זה ביג דיל: ברק אובמה עשה היסטוריה
בהצבעה המכוננת השבוע ארצות הברית לא רק קיבלה ביטוח בריאות כמעט כולל. היא גם המציאה את עצמה מחדש
לחלופין, דמיינו את המבזק המיוחד בסי-אן-אן שמודיע על כך שאירעה תקרית ירי, שנסיבותיה אינן ברורות, כאשר שיירת הנשיא יצאה מהבית הלבן. העלו ברוחכם את קולה המתכתי של המגישה האמריקאית, הנרגשת, מדווחת על כך שהנשיא נפגע, הוא מובל בשעה זו לחדר ניתוח בבית החולים של הצי האמריקאי בוושינגטון ומצבו מוגדר אנוש. ואחר כך, השאלה: איפה היית כשירו בברק אובמה?
התרחישים הטראגיים האלה נועדו להמחיש נקודה, והנקודה היא שאילו, חלילה, היה ברק אובמה מת השבוע, אפשר היה לומר עליו שהוא עשה את שלו; מורשתו כבר הייתה חקוקה בשיש הוושינגטוני, ניצבת לצדם של נשיאים כמו ג'ון קנדי, לינדון ג'ונסון ופרנקלין דלאנו רוזוולט; היו אומרים עליו שכבר הגיע למדרגה העליונה והערטילאית ביותר שאליה שואף נשיא אמריקאי: להיחשב נשיא גדול.
אובמה יוכל להצליח בכלכלה או להיכשל. להביא שלום במזרח התיכון או לא. לעמוד בשקט ולצפות מהצד כאשר איראן משיגה נשק גרעיני או להורות לכוחות המזוינים לתקוף. הברירות האלה חשובות מאוד, קריטיות אפילו, למורשתו ואולי לעתיד העולם. בוודאי לעתידנו. ובכל זאת, אף אחד מהשבילים המתפצלים הללו לא ישנה את מה שכבר קרה: אם יהיה ביטוח בריאות לכל האמריקאים, אובמה ייחשב נשיא גדול.
כאלה הם החיים הפוליטיים. יש בהם בינאריות מפתיעה. רגע אחד אובמה הוא הנשיא הלא-פופולרי, ג'ימי קרטר לעניים, טוב בדיבורים וחלש במעשים, עורך דין חלקלק, פוליטיקאי אופורטוניסט וממוחשב, לוזר שהפסיד את הבחירות הבאות עוד לפני שנכנס לשנתו השנייה בתפקיד, ורגע אחר הוא בספרי ההיסטוריה, עם רפורמת בריאות שתגאל עשרות מיליוני אמריקאים ממעמד של מקוללים.
ישראלי לא יבין זאת
בחיים האמיתיים מעמד המקוללים נראה כמו מרסלס אוואנס, בן 11, מסיאטל . הוא נולד לאם חד הורית, טיפאני אוואנס, וגדל בקצוות המעמד הבינוני-נמוך האמריקאי. טיפאני עבדה כעוזרת מנהל סניף של רשת מזללות; היא הייתה בת מזל וקיבלה ביטוח בריאות ממקום עבודתה. בגיל 26 הידרדר מצב בריאותה. התברר שהיא חולה ביתר לחץ דם ריאתי, מחלה קשה שמצריכה טיפול אינטנסיבי ויקר. טיפאני, מטופלת בילד קטן, החלה להיעדר מהעבודה. כך גילתה את מה שמגלים עשרות אלפי אמריקאים: שאין להם ערך, ואין להם הגנה ואין להם חיים אם הם מפסיקים לייצר לבוסים שלהם כסף.
אוואנס פוטרה. עם פיטוריה היא איבדה את ביטוח הבריאות. עבור ישראלים זה בלתי נתפס: אדם עובד כל חייו, משלם ומקבל ביטוח בריאות, ואז, בדיוק כאשר הוא סובל ממחלה ומאבד בשל כך את עבודתו, ביטוח הבריאות נשלל ממנו ומניחים לו למות.
אגב, במדינת וושינגטון דווקא יש תוכנית ביטוח בריאות ל"עניים עובדים" כמו אוואנס; יש לה רשימת המתנה. היא מונה מאה אלף בני אדם. וזה רק במדינה אחת של ארצות הברית.
טיפאני אוואנס הגיעה פעמיים לטיפול נמרץ. בפעם השנייה היא שכבה מחוסרת הכרה במשך שבוע, ואז מתה. תשעה חודשים חלפו מהרגע שאובחנה אצלה המחלה ועד שנפטרה. היא חיה את חייה במעצמת על עשירה וחלתה ומתה כאילו הייתה אזרחית של מדינה מוכת עוני, דלות וחרפה. השבוע עמד מרסלס לצדו של הנשיא אובמה כאשר נחתם חוק רפורמת הבריאות. "אני כאן בגלל אמא שלי", הוא אמר.
במחנה הדמוקרטי, מרסלס אוואנס נחשב לנשק סודי; באופן אוטומטי, הילד הפך למטרה למתקפותיהם של הרפובליקנים; הם "העלו שאלות" בקשר לסיפורו. לא הייתה שם שום טענה עובדתית.
בקרב הפוליטי הזה לא לוקחים שבויים - גם לא ילדים בני 11. וזה אולי משהו שקשה לנו לתפוס. מי שראה את השידורים מהלילה ההוא, בבית הנבחרים, יכול היה לראות מחזה היסטורי דרמטי. כאשר הכנסת תצביע על הסכם קבע עם הפלסטינים, אנחנו נרגיש תחושה דומה. ההקבלה איננה הפרזה; עבור האמריקאים, ביטוח הבריאות הוא סוגיה פוליטית של עשרות שנים, שמרכזת אליה אמוציות אדירות, אינטרסים שלוחי רסן ואידיאולוגיות נוקשות.
כאשר בית הנבחרים הצביע השבוע
אבל הדמוקרטים צודקים יותר; אמריקה לא רק מוותרת, היא ממציאה את עצמה מחדש. איטס א ביג פאקינג דיל, לחש ג'ו ביידן לאובמה, ואפשר היה לשמוע בהתבטאות הזו את גבולות האישיות של ביידן, פוליטיקאי מוכשר מהשורה, שלא ממש יכול להכיל את גודל המעמד ולכן נאלץ להצהיר עליו בגסות, כאילו כדי לשכנע את עצמו שהוא שם, נוכח, סגן הנשיא בממשל שאחראי לביג פאקינג דיל. לעשיית היסטוריה. אובמה שמע את הלחישה, חייך, ספג, ואז עלה לנאום; הוא דווקא הכיל את המעמד, ההיסטוריה לא הייתה גדולה עליו, היא נתפרה למידותיו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם