שועלים בת"א; מומחים מזהירים מהתפשטות כלבת
מחקר חדש מגלה קשר ישיר בין זמינות המזון להתרבות אוכלוסיית השועלים גם בישובים עירוניים. החוקר ד"ר עמית דולב מתריע: האכלת חתולי הרחוב תורמת להופעת השועלים ומסכנת את בני האדם ואת החתולים עצמם
"שאריות מזון שנותרו ברחוב, כתוצאה מהאכלת חתולי הרחוב, תורמות להופעתם של השועלים, להגדלת האוכלוסיות שלהם ולפוטנציאל ההתפשטות של הכלבת", מזהיר ד"ר עמית דולב, חוקר בכיר במכון המחקר מו"פ צפון/"מיגל" שבקרית שמונה ומנהל מרכז יונקים בחברה להגנת הטבע. ד"ר דולב מוסיף: "גם חתולי הרחוב עצמם עלולים להידבק בכלבת וכך לתרום להפצתה".
לדבריו, הימצאותם והגידול
"אני מבין", הדגיש ד"ר דולב, "את הצד האמוציונאלי של כל אותם אנשים הדואגים לחיות המשוטטות ומשאירים להן מזון בפינות רחוב. אבל אני בטוח שטובי הלב הללו אינם מודעים לכך שבהתנהלותם הם רק מגבירים את הסיכון להפצת הכלבת".
ד"ר דולב מסביר שחתול אשפתות הוא בעל כישורי טריפה טובים יותר מאשר שועל. כבר כיום רואים אוכלוסייה גדולה של חתולי רחוב בעלת יכולת משופרת לטרוף, למשל ציפורי שיר. והתוצאה: ציפור שיר שעשתה את כל הדרך הארוכה מאירופה הקרה רק כדי לעבור בשלום את החורף החם בישראל, תקפד את חייה רק בגלל חתול. לטענתו, הדרך הנכונה לשיפור המצב הוא להשקיע וללמד את הילדים והצעירים להכיר בכך ש"האכלת חתול רחוב היא למעשה 'שוות ערך' לקטילת ציפור שיר יפהפה או לטאה מיוחדת במינה"
לשאריות המזון שמשאירים המאכילים עבור החתולים נמשכים השועלים. מבחינתם, מדובר בתוספת מזון עשירה. "כששועלה מגלה את המקור הזה, יגיעו בעקבותיה עוד שועלים. היא תהיה אמנם כבדת משקל יותר, אבל מצבה הגופני הכללי טוב יותר ולכן תמליט יותר גורים. כשתגדל אוכלוסיית השועלים, יגדל עמה הפוטנציאל להתפשטות הכלבת".
ד"ר דולב וצוותו מבצעים עתה מחקר במושבים בגליל העליון (כפר שמאי, ספסופה ושפר) בהם קיימים לולים למטילות. המחקר מצביע על הקשר הישיר שבין זמינות מזון כמו פגרי התרנגולות שלא טופלו כראוי (הטמנה או שריפת הפגרים) לבין התרבות אוכלוסיות השועלים וגם התנים.
"שמנו לב לכך שבישובים הללו שבהם יש לולים גדולים, זכו השועלים החיים בסביבה למקור מזון זמין. מהמחקר עולה כי השועלים הבוגרים היו גדולים יותר בממדי גופם ובמשקלם עד כדי עשרה אחוזים לעומת השועלים החיים רק באזורים הפתוחים (הזכרים היו גדולים ב-9.9%, הנקבות ב-12.8%).
גם שיעור הרבייה שלהם (מספר הגורים שהמליטה השועלה האם ושהגיעו לבגרות) עלה ב-60% לעומת מצב הרבייה בשטחים הפתוחים. כשהופחת המזון הזמין משאריות הלולים או שהאשפה הוטמנה כראוי או נשרפה – השועלים וגם התנים התרחקו אל מחוץ לישובים עד לטווחים של כמה קילומטרים. כן ניכרה ירידה בשרידותם.
"זו ההוכחה שהדרך היחידה להתמודד עם שגשוגן של אוכלוסיות השועלים שנכנסים ממש לתוככי הישובים, היא על ידי הפחתת זמינות המזון וטיפול נכון בפסולת מהלולים – ובכך לסייע בבלימת התפשטות הכלבת", מסביר ד"ר דולב.
בהקשר זה של קשר בין מזון לשרידות בעלי חיים בטבע, ראוי לציין מחקר חדש שערכו פרופ' יורם יום-טוב ופרופ' אלי גפן מהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב ושפורסם לפני ימים אחדים בכתב העת הבינלאומי Global Change Biology. מהמחקר עולה כי ההתחממות הגלובאלית השפיעה באופן בולט על כמות המזון הזמין. כפועל יוצא מזה על מימדי הגוף (והמשקל) שהשתנו באחרונה אצל יונקים קטנים כמו שועלי הקוטב באיסלנד.
הטמפרטורה הממוצעת באזורים הצפוניים הללו עלתה בשלוש - ארבע מעלות ובאנטארקטיקה אפילו יותר - לעומת העלייה הממוצעת בכל העולם שנרשמה בעשורים האחרונים שהיא 0.7 מעלה. התוצאה: עקב ההתחממות הזאת, חלו שינויים בזרמי הים ובמרכיבי מזון בים כמו פלנקטון, ממנו ניזונים הציפורים שאותם טורפים השועלים. הדבר ניכר אחר כך כאמור במימדי הגוף של אותם יונקים.
"בישראל", הסביר פרופ' יום-טוב, "תפריט המזון של בעלי החיים הדומים איננו מושפע משינויי האקלים, אבל באופן ברור הוא מושפע מכמות האשפה שאותה משליכים בני אדם בסביבתם הקרובה, כפי שמדגים היטב מחקרו של ד"ר דולב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם