דון קישוט: שרון נסים - שומרת נחל הקישון
הרוח החיה מאחורי שיקומו של אחד הנחלים המזוהמים בישראל היא בחורה בת 34 בשם שרון נסים, שאחרי ארבע שנות מאבק גאה לבשר לאומה ש"הקישון נקי מהירקון". כאות הוקרה לפעילותה היא קיבלה ביום כדור הארץ את פרס הגלובוס הירוק. אבל במקום לצאת לחגוג, היא נערכת לקרב נוסף: נגד עיריית חיפה וחברת נמלי ישראל
האישה הצעירה שמשחזרת את האירוע בו הצליחה להוציא את יהב מכליו היא שרון נסים (34), מנכ"לית רשות נחל הקישון. על הפרק עומדת החלטת חברת נמלי ישראל (חנ"י) להציב מכולות ענק לאחסון על גדות הנחל כחלק מתוכנית להרחבת הנמל, ויהב, שידוע ברצונו למצב את חיפה כעיר הנמל המובילה בישראל, חשש שנסים תערער ותיירט את המהלך. "בשנייה הראשונה הייתי בשוק. היו שם יותר מ-20 אנשים, אבל החלטתי להגיב בקור רוח. מבחינתי זה רעש רקע. היום אני רואה אותו ולוחצת לו את היד".
זו לא הייתה הפעם הראשונה שיהב איים בפיטוריה של נסים (וזאת למרות העובדה שהיא אינה עובדת שלו, אלא כפופה למשרד להגנת הסביבה). רק חודש לפני כן הוא הצהיר בפני כתבת עיתון מקומי כי "ידאג שמנכ"לית הקישון תפוטר", ואילו חודשיים לאחר מכן כתב בתגובה ליו"ר הנהלת רשות הקישון כי נסים עוסקת ב"פעולות חתרניות" וכי "מי שפוגע בחיפה וסביבתה לא זכאי להישאר בתפקידו גם אם הוא זוכה לגיבוי פוליטי לא ענייני".
לא בכל יום מצליחה אישה ירוקה אחת לעורר כל כך הרבה זעם. נסים מנידה ראש מלא בתלתלים ומחייכת בביטול. למען האמת, היא כבר התרגלה לעצבן אנשים. ארבע שנים היא מנכ"לית רשות נחל הקישון, ומאז התרגלה להיות הנודניקית של השכונה. זאת שמזדעקת על כל דליפה, מתריעה על סכנות, מציקה בשאלות ודורשת לערוך אינספור בדיקות. בימים אלה, אחרי שגורמים שונים ביקשו לייבש את הנחל, לכרות את החורשות שבפארק ולפגוע באיכות המים, היא מתעקשת להגן על הקישון - הילד המוזנח מבין הנחלים בישראל.
עוד בטרם קמה המדינה זוהם
מצד שני, יש כאלה שמעריכים את העבודה שלה. כך, למשל, היא קיבלה השבוע (ה'), ביום כדור הארץ ולכבודו, את פרס הגלובוס הירוק מטעם ארגון "חיים וסביבה", על מאמציה לשיקום הנחל. בנימוקים לפרס נכתב כי "נסים פועלת בנחישות ואומץ לב ציבורי מול לחצים כבדים מצד גורמים אינטרסנטיים וכלכליים חזקים ביותר, המבקשים לייעד את גדות הנחל לפיתוח תשתיות נמליות ולמשטחי אחסון למכולות. נסים פועלת להבטיח את עתידו של נחל הקישון כנחל חי המהווה דוגמה ומופת של שיקום נחלים מזוהמים אחרים".
העובדות מלמדות כי בשנים האחרונות מצבו של הקישון משתפר בהדרגה. המים נקיים מתמיד, מטיילים רבים מגיעים לערוך פיקניק על גדות הנחל ורוכבי אופניים מדוושים להנאתם בשבילי הפארק. גם ציפורים רבות חוזרות אל הנחל, בהן הקורמורנים, האנפות והשלדגים. אפילו פרויקט מדגרת הצבים הרכים נחל הצלחה, ובשנים האחרונות בקעו 50 צבים המשתייכים לזן שנעלם לגמרי מהנחל לפני מספר שנים בגלל הזיהום הכבד.
נסים עוד זוכרת כיצד בתור ילדה נהגה לסתום חזק את האף כשחלפה במכונית עם הוריה על פני הקישון. הריח המבאיש, הדלקים, השמנים והחומצות שצפו בנחל לאורך השנים לא נעמו לאיש, אך נדמה היה שנסים תיעבה אותם במיוחד. בני משפחתה מזכירים לה את זה עד היום, כשהם מקניטים אותה בדרכה לעבודה.
אבל במהלך השיט שלנו, על חסקה במורד הנחל, היא כבר מגנה עליו בחירוף נפש. כאשר "פופו" הדייג, נסאר פואד, יו"ר איגוד הדייג החופשי בישראל, רומז שהריח הרע שהרחנו לפתע (הדומה לביצים סרוחות) מגיע מהבוצה בקרקעית הנמל, היא ממהרת לתקן אותו ולהסביר שאלו ריחות של כימיקלים
שמגיעים מהמפעלים ולא מהמים. "המים שלנו יותר נקיים מנחל הירקון", היא משוויצה. מבטה קורן כשהיא מספרת על למעלה מ-50 מיני הציפורים שנצפו בנחל ("בשעה וחצי!") על זני הדגים שחזרו לחיות במים ועל בתי הגידול הייחודיים שהתפתחו.
ואכן, משהו טוב קורה בקישון. בשיט קצר ניתן לראות כי הגדות הירוקות של הנחל והדגים המקפצים מן המים הופכים את המקום לאתר מלבב לעין. גם הרשתות, שהונחו בעבר על הבטון שבגדות הנחל כדי למנוע מהכימיקלים שבמים מלפורר אותו, הפכו מיותרות. גם מעגן הדייגים בנחל מלא מתמיד. סירות, חסקות, וגם לא מעט יאכטות נקשרות לרציף שעבר מתיחת פנים בשנים האחרונות. פופו זורק טיפ לכסף קל: "מי שבא לכאן בסופי שבוע, יכול לראות את היאכטונרים, ואני מדבר על שמות כבדים, עם הפילגש שלהם. כל מה שצריך לעשות זה טלפון לאישה", הוא קורץ. בלי קשר להצעה העסקית המפתה, גם פופו יודע: אם ה"יאכטונרים" הגיעו לקישון, אז כנראה שמצבו באמת משתפר.
נסים, שנולדה במושב דור, בו היא מתגוררת עד היום, מספרת כי כבר בילדותה נמשכה למים. "תמיד אהבתי טבע וסביבה. בתור ילדה הייתי נעלמת במשך שעות ארוכות, לוקחת את האופניים ורוכבת לים. הייתי חוזרת רק מאוחר בערב. ילדה של טבע. כל חופש הייתי הולכת לקייטנה של החברה להגנת הטבע". כשחברותיה שאפו להיות דוגמניות מפורסמות כשיהיו גדולות, לנסים היה חלום רטוב אחר: להיות שרת איכות הסביבה. למרות זאת, כשנרשמה לאוניברסיטת חיפה היא החליטה ללמוד דווקא סטטיסטיקה.
"מהר מאוד החלפתי את זה לגאוגרפיה", היא אומרת בחיוך. גם לאחר שסיימה את התואר השני בניהול משאבי טבע וסביבה, וכבר לא הייתה סטודנטית, היא הייתה ממשיכה להגיע בעקביות כדי לדסקס לפרטי פרטים את סוגיית המחזור והצילום הדו צדדי בקמפוס - למען הסביבה. "לא ידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות. כולם אמרו לי, 'מה תעשי עם תואר בגאוגרפיה', לא ידעתי מה לענות והנה תראי, זה לא שהם כולם מצאו עבודה".
את העבודה הראשונה שלה קיבלה לאחר ראיון הקבלה המהיר בתבל. "רציתי להיות עוזרת מחקר. התקשרתי לד"ר אופירה אילון מהאוניברסיטה, שהיא מומחית למחזור ופסולת, ואמרתי לה 'יש לך משהו בשבילי'?, למחרת היא התקשרה. אמרה לי לבוא לראיון. כששאלתי במה, היא אמרה 'לא משנה, פשוט תבואי'. אחרי חמש דקות היא אמרה לי 'התקבלת'". נסים החלה לעבוד כעוזרת מחקר שעסק בניתוח פסולת, והמשיכה בתחום זה כמרכזת שפכי תעשייה וקרקעות מזוהמות במשרד להגנת הסביבה. היא עבדה שם חמש שנים, כאשר לא פחות מארבעה שרי איכות סביבה התחלפו ביניהם.
מה כל כך מעניין בפסולת?
"מה, אני נורא רציתי את זה. זה נורא מעניין. תראי, לי היה חשוב לשנות. פסולת מזהמת את הסביבה והסביבה היא הכל. זה האוויר שאת נושמת והמים שאת שותה. כסף ויוקרה? הדברים האלה לא מדברים אלי. אני יודעת איך זה נשמע, אבל קמתי עם חיוך על הפנים והלכתי בחדווה לעבודה. אני באה מתחושה של שליחות. אחרי שעזבתי את התפקיד, היו אנשים בחברת דלק מסוימת שלא אציין את שמה, שאמרו לי: 'איזה כיף שהלכת'".
בגיל 30, מונתה למנכ"לית רשות נחל הקישון. לא מעט אנשים הרימו גבה נוכח מינויה של האישה הצעירה לתפקיד. "ידעתי שאני מאוד רוצה להשפיע. ראיתי את המכרז ואמרתי שאני ניגשת ויהי מה. עברתי עוד שלב ועוד שלב. קראתי על הקישון כמויות עצומות של מידע. אין דוח שלא קראתי לפני שהגעתי לראיון". בפניה ניצבו לא מעט מכשולים. היא צעירה מהעובדים שלה; מבין הגופים הכפופים למשרד להגנת הסביבה, אין מלבדה עוד אישה שמנהלת רשות; וגם היום, ארבע שנים בתפקיד, היא מתקנת בנימוס אנשים שמתא קשרים לדבר עם "שרון המנכ"ל".
"אולי בעלי המפעלים פה ציפו לגבר ולא לתלתלים שלי. לי זה לא מפריע. אם יש אנשים שמזלזלים לי בגלל שאני אישה או צעירה, אני ממש לא מתרגשת מזה. באתי מוכנה להכל. זה הדבר האחרון שאני דואגת מפניו", היא אומרת.
עם הזמן הבינה נסים שהאתגר האמיתי שלה הוא לא רק להוכיח את עצמה, אלא בכלל להצדיק את קיומו של הגוף שבראשו היא עומדת. 16 שנים לאחר שהוחלט להקים את רשות נחל הקישון במטרה לשקם אותו, מתברר שמאחורי ההצהרות הגדולות מסתתרים בעיקר מספרים קטנים. תקציב הרשות עומד היום על פחות מארבעה מיליון שקל, וברשות כולה עובדים שישה בני אדם: המנכ"לית, שלושה מהנדסים, פקח ומזכירה. לפקח, אגב, אין כל סמכות אכיפה נגד מזהמים.
עד לאחרונה, ובמשך שנים ארוכות, משרדי הממשלה השונים סירבו לממן את חלקם בתקציב הרשות. נגד חברת נמלי ישראל, שאמורה להעניק תשלום שנתי ומסרבת לעשות כן, הגישה הרשות תביעה לבית המשפט. "אנחנו לקחנו נחל מת, והפכנו אותו לחי. כשאני הגעתי לרשות לא הייתה לה בכלל סמכות. הייתי שומעת הערות כמו: 'מה, בשביל עוד כמה צמחים אנחנו צריכים עכשיו לשנות תוכניות?', אבל התעקשנו על זה. שאנשים יבואו ויראו בעיניים שלהם. בכל דיון ביקשנו להופיע והגשנו נייר עמדה מקצועי. אין לנו מעמד סטטוטורי בוועדות, אבל יש לנו מה להשמיע. בהתחלה לא ספרו אותנו. לא ייחסו לעמדה שלנו חשיבות. אבל עמידה איתנה של כל העובדים אל מול כל הלחצים של הפיתוח עזרה לנו לבסס מעמד של רשות, והגדלנו את המודעות. אז אולי אני מצטיירת כנודניקית, שיהיה".
נסים כבר לא יודעת מה יותר קשה, לנקות את הזיהום או את התדמית. התחושה היא שמרבית הציבור אינו מודע לתנופת השיקום הענפה ולחיות הרבות שחזרו אל הנחל. הקישון הפך לשם נרדף למחלת הסרטן שהתגלתה בגופם של צוללני השייטת, ואנשים רבים עדיין מפחדים להתקרב לאזור. "אין לנו דובר או משהו כזה. התדמית היא מאוד חשובה, ובגלל זה אני שמחה שמעניקים לרשות את פרס הגלובוס הירוק. שיידעו מה קורה כאן ויראו כמה זה מקסים וכיפי. עכשיו את מריחה ריח? נכון שאין? איפה עוד ראית נחל כזה?", היא אומרת בעיניים נוצצות, "אין, אין עוד נחל כזה".
גם אחרי שהצליח, כנראה, להשתקם מהנזק שגרמו לו המפעלים המזהמים, לא נמלט הקישון מהסכנות שרובצות על ראשו. כעת, אחרי שכבר הוסכם על הקמת פארק מטרופוליני ענק (7,000 דונם) על גדותיו, לרווחת תושבי האזור ובמטרה למשוך אל הנחל מבקרים, מבקשות עיריית חיפה וחברת נמלי ישראל להפוך את גדות הנחל לעורף נמל, ובמילים אחרות-למחסן. בגדה אחת יניחו מכולות אחסון, בגדה השנייה משטח לאבנים גדולות. הוויכוח המר שניטש בין הרשות לעירייה בחודשים האחרונים עלה כעת מדרגה, כאשר בחודש שעבר החליטה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של עיריית חיפה לאשר "אישור חורג" לחנ"י להציב את המכולות.
"הקישון גם ככה מוכה וחבול, אין סיבה בעולם להפוך אותו למשטח איכסון. חיפה צריכה להתגאות שיש לה נחל כזה. זאת תהיה בכייה לדורות אם נעשה את זה. למכולות יש חלופה, לנחל אין. ובכלל, סוגיית הבעלות של חנ"י על הקרקע עוד לא נפתרה. ומי ירצה לבוא ולא טייל בפארק כשמכל עבר מקיפות אותו מכולות מכוערות?", תוהה נסים בכעס. היא טוענת כי יו"ר הוועדה שבה התקבלה ההחלטה סירבה לאפשר לה ולחבריה להגיע לדיון המכריע, ואילו לסיור בנחל, שאליו הוזמנו חברי הוועדה על מנת שיתרשמו מגודל הנזק האפשרי, רובם לא טרחו להגיע.
"אם הוועדה המקומית תאשר את התוכנית, נגיש ערעור לוועדה המחוזית", היא מבטיחה. בינתיים, המאבק הולך וצובר תאוצה. נסים טוענת כי חנ"י סירבה עד כה להגיע לפשרה. "הם מנסים לעשות לנו שרירים, ואפילו ביקשו מאיתנו לפנות חלק מהמשרדים שאנחנו משכירים מהם. התשובה שלי היא משל היתוש. את רוצה שאני אספר לך?".
בוודאי.
"יתוש שקרא תיגר על אריה הזמין אותו לדו קרב. האריה סירב, מפאת כבודו, אבל היתוש התעקש ללא הרף. למרות שהאריה הבטיח לו שהוא ייהרג מיד, היתוש רצה להילחם. לאחר שקראו לכל חיות היער, הוכרזה מלחמה. ברגע הראשון נכנס היתוש לאוזנו של האריה ולא הפסיק לזמזם. אחרי זמן קצר זעק האריה: "די, אני נכנע. אתה צודק, ניצחת אות'י".
מוסר ההשכל ברור.
"בדיוק. כאלה אנחנו. נזמזם ולא נפסיק להתריע בפניהם עד שנבטיח שהנחל יהיה מקום יפה וירוק והעיקר, בלי מכולות. אנחנו ננצח במאבק הזה".
ואם לא?
"אנחנו ננצח. אנחנו חייבים. לא יכולה להיות אופציה אחרת".
עיריית חיפה נמסר: "מנכ"לית רשות הקישון היא מינוי פוליטי כושל. לאחר שנים שבהן כיהנה מנהלת מוכשרת, הגב' שוש זייצל ז"ל, ובהן נעשה מאמץ מתמשך לאורך השנים לשיקום הנחל, אנחנו חווים היום התגוששות מילולית וחבלה מתמשכת במהלך פיתוח ושיקום הנחל, ותקיעת טריז בפיתוחו של נמל חיפה - עוגן כלכלי מהותי לפיתוחה של חיפה והצפון.
"ראש העיר שם בראש מעייניו את שיקום הקישון - הקמת פארק מטרופוליני גדול והפיכת מפרץ חיפה לחצר הקדמית של חיפה. למדיניות זו הצטרף השר להגנת הסביבה ומתכנן המחוז ובכל התוכניות שאושרו וחלות על השטח הוקצו אלפי דונמים להקמת פארק מטרופוליני שיכלול בין היתר ספורט ימי ונופש פעיל. במסגרת זו הוצא גם שטח אחסון המכולות אל מחוץ לתחום שטח הפארק והשטח הירוק, ואילו חברת נמלי ישראל חויבה על ידי הוועדה המקומית לבצע שיקום נופי בשטח ששימש את הנמל עד כה ובמסגרת זו לשתול עצים סביב המתחם בתיאום ובפיקוח היחידה העירונית לפיתוח נופי. מוטב היה אילו האנרגיות של המנכ"לית היו מופנות למינוף הנחל והחזרתו לתושבי האזור כולו מאשר להשקיע במדון".
מחברת נמלי ישראל נמסר: "בחברה מביעים אכזבה ודאגה מתמשכת מעמדת רשות הנחל, שאינה מוכנה לתרום לפיתוח הכלכלי והסביבתי של תושבי חיפה והצפון. זאת גם לאור העבודה כי חברת נמלי ישראל פתוחה לבצע שינויים במערך ייעודי הקרקע בנמל לרווחת הציבור אך רשות נחל קישון היא שמסרבת.
"הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חיפה אישרה לחברת נמלי ישראל אחסנת מכולות במתחם עורף נמל חיפה. מתחם 95 דונם הוקם על ידי חברת נמלי ישראל בעורף נמל חיפה לצורך אחסון כמאה אלף מכולות ומטען כחלק מהשרשרת הלוגיסטית בעורף נמל חיפה. המתחם לא נמצא בתחום הכרזת הנחל ואילולא אישור השימוש בשטח לאחסנת מכולות במתחם, הדבר היה מהווה פגיעה כלכלית משמעותית בעיר חיפה ובצפון כולו. השטח עמד עד כה לא מנוצל כאבן שאין לה הופכין.
"חנ"י קיבלה את הזכויות על הקרקע בהתאם לחוק רשות הספנות והנמלים ולצווים שיצאו מכוחו והשאלה איננה כלל שנויה במחלוקת. החברה הציעה לשרון נסים לפני כשנתיים, בתיאום עם עיריית חיפה והמשרד לאיכות הסביבה, להקים פארק המשתרע על שטח של 160 דונם על חשבון החברה - כשגם עלויות התחזוק יהיו על חשבון החברה. שרון נסים, משיקולים לא ברורים, סירבה להצעה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם