כאן זה לא דרום אפריקה
הלחץ הבינלאומי להפסיק את ה"אפרטהייד" בישראל נובע מבורות: מצב האדם הלבן בדרום אפריקה דווקא הידרדר פלאים מאז שוחררה המדינה
האמנם? הדמיון, לכאורה, בין מדיניות ישראל כלפי האוכלוסייה הפלסטינית למדיניות של דרום אפריקה הלבנה כלפי האוכלוסייה השחורה, עד לביטול האפרטהייד בשנת 1994, הוא דיון אחד עם לקח אחד. מה שמלמד המקרה הדרום אפריקני על התוצאה של כניעה ללחץ בינלאומי - הוא דיון אחר עם לקח אחר לגמרי.
נתחיל בדיון הראשון. אפרטהייד, כאידיאולוגיה גזענית, היא גישה מטופשת לא בגלל שהיא חומסת את האוכלוסייה המקומית המדוכאת לכאורה: מצבם הכלכלי של השחורים בדרום אפריקה דווקא השתפר בתקופת האפרטהייד והיה טוב בהרבה ממצב האוכלוסייה השחורה במדינות שכנות "משוחררות מהשלטון הלבן", כשם שמצבה הכלכלי של האוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון היה טוב בהרבה בתקופה ששלטנו שם מכפי שהוא כיום – כשהפקרנו אותם לחסדי אחיהם מהרשות הפלסטינית והחמאס.
אבל מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים אינה מונעת על ידי אידיאולוגיה גזענית אלא על ידי צרכי ביטחון. ניתן להתווכח על תקפותם של צרכים אלה – אבל גזענות אין כאן. פיגועי הטרור שמתרחשים מעת לעת, גם בתוך הקו הירוק, מלמדים שאפילו אם אנחנו מפריזים לעתים בהערכת הסיכון הביטחוני, למרבה הצער לא מדובר בפנטזיה.
מהדיון השני – עד כמה "שווה" להיכנע ללחץ בינלאומי – המקרה של הלבנים בדרום אפריקה מראה שלא מדובר בעסקה כדאית במיוחד. נכון שבשנות ה-80 דרום אפריקנים לבנים התקשו לנוע במרחבי הגלובוס בגלל החרם הבינלאומי, שהפך את הדרכון הדרום אפריקני לנייר חסר תועלת, אבל רמת החיים שלהם בתוך דרום אפריקה דווקא הייתה אז גבוהה למדי. נכון גם שהיום דרום אפריקנים לבנים יכולים לנסוע בחופשיות לאן שירצו, אבל כיוון התנועה שלהם – כרטיס בכיוון אחד – מלמד שכנראה לא נעים לחיות כאדם לבן בדרום אפריקה השחורה והמשוחררת.
מאז שבוטל האפרטהייד עזבו את דרום אפריקה 20 אחוזים מהאוכלוסייה הלבנה. הסיבות מגוונות וכוללות בין השאר שיעורי אונס גבוהים וריבוי מקרי רצח (50 רציחות ליום) שהופכות את הרחוב הדרום אפריקני לאחד המסוכנים בעולם – בניגוד מוחלט לשיעורי הפשיעה הנמוכים בתקופת השלטון הלבן. האלימות ברחובות ונפיצות מחלת האיידס (כל אדם חמישי נושא את המחלה) הביאו לירידה משמעותית בתוחלת החיים: הדרום אפריקאי הממוצע מחזיר כיום ציוד קצת אחרי גיל 50. בתקופת האפרטהייד זה היה קורה רק סמוך לגיל 65.
לקשיים הבריאותיים ולביטחון הפנים הרעוע
אז נכון שהיום דרום אפריקה משתתפת באולימפיאדה, ואפילו תארח את משחקי הגביע העולמי בכדורגל בקיץ הקרוב - אבל מה זה נותן לדרום אפריקני הלבן הממוצע, שרואה איך איכות חייו הולכת ומידרדרת, ומסבירים לו ש"זה טבעי שמי ששלט פעם צריך עכשיו לסבול"?
מאחר שנהוג לשלוף את הדוגמה הדרום אפריקנית כהוכחה ניצחת שאם לא נצא מיד מהשטחים בלחץ אומות העולם הנאורות, שכמובן לא נותנות תעודת אחריות על עתידנו, רע ומר יהיה גורלנו - כדאי שנלמד מגורלו העגום של הציבור הדרום אפריקאי הלבן בתקופת הפוסט-אפרטהייד, שלפעמים עמידה איתנה בחרם בינלאומי היא הרע במיעוטו ועדיפה על התקפלות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם