מה רואה ירוק כשהוא מסתכל במראה

בדרך למימוש, הבית של ננה צריך להעמיד על מקומם אי-אילו טרדנים, אשר חושבים שירוק זה מוזיאון, ואילו החיים האמיתיים צריכים להיות בגהינום

אודי תגרי | 10/5/2010 13:00 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בטורים האחרונים זכה הבית של ננה לקיתונות זעף מצד כמה ירקנים, שהמליצו לגרש אותו ממדור זה ובלבד שלא יזהם להם את האידאות הירקרקות המצעפות עבורם את העולם הזה. הבית של ננה, הם טוענים, לא ירוק, כי הוא נבנה בכפר. לשיטתם של אלה, "ירוק" = לגור בעיר, ואילו הכפר הוא מין אידאה פסטורלית, שאסור לאדם לפרוע את שערותיה ובוודאי אל לו לקבוע בה את משכנו, פן... (השלימו את החסר וסיימו בשלושה סימני קריאה).

ובכן... אדם גר בעיר. באיזה בית הוא גר? הוא גר בבית שבנה קבלן. חרא של בית, בנוי בטון, לא מבודד, עם זכוכיות גרועות שלא מבודדות. ומי משלם את מחיר הבטון? התושבים של העיירה נשר, באחוזי הסרטן הגבוהים ביותר במדינת ישראל. ואם תלכו למפעל נשר ברמלה, ובעיקר לאזורים הנמצאים מזרחה לו, תוכלו לראות את השפעתו על החי, צומח ודומם. ושוב, מי משלם את המחיר? לא צרכני הבטון. ולמה הבית בנוי בטון? כי ככה זה בבנייה מתועשת. מה שקובע שם זה השורה התחתונה.
צילום:איי-אף-פי
מאקרואקולוגיה אורבנית. ככה נראה שיקוף הריאות של תושבי נשר צילום:איי-אף-פי

ואותו אדם שגר בעיר בבית מבטון שאינו מבודד כראוי, איך הוא מצנן את קיציו? עם מיזוג. המון מיזוג. כי העיר היא מגרש אספלט ובטון. ומי משלם את העלות של המיזוג? כדור הארץ, על תושביו השונים.
רבותי: היום שבו חשמל למיזוג לא יעלה 40 אגורות לקווט"ש אלא 20 שקל לקילוואט יהיה יום שמח לכדור הארץ ותושביו השונים, בעיקר אלה שאין להם מזגנים. ועד אז – כי בואו נהייה ריאליים – כדי לממן את החשמל המזוהם והמזהם של מפעילי המזגנים, מה עושה חברת חשמל? דוחפת בכל הכוח להקמת מפעל פחמי באשקלון, שהמילה "זוהמה" כתובה לו על המצח, על הלב, ועל הארנק.

ואפשר להמשיך: מה קורה לכל תוצרי החיים של הירקרקים

האורבניים האלה? למים האפורים שהם מייצרים? לזבל האורגני? הרי אין להם אפשרות להקים אגנים ירוקים, לתחזק קומפוסטים, לאסוף מי גשמים ולתעל אותם למי התהום, ובוודאי שאין להם יכולת לעבד את האדמה ולייצר בה מזון לעצמם ולסביבתם, ולהשתמש בעיבוד זה כדי לצנן את ביתם ואת סביבתם (קרי: את כדור הארץ), ולייצר באדמה המקיפה את ביתם עוד חמצן ולהצמיח בה כל מיני צמחים ששותים את דו וחד תחמוצת הפחמן שהמין האנושי, האורבני בעיקר, מייצר בוקר צהריים וערב.

צילום: מקס ילינסון
הקומפוסטר המצוי. המוצא אותו בעיר יבוא על שכרו צילום: מקס ילינסון

למי שלא הבין, הטיעון כאן הוא: החיים בעיר מזוהמים ומזהמים, והתיעוש העוצמתי של הערים מחיים זוהמה מופרעת. מי שלא מאמין, שייסע לסין, שהיא היצרנית המרכזית של התיעוש המערבי, ויראה את השואה האקולוגית שייצור זה חולל מתחילת שנות השמונים ועד היום. לעומת זאת, החיים בכפר מאפשרים יצירת מיקרו-אקולוגיה, היפה לבריאות הגוף והנפש של האדם.

למעשה, יש כאן נקודה עקרונית יותר: הירקנים טוענים שהאדם וכדור הארץ הם ישויות נפרדות, כאשר האדם הוא בתפקיד המזהם וכדור הארץ בתפקיד הקורבן. אבל זה לא נכון.

צילום: SXC
יינג וינג, שניים שהם אחד צילום: SXC

האדם וכדור הארץ הם שני מרכיבים המרכיבים שלם יחיד. מי שחושב אחרת עושה לעצמו חיים קלים. התפיסה הזאת, כאילו כדור הארץ הוא מין מדונה, והאדם הוא שד משחת, היא עוד פרי ביאושים מעץ החשיבה הדואליסטית של פלספני יוון העתיקה ושני החכמולוגים שלה, אפלטון ואריסטו, בעלי העבדים שכתבו מאסות פילוסופיות נכבדות על "העבד הטבעי" (כלומר, 95% מאוכלוסיית אתונה ואלה שאיפשרו לאפלי וארי לשבת בניחותא תחת גפנם ותאנתם, ולכתוב על בני אדם כמותם כאילו נולדו, מטבעם, להיות עבדים).

צילום: ויקיפדיה
אריסטו. מיליונר ובעל עבדים, שהיה צריך להצדיק את זה לעצמו צילום: ויקיפדיה

רבותי, תתעוררו. המגאפוליס המודרנית היא התופת של דאנטה. אדם=אדמה. בלי אדמה אנחנו כלום. הבודהא נולד תחת עץ, הגיע להארה תחת עץ, ומת תחת עץ. ובעיר? אדם נולד בין קירות בטון בבית של חולים ("בית חולים"), חי בג'ונגל של אספלט, ומתפגר בבית אחר של חולים ("בית גיל הזהב"), גם הוא בטונדה. במהלך חייו הוא פותח חלון, רואה מול העיניים קיר בטון אחר. שמיים? אדמה? בעלי חיים? ציפורים? אם הוא גר בצפון תל אביב, במקרה הטוב הוא מושא לפלישת ארמדות של יתושים, שמגיעות מבית הגידול של נהר החרא, שפעם קראו לו הירקון (ומי שחושב שאני מגזים, אזי צר לי לבשר לו, שבעשור האחרון גרתי מרחק 5 דקות הליכה משפך הירקון, ואני יודע על מה אני מדבר).

צילום: רובי קסטרו
שפך הירקון, מלשון שפכים צילום: רובי קסטרו

וכדי להצדיק את הגישה הזאת, שרוצה לסגור את כולנו בגטו של המודרנה, המשחזר את כל הגטאות האחרות של 2000 שנות גלות פיזית, נפשית ורוחנית, מספרים לנו ש"אין אדמה". עוד בדיה עצובה, בת דודה של הצ'יזבט "אין מים". רבותי, יש הכל. מכל וכל. ברגע שההולילנד שלנו תצא מהכיסים של הפוליטיקאים החמקלקים ותחזור לריבונות הציבור, תתפלאו כמה מים ואדמה יש בישראל. מספיק לכולם.

וזה לא אומר שצריך להתחרע עליה. זה לא אומר שצריך "למקסם את הנדל"ן" ולהקים גודזילות של בטון על שטחים מצומצמים, רק בגלל שההיוון כאן הוא בסדרי גודל של ניו יורק. כן חשוב לנהוג באחריות, כן חשוב לנצל את האפשרויות השונות להקמת בית שיחזור באחד הימים למקורותיו, להחזיר את מי הגשמים אל האדמה, לטייב את הקרקע. והכי חשוב, לחיות מאוזן.

(ובשבוע הבא: מה קורה בבית הקונקרטי של ננה)

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

הבית של ננה

צילום: אודי תגרי

ננה, בתי הבכורה, תהיה בת חמש כאשר ניכנס לבית שטור זה עוסק בתכנונו ובנייתו. אני מקווה שהיא תאהב אותו

לכל הכתבות של הבית של ננה

עוד ב''הבית של ננה''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

דעות וטורים

המייל הירוק

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים