרע עליה. זה לא אומר שצריך "למקסם את הנדל"ן" ולהקים גודזילות של בטון על שטחים מצומצמים, רק בגלל שההיוון כאן הוא בסדרי גודל של ניו יורק. כן חשוב לנהוג באחריות, כן חשוב לנצל את האפשרויות השונות להקמת בית שיחזור באחד הימים למקורותיו, להחזיר את מי הגשמים אל האדמה, לטייב את הקרקע. והכי חשוב, לחיות מאוזן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם