ירוק בעיר: שכונת בית בכרם
תושבי בית הכרם בירושלים החליטו שהם רוצים להישאר בעיר - אבל להתחבר לסביבה ולשכנים. כצעד ראשון, הם התחילו לעשות קומפוסט
ההתארגנות של תושבי בית הכרם היא חלק ממגמה שמחלחלת באיטיות לערים רבות בישראל: ישראלים שרוצים לחיות בעיר, אבל לא לאבד קשר לסביבה, לטבע, לשכנים. לא להיות מנותקים ומנוכרים. תמיר ניר הגיע לירושלים מאלון שבות שבגוש עציון. אחרי חמש שנות עבודה כאדריכל, החליט להתרכז בחינוך והקים חברה להדרכות טבע בגני ילדים ובתי ספר. אחר כך התברר שלו ולהורים אחרים בשכונה יש צורך משותף: להיות ביחד. לבנות קהילה. "רצינו שהשכונה תחזור להיות שלנו, של התושבים" הוא אומר, "להרחיב את מושג הבית. אנחנו מאמינים בחיים בעיר, אחרת היינו עוזבים לאיזה מצפה בגליל".
כמה עשרות שכנים התחילו להיפגש על בסיס שבועי, לחשוב איזו דמות הם רוצים לשוות לקהילה שלהם. מסיעורי המוחות הללו נולד אוסף פרויקטים חברתיים (סיוע לדיירות מעון לנשים מוכות שנמצא בשכונה), תרבותיים (לימוד משותף של מקורות יהודיים וישראליים, קבלות שבת וטקסים משותפים בחגים), ואקולוגיים . כל היוזמות, אומר ניר, מתכנסות תחת הכותרת "אלטרנטיבה לתרבות הצריכה". כל חבר בקהילה שחפץ בכך לקח על עצמו פרויקט והוביל אותו; הבייבי של ניר ובבלי הוא הפסולת. בבלי אומרת שקרה לה משהו מוזר, תופעה שקומפוסטאים רבים מעידים עליה: "התאהבתי בכל מה שקשור בפסולת. העיסוק באשפה מרגש אותי כל פעם מחדש".
חברי קהילת אחו''ה בכרם. ''רצינו שהשכונה תחזור להיות שלנו, של התושבים''
צילום: תמיר ניר
אחרי הכנות ממושכות, הונח בקיץ האחרון הקומפוסטר הראשון בשכונה. באמצעות נגר, עוצב קומפוסטר גדול, בנפח 1 מ"ק, אסתטי, מאוורר ועשוי מעץ. הפיילוט נערך בבית דירות גדול. הדיל: ועד הבניין משלם 250 שקל "דמי רצינות". בתמורה הוא מקבל קומפוסטר, פח לכל דירה לטובת האשפה האורגנית, סדנת הדרכה ועלון ובו כל מה שרציתם לדעת על קומפוסט. גם פרטי ההתקשרות של אסנת בבלי נמסרים למקרה של שאלות ובעיות, "אבל כמעט לא פונים אליי", היא אומרת, "ההכנה של הקו מפוסט כל כך פשוטה שהם לא צריכים שום עזרה".
הפיילוט הוכתר בהצלחה. החששות שהביעו חלק מהדיירים מסירחון וזבובים הופרכו. "להבדיל מקומפוסט תעשייתי" אומרת בבלי, "פה אנחנו מדריכים לא להשליך לתוכו שאריות מזון מהחי, כמו עצמות וביצים, כי זה מושך את החתולים והם הופכים את הערימה. ברגע שמקפידים על זה, אין בעיות". בכל בניין יש אחראי לתפעול הקומפוסט, שדואג שלצד הקומפוסטר יהיה מערום של
עלים וגזם. הדייר צריך רק להשליך את האשפה האורגנית לקומפוסטר, לכסות בשכבה יבשה וללכת לדרכו. בעוד חצי שנה יהיה דשן משובח.
עכשיו כבר יש בשכונה יותר מ-20 בניינים שמפרידים אשפה, כ-150 משקי בית. יותר משהם שמחים בגיוס השכנים, בבלי וניר מתגאים בכך שהצליחו להלהיב את העירייה: "בהתחלה הם לא הבינו מה אנחנו רוצים מהם. היום אגף שפ"ע עוזר לנו בכך שהוא מביא לכאן משאיות עם גזם מרוסק". צמרת המשרד להגנת הסביבה הגיעה לאחרונה להתרשם מהפרויקט. ניר ובבלי רוצים למנף את ההצלחה, וכבר הגישו תוכנית להרחבת הפרויקט לאלף קומפוסטרים בתוך שלוש שנים. לפי חישוביהם, בשכונת בית הכרם לבדה העירייה יכולה לחסוך 400 אלף שקל בשנה על היטל ההטמנה. "יש גם הרבה תסכול", אומר ניר, "כשאנחנו מגישים בקשות תמיכה לקרנות שתומכות בפרויקטים קהילתיים וסביבתיים, איך ששומעים שאנחנו מבית הכרם אומרים לנו שאין סיכוי. לכם יש כסף, תסתדרו לבד".
ובאמת, רוב התושבים פה מבוססים למדי.
"אז זה אומר שהם צריכים לממן מכיסם את הפרדת האשפה? זה אינטרס של המדינה והעירייה. זו לא חוכמה להפריד אשפה כשגרים בשאנטי בצמוד קרקע במושב, החוכמה היא לעשות את זה בעיר. בעיניי זה מעשה חלוצי - לקחת את המעמד הבינוני, שבסופו של דבר הוא שמכתיב תהליכים, ולגייס אותו לטובת הסביבה".
מעבר להשלכות הסביבתיות, ניר ובבלי טוענים שלמפעל הקומפוסט השכונתי יש ערך חינוכי אדיר. מחזור הקומפוסט הראשון היה מוכן בחנוכה, וילדי השכונה הטמינו את הדשן בחצרות הבניינים. המרוויחה הגדולה הייתה הגינה הקהילתית החדשה, עוד אחד ממפעלות הקהילה הצעירה, פנינה קטנה בשולי נתיבי בגין. בכמה ערוגות גדלים ירקות לתפארת, שבעליהן יזכו ליהנות מהם אם הדורבנים הרעבים לא יקדימו אותם. מעבר לעצים משתרע שטח פתוח, חורשה שאמורה להפוך לשיכון. אני שואל את ניר מה מעכב את התהליך המדכדך. "היה פה מפעל של תע"ש", הוא מסביר, "הקרקע מזוהמת וכרגע אי אפשר לבנות עליה, אז בינתיים זה נשאר ככה". מי אמר שלזיהום ממפעלי הפצצות אין היבטים מבורכים.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם