צו ביניים אוסר כפייה של הפרדה באוטובוסים
בג"ץ הורה לשר התחבורה לנמק מדוע לא יפעל על פי המלצות הוועדה של משרדו שקבעו שאין לכפות הפרדה, אלא בקווי אוטובוס פרטיים
- שר התחבורה: תומך בהפרדת נשים מגברים באוטובוסים
- דוח הוועדה: לבטל את ההפרדה המגדרית באוטובוסים
- דעה: ארגוני הנשים נוהגים בצביעות בנושא קווי המהדרין
ההמלצות קובעות כי במשך תקופת ניסיון של שנה יונהל הסדר וולונטרי בקווי המהדרין: תהיה עלייה וירידה לאוטובוס משתי הדלתות, אולם העולים והעולות לאוטובוס יחליטו איפה לשבת ומהיכן לעלות, על פי רצונם החופשי וללא התערבות הנהג.
השופטים אליקים רובינשטיין, סלים ג'ובראן ויורם דנציגר הורו לשר כץ בצו על תנאי להתייחס בתשובתו גם לאפשרות של הפעלת קווים פרטיים.
זאת כיוון שלדבריהם אותם חרדים המעוניינים בהסדר הפרדה, על פי השקפת עולמם, אינם יכולים להגיע אליו, בעתיד הנראה לעין, על פי המלצות הוועדה, שלא ראתה מקום עקרוני לאוטובוסים מופרדים בתחבורה הציבורית, ומאידך משרד התחבורה אינו מוכן לאשר קווי אוטובוס פרטיים.
את הצווים הוציאו השופטים לבקשת המרכז לפלורליזם יהודי וקבוצה של נשים, בהן הסופרת נעמי רגן, שעתרו לבג"ץ באמצעות עו"ד עינת הורוביץ, נגד ההפרדה בין נשים לגברים בקווי מהדרין.
שר התחבורה סבור כי אין פסול בהפרדה ללא כפייה וכי יש לתת מענה לציבור החרדי הרוצה בכך במסגרת התחבורה הציבורית ולא להביא להתפתחות קווים פרטיים. לדעתו, יש לעשות זאת באמצעות שילוט מתאים של החברות המפעילות, שילוט שיבקש לשבת בהפרדה אך לא יחייב זאת. הוועדה, שהקים השר, סברה גם היא שיש מקום להסדר וולונטרי עם שילוט מתאים, אך בכפוף להפעלת קווי תחבורה חלופיים לציבור שאינו רוצה בקווי המהדרין.
העותרות, באמצעות עו"ד הורוביץ, הסתייגו בדיון בבג"ץ מעמדת השר, שלטענתן לא נומקה, אינה תואמת את דרישות החוק ואף סותרת את דוח הועדה. הן אמנם ביקשו בעתירה ביקשו לבחון באילו קווים ניתן להפעיל הסדרי הפרדה באופן המוסדר בדין, אך נוכח
מנגד ביקשה עמותת בצדק, באמצעות עו"ד ישראל גור, להסדיר את קווי המהדרין בחקיקה. לדעתה, אין לפסול הפעלה לא כפויה של הקווים, אך עליה להיות מלווה בהדרכה טובה, לרבות שלטים שיסבירו כי מדובר בהסדר וולונטרי.
ארבעה ארגונים דתיים-ציוניים – קולך, נאמני תורה ועבודה, עמותת ירושלמים ומרכז יעקב הרצוג, טענו באמצעות עו"ד ריקי שפירא רוזנברג כי הם מסתייגים מהחלטת השר כץ בשל פגיעה בערך השויון והכבוד וסכנה לקיומו של מרחב ציבורי משותף בישראל, וליצירת "גטאות" לנשים.
לעומת זאת, נציגת הפרקליטות, עו"ד דנה בריסקמן, טענה כי ההבדל בין החלטת השר לבין המצב הקיים כיום הוא בעיקר בכל הנוגע לתכנית השר להוסיף שילוט שאינו כופה. השר סבור כי בקשת ההפרדה באה לשרת ציבור גדול המעוניין בכך, אך ללא חובה ותוך הנחיות למפעילי האוטובוסים לטיפול באלימות.
"מדובר בבעיה מורכבת וקשה, והפתרון אינו אופטימלי ונובע ממציאות חברתית", אמרה עו"ד בריסקמן. "אך תהיה אכיפה כדי להגן על מי שלא ירצה להיענות לבקשה להפרדה, תוך פיקוח והגנה על הוולונטריות של ההסדר, כאשר נושא האכיפה טרם גובש. לשיטת השר, אין מקום לקווי מהדרין פרטיים".
נציגת העותרות, עו"ד הורוביץ, טענה כי ההסדר שמציע השר הוא המשך של העבר בתוספת השלטים, אך אינו פותר את הבעיות החוקיות והחוקתיות, וזאת ללא הנמקה. היא הצביעה על כך שהוועדה ציינה כי הפרדה מגדרית בעירוב של המדינה אינה אפשרית, שכן יש במעורבות המדינה וגם בשלטים מכווני התנהגות משום כפעיה. "אמנם, אילו הייתה חלופה סבירה לכל קו יתכן שהפגיעה הייתה מצומצמת", טענה.
ב"כ חברת אגד, עו"ד ארנה קדר, אליה הצטרף גם פרקליט דן, סברה כי החלטת השר ראויה, וגם השילוט אינו מוציא את ההסדר מכלל וולונטריות, אלא רק מיידע. כמו כן, ציינה, כי אין אפשרות לקווים מקבילים לכל קו מהדרין, מטעמים כלכליים וגם הקווים החלופיים שישנם עלולים להיות לא ישירים.
נציג בצדק, עו"ד ישראל גור, העיר כי אכן מדובר בנושא רגיש, אך השילוט יכול לסייע, ויש לאורך הזמן התקדמות גם בתחום הסובלנות. על כן, הוא תמך בקבלת עמדת השר. "רוב הציבור החרדי מעוניין בהפרדה, ואולי אף עדיף היה לחלק את האוטובוס לשלושה, דבר שהיה מאפשר גם ישיבה מעורבת לבני זוג", אמר, וסיפר כי נתקל בבעיה כאשר הוא עולה עם רעייתו לאוטובוס כזה.
השופטים ציינו תחילה כי השם "מהדרין" אינו נראה לנו הולם, "שהרי אין מדובר בנרות חנוכה או בכשרות בשר או באתרוג, וכנראה, כעולה ממקרים שהובאו לפנינו, לא בהכרח כל המהדר בצניעות גם מהדר בכבוד הבריות".
לעצם העניין, השופטים הסבירו כי הסוגייה הציבה בפניהם דילמה קשה, בה מתנגשים אינטרסים שונים - מעמד האישה ושוויון בתחבורה הציבורית מול התפתחויות חברתיות מנוגדות אצל החרדים.
השופטים הזכירו כי השוויון בתחבורה הציבורית הונהג שנים רבות ונוהג גם כיום במרבית האוטובוסים שבהם נסעו יחדיו נשים וגברים, גם בריכוזים גדולים של אוכלוסיה חרדית, כמו בתוך ירושלים ובתוך בני ברק וביניהן, ואיש לא הקים צעקה.
מנגד, גופים חרדיים דחפו לקווים בהפרדה לפני כעשר שנים, ומאז צמחו קוים לא מעטים. מאז החלו קוים אלה, ציינו השופטים, לא הופקו לקחים ולא נקבעו נהלים, והדברים נעשו באופן חופשי, ללא פיקוח הרשויות באשר ליישומם של ערכי השוויון. "התוצאה היתה פגיעות עלבון לא מעטות בנשים שביקשו לשבת במקומות המיועדים לגברים, על פי חלוקת האוטובוס", אמרו.
השופטים הדגישו כי גם העתירה וגם החלטתם שלהם, מיום 21.1.08, לא ראו פסול עקרוני ברעיון של קווים מופרדים, "מתוך הנחות מסוימות". אולם, כפי שעולה מדוח הוועדה, הנחות אלה אינן מתקיימות כראוי.
"עמדת הוועדה ניתנה על יסוד תשתית רחבה, מנומקת ומפורטת. עמדת השר, חוששני, אינה מנומקת דיה במישור המשפטי והיישומי", ציין השופט רובינשטיין, שהוסיף כי על כן אין מנוס מהוצאת צו על תנאי נגד השר.
מנהלת המחלקה המשפטית במרכז לפלורליזם יהודי של התנועה הרפורמית, עו"ד עינת הורביץ, התייחסה להחלטה, ואמרה: "אנו מברכים על החלטת בית המשפט המורה לשר התחבורה לנמק לציבור הישראלי, מדוע לדעתו חוקי וצודק להפריד בין נוסעי האוטובוס על פי מינם".
לדבריה, "אין ספק שיש בהוצאת צו על תנאי וצו ביניים שמקפיא את המשך התרחבות קווי ההפרדה, משום תמרור אזהרה לשר התחבורה, ואנו מקווים שבעקבות זאת, המדינה תחדל להסדיר הפרדה בין נשים וגברים באוטובוסים או בכל שירות ציבורי אחר".
לדיון בנושא עם גולשים נוספים - היכנסו לפורום תחבורה ציבורית
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם