נשים, צאו למאבק
רק 13 אחוזים ממקבלי פרס ישראל הן נשים. השנה קיבלה את הפרס רק אישה אחת. כך לא מתנהגת מדינה המתהדרת באמירות על שוויון בין המינים
אם כך הם פני הדברים, כיצד ניתן להסביר את העובדה שבטקס חלוקת פרס ישראל השנה - הפרס היוקרתי ביותר שמעניקה מדינת ישראל, המחולק בטקס ממלכתי במוצאי יום העצמאות בירושלים - זכתה אישה אחת בלבד? ירדנה כהן, בת המאה, בוודאי ראויה לפרס, אך רק היא בלבד? ובגיל זה בלבד? למרבית המזל גם ליד שולחן המכובדים נמצאה אישה אחת לרפואה, נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש.
מתן פרסי ישראל ביום העצמאות, כך נכתב באתר הפרס, בא להדגיש את הקשר הפנימי האורגני בין עצמאות מדינית ובין עצמאות רוחנית. קביעת הטקס ביום העצמאות באה להזכיר לעם, חזור והזכר, כי עצמאותו תלויה בעוצמתו הרוחנית ואין עוצמה רוחנית אם אין העם שוקד על עצמיותו. מילים כדורבנות.
המסקנה המתבקשת היא כי הנשים במדינת ישראל, המודרות כמעט משולחן מקבלי הפרס, נעדרות עוצמה רוחנית. הן אינן מצטיינות כגברים,
ולפיכך אינן ראויות לפרס. לכשתגענה למעלה הרוחנית של הגברים, אולי תזכנה גם הן בפרס המכובד.
מתן פרס ישראל עורר, לא פעם, מחלוקות פוליטיות. כך היה כאשר החליטה ועדת הפרס להעניק לעיתונאי שמואל שניצר את הפרס (1997), שלבסוף לא הוענק לו בשל מאמר שפרסם ובו קרא לעצירת העלייה מאתיופיה. עתירות לבג"ץ הוגשו גם במקרה זה וגם נגד ההחלטה להעניק את הפרס למפעל חיים לשולמית אלוני (גילוי נאות: הייתי חברת ועדת הפרס) ולמכון הישראלי לדמוקרטיה - אך שתי עתירות אלו נדחו על ידי בג"ץ.
"פרסי ישראל הוענקו למגוון רחב מאוד של אזרחי המדינה, לגברים ונשים", מציין האתר הרשמי, אך רק 13 אחוז ממקבלי הפרס היו נשים. ויש לזכור שכמחצית מזוכי הפרס הם מתחום האקדמיה. כלום אין נשים באקדמיה הישראלית הראויות לו?
לנשים לא נותר אלא לנהל מאבק עיקש, קולני ונמרץ, גם בתחום זה. ארגוני הנשים, שזכו בפרס לפני שנתיים, חייבים להירתם לאותו המאבק, וכןנדרשות גם עתירות לבג"ץ. פרס ישראל היוקרתי אינו יכול להדיר נשים משכילות, חכמות, מצטיינות ויצירתיות, 62 שנים לאחר הקמת מדינת ישראל, המתהדרת באמירות על שוויון בין המינים אך אינה מממשת את השוויון המתבקש.
עליזה שנהר היא נשיאת המכללה האקדמית עמק יזרעאל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם