החזון של הרצל: מדינה ללא שחיתות שלטונית
ביום הולדתו ה-150 של חוזה המדינה כדאי להיזכר ב-3 קטעים שכתב באוטופיה "אלטנוילנד" על פוליטיקאים, פקידים ובכלל על בעלי הון
אלטנוילנד, שנקרא בתרגומו של נחום סוקולוב "תל אביב", ומכאן שמה של העיר העברית הראשונה, הוא רומן אוטופי, המתאר איך פלשתינה השתנתה תוך כמה עשרות שנים, והפכה ממקום עזוב, מוזנח ומצחין לגן פורח.
כשהרצל מתאר את השינוי הדרמטי שעברה העיר חיפה, למשל, הוא אינו רחוק כל כך מן המציאות. אבל החלקים מעוררים אי נחת הם אלה שבהם מדברים אנשי הארץ החדשה, על הדרך בה נוהגים אנשי הציבור המנהלים את המדינה.
הרצל חשב, שמאחר שמדינת ישראל מתחילה מאפס, היא יכולה להימנע מהרעות החולות של האוחזים בהגה השלטון. אז זה מה שיצא לו, ולנוכח אירועי הימים האלה הקטעים הבאים מדברים בעד עצמם.
"הרודפים אחר הכבוד - אנו מבריחים אותם מן הכבוד"
קטע ראשון, על הפוליטיקה:
"הפוליטיקא בינינו איננה עסק או אומנות, לא לגברים ולא לנשים. ידענו להישמר היטב מן המגיפה הזאת. אנשים שמנסים למצוא את לחמם מן הדעות שהם מודיעים, תחת אשר עליהם למצוא מחיית ידם מעבודתם, מתנכרים בינינו היטב, ובמהרה יוסר המסווה מעל פניהם, והם בזויים, ואין אתם להרע עוד. שופטים כבר חרצו משפט פעמים רבות בדינים על דבר עלבון כבוד, כי אם יאמר אדם לחברו: 'הפוליטיקא היא אומנתך', דינו כדין מגדף את חברו".
קטע שני, על אנשי הציבור:
"יש כהונות בשכר ויש כהונות כבוד. כהונות של שכר נתונות לכל החכם מחברו והשוקד מחברו. אנשים של כיתות, יהיו מי שיהיו, אינם רצויים אף לאיש מאתנו, ונהפוך הוא, לפקידים משמשים בכהונות אסור לקחת חלק במשא ומתן של ציבור. אך לא כן משפט כהונות הכבוד. בבחירת פקידים
לכהונות כאלה יש לנו כלל אחד. הרודפים אחר הכבוד - אנו מבריחים אותם מן הכבוד. אנו עמלים למצוא את הנחבאים אל הכלים, את הענוותנים ושפלי הברך, איש איש בקרן זווית, ששם הוא מסתתר. זאת היא ערובתנו, שענייני כללנו לא יפלו בידי אנשים רודפים אחרי בצעם וכבודם".
קטע שלישי, על אילי הממון:
"אנחנו לא ביטלנו את הממון, אבל בינינו אין הממון הכל-יכול. חברי החברה החדשה הם בני חורין עומדים ברשות עצמם, וההכנעה והקילובס שהיו נהוגים לפנים אל בעלי הכסף עברו ובטלו מאליהם. האדון לאשנר יכול לאסוף כסף ולהוציא כסף כמה שיחפץ - איש לא ירים את כובעו לפניו. כן, לוא היה אדם הגון, כי אז הנחלנוהו כבוד. הדבר אשר אנו דורשים מאת כל איש הוא, שיחוש את נפשו חבר לכל וערב בעד כל. והאדם הזה גם דאג לא דאג להיות לחבר החברה החדשה. על כן הוא נחשב כזר גם פה".
ארץ קדושה. ממש ארץ קדושה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם