למי אכפת מנאום נתניהו?
למי יפנה ראש הממשלה כאשר ישראל מבודדת בזירה הבינלאומית? אז נכון שהצלחנו לכונן יחסים דיפלומטיים עם גאנה, אבל יש כמה בעיות דיפלומטיות קצת יותר קשות הממתינות לפתרון
אם רוצים להעמיק עוד יותר, הרי ששורת השיר מזכירה את הסיפור המפורסם "בגדי המלך החדשים" בו מסופר על עדר אדם העושה שקר בנפשו ומריע למלך עירום כביום היוולדו. רק ילד קטן, ללא שום גינוני טקס, טהור ותם המעז לומר את האמת תוך שהוא מצביע על ערוותו של המלך העסוק כל ימיו רק בבגדיו. כך, כאמור, ראש הממשלה ושריו.
אזורינו רועש וגועש, מדינות ערביות ומוסלמיות משתנות לנגד עינינו, משטרים נופלים וחדשים קמים, ורק ראש הממשלה ושריו בשלהם: אין כל מדיניות ממשית כדי לקדם את פני הסכנות האורבות לנו. למען ההגינות צריך לומר שהתקוות לעתיד אזורי טוב יותר מתבדות לאטן, בלשון המעטה, אך מכאן ועד שיתוק מדיני בו חלתה ממשלת ישראל, הדרך ארוכה מאוד.
קחו למשל את משבר היחסים שבין ישראל לבין מצרים, טורקיה, ירדן והפלסטינים. הקולות הנשמעים ממצרים צורמים ביותר. ראש ממשלת מצרים אומר בריש גלי שהסכם השלום עם ישראל אינו קדוש ובהחלט ישנה אפשרות לרוויזיה בו. ברור מה תהיה התוצאה.
למי יפנה ראש הממשלה כאשר ישראל מבודדת יותר מתמיד בזירה הבינלאומית? אז נכון שהצלחנו לכונן יחסים דיפלומטיים עם גאנה אך בכל זאת, יש כמה בעיות דיפלומטיות קצת יותר קשות הממתינות לפתרון ואין מי שיושיע. זאת ולא רק זאת; ההתלהמות של חלק משרי ישראל וחברי הכנסת, נושאי הכלים של ראש הממשלה, מלבים את האש, שופכים דלק על הבהרה ומצפים שהעולם יהיה עמנו.
הצעותיהם ממש מגוחכות. הצלת הדיפלומטים הישראלים ממצרים
נכון שמגיעות מחיאות כפיים לראש הממשלה ושריו על המבצע המבריק אך אין לשכוח שבקהיר וירדן השגרירויות הישראליות נותרו יתומות. גם בטורקיה המצב אינו טוב יותר, לפחות על פי הצהרותיו הגסות שראש הממשלה, ארדואן.
מדינות חשובות באירופה מתעתדות לתמוך בפלסטינים בבואם לבקש מעצרת האו"ם להכיר במדינה הפלסטינית שתוקן בגבולות 67'. משרד החוץ מצא לנכון להזעיק את נציגי אותן המדינות באירופה ולנזוף בהם. סביר להניח שמנהיגי אותן המדינות ממש רועדים מפחד למשמע הצהרותיו של שר החוץ, מר ליברמן.
ארה"ב עושה מאמצים למנוע הכרה דה–פקטו במדינה הפלסטינית. שליחיו של הנשיא אובמה מנסים להגיע לפשרות, אך שני הצדדים, ישראל והפלסטינים, מתבצרים בעמדותיהם ומאיימים אחד על השני השכם וערב. אז מה התועלת? כלום. ולמרות כל אלה, ראש הממשלה ושריו משדרים עסקים כרגיל. או שהם אינם רואים את המציאות נכוחה או שמא הם מוכרים לנו סיפורי בדים. בהחלט ייתכנו שתי האפשרויות.
הפלסטינים נחושים לפנות לאו"ם. אם לא תקרה הפתעה רבתי, עצרת האו"ם תצביע ברוב מוחץ בעד הפלסטינים. אצלנו מתנחמים בהבטחה של ארה"ב להטיל וטו על הבקשה של הפלסטינים אם היא תובא למועצת הביטחון. נניח שזה מה שיקרה, למרות שאין ודאות מוחלטת, אז ההכרה הגורפת בעצרת האו"ם תסייע לישראל? לא. האם היא תזיק ותרע את מצבה הבינלאומי? כן. אז מה עושים? מדקלמים סיסמאות.
אין תמה שדובריה ורשמיים של הממשלה והח"כים של הקואליציה מדקלמים דברי הלל ושבח לפעילותו המבורכת של ראש הממשלה. אז מר נתניהו ייסע לארה"ב, ינאם בעצרת האו"ם, ויאמר את האמת שלו. האם למישהו באמת אכפת? בגדי המלך החדשים כבר אמרנו?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם