המהפכה היפה מכולן

בזמן שהוא הרף עין היסטורי, הפך הפמיניזם על פיהן מסורות שנבנו במשך עשרות אלפי שנים ודבר לא נותר כשהיה

ח''כ ד''ר עינת וילף | 8/3/2010 15:00 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
מכל ה"איזמים" של המאה ה-20, רק הפמיניזם נותר ככוח חיוני ורדיקלי. בעוד שהקומוניזם, הסוציאליזם, הפשיזם, ואפילו הקפיטליזם והליברליזם סיימו את המאה העשרים בקריסה מוחלטת, או חבולים עד מאד, הפמיניזם ממשיך לעמוד איתן ולהפוך על פיהן חברות מן היסוד.

הפמיניזם היא מהפכה מופלאה. היא מהפכה ללא קורבנות – ואם יש מי שיבקשו למחות על טענה זו – יוסכם לפחות שללא קורבנות בדם. היא מהפכה של שחרור שזכתה לשיתוף הפעולה הרב ביותר מאלה שלכאורה נגדם מרדה. והיא אחת המהפכות הגדולות ביותר של האנושות, אם לא הגדולה שבהן. בזמן שהוא הרף עין היסטורי נהפכו על פיהן מסורות שנבנו במשך עשרות אלפי שנים ודבר לא נותר כשהיה – מהמשפחה ועד הכלכלה והפוליטיקה עולם חדש קם והיה.

ברחבי העולם יש עדיין מדינות וחברות מסורתיות המנסות לעמוד בפרץ השטף הפמיניסטי. בכוח הולך וגובר - פיזי, פוליטי, דתי, ופסיכולוגי – ממשיך להתקיים דיכוי, פעמים רבות מחריד, של נשים בכל העולם. אבל העוצמה הנדרשת כדי להמשיך לדכא נשים מוכיחה דווקא את עוצמתו של הרעיון הפמיניסטי. כי למרות קוצר הזמן ההיסטורי, המהפכה צועדת בכיוון אחד - לעבר יותר שחרור ויותר שוויון.

נכון שלא כולן אוהבות לכנות עצמן פמיניסטיות. אבל כל אישה שזכתה ללמוד קרוא וכתוב, להתחנך בבתי ספר שווה בשווה עם בנים, לגשת בשערי ההשכלה הגבוהה, לבחור ולהיבחר, לחלום ולממש את שאיפותיה המקצועיות, להיות בעלת נכסים וחשבון בנק פרטי, חייבת תודה לנשים פמיניסטיות שנלחמו למען שחרור הנשים ולמען השוויון. כל אישה שזכתה וזוכה לדברים אלה היא מבנות המהפכה. גם מי שמעדיפה שלא לממש את כל ההזדמנויות הללו אינה מוותרת על עצם האפשרות לבחור, ובבוא היום לשנות את דעתה.
לשחרר את הנשים מציפורני הממסד הדתי

הנשיא ג'ורג' בוש, הרבה בהשפעת ספרו של נתן שרנסקי "יתרון הדמוקרטיה", דיבר על הצורך להביא דמוקרטיה למזרח התיכון כתנאי לשלום. אך הדמוקרטיה היא רק כלי, המשמש גם לעלייתם של משטרים קיצוניים וחשוכים. מטריד יותר מהגירעון הדמוקרטי של העולם הערבי, הוא הגירעון הפמיניסטי. אומרים שייכון שלום בינינו ובין הערבים רק ביום שבו נקבל על עצמנו שעלינו להשתלב באזור, אך כל עוד מדינת ישראל ממשיכה להיות מוקפת במדינות שעומדות בפרץ המהפכה הפמיניסטית, אין מקום ואף לא ראוי להשתלב באזור שאלה ערכיו.

גם אם לישראל יש במה להתגאות בתחום זה, ודאי יחסית לשכניה, לא די בכך. ישראל צריכה להתקדם כל העת, לשחרר את הנשים מציפורני הממסד הדתי הפועל לפי פרשנויות נוקשות וחשוכות להלכה היהודית, לשחרר נשים הממשיכות לחיות בחברות

מסורתיות החיות לפי קודים של המאה ה-16, ולפעול כל העת לחיבור המציאות לחקיקה המתקדמת.

בעוד שקולן של מהפכות מרהיבות ואוטופיות רצחניות נדם עם תחילת האלף, ממשיכה המהפכה הפמיניסטית לשעוט בדרכים ולהגיע לכל פינה על פני הגלובוס. שלא כמהפכות אחרות שהלכו והתעוותו, מתרחקות מהרעיונות היפים שעמדו בבסיסן, היא ממשיכה לשגשג ולפרוח, בעודה כובשת יעד אחר יעד עד להנהגה.

המהפכה הפמיניסטית עמדה במאה ה-20 בסימן המאבק לשחרור ושוויון. במאה ה-21 יימשך במלוא עוזו המאבק להבאתן של כל החברות האנושיות אל מצב זה, אך אלה שכבר זכו בשחרור ושוויון ימקדו את מאבקן במאה הזו בהנהגה. וביום שבו כל ילדה ונערה בעולם תוכל לבחור מתוך חירות מוחלטת לעצב את חייה ולהגיע רחוק ככל שתוכל ותרצה, תסתיים המהפכה היפה מכולן.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עינת וילף

צילום יח''צ

ד"ר למדעי המדינה, וחברת כנסת מטעם העבודה. מחברת הספר "בחזרה לאלף-בית: הדרך להצלת החינוך בישראל (ללא תוספת תקציב)" ומיוזמי "תנו למורים ללמד"

לכל הטורים של עינת וילף

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים