שרפות הן הדבר הכי טוב עבור יערות?
פרופ' עדו יצחקי הוא לא פירומן, הוא פשוט אוהב לראות יערות נשרפים. כשזה נעשה בתדירות הנכונה ובצורה מבוקרת, הוא אומר, שרפה יכולה להציל יער ולעודד התפתחות מגוון רב של צמחים ובעלי חיים. ועכשיו, אם אפשר, תפסיקו לשרוף לו את הכרמל עם מנגלים
יצחקי, 55, הוא לא פירומן. הוא גם לא בעד הצתות זדוניות של יערות. אבל בניגוד לרבים שמאמינים ששרפה מזיקה למערכת האקולוגית של היער, לדעתו שרפת יערות בתדירות מתונה מעלה בצורה ניכרת את מגוון המינים של החי והצומח באותו יער שרוף עשור או שניים לאחר מכן. "לעומת זה, העדרות מוחלטת של שרפות - כלומר, יער שלא נשרף במאה השנים האחרונות, או לחילופין, סבל מתדירות גבוהה מדי של שרפות כלומר, שרפה אחת בכל שנה-שנתיים - יורידו
אחרי השרפה הגדולה בכרמל ב-1989 הציעו החוקרים לעקוב אחר המגוון הרב של האתרים באזור, שלכל אחד מהם היסטוריה אחרת של שרפה. כלומר, כל אחד מהם נשרף בתקופה אחרת ויצר פסיפס של אזורים שחוו שרפות במועדים שונים. "החשיבות של הפסיפס הזה ברורה", אומר יצחקי. "ככל שיש בכרמל יותר מגוון של אתרים בעלי היסטוריית שרפה שונה, כך המגוון של החי והצומח גדול יותר".
בזכות המגוון הביולוגי הגדול ב-266 הקילומטרים הרבועים של רכס הכרמל הכריזה אונסק"ו ב-1996 שהאזור הוא אחד מ-550 מרחבים ביוספריים בעולם. לב-לבו של המרחב הוא שוויצריה הקטנה, כמעט בפסגת הכרמל, אבל הוא כולל גם יישובים כמו חיפה, עוספיה, דליית אל כרמל, קיבוץ בית אורן ועוד. כרגע מדובר במרחב הביוספרי הרשמי היחיד בישראל, בזכות מגוון מינים אדיר של צמחים ובעלי חיים. מטרת ההכרזה היא לרתום את הרשויות לשמירה על הטבע. זה כולל את שימור המגוון הביולוגי, הקפדה על פיתוח בר-קיימא, מחקר, מעקב וחינוך.
אבל ההכרזה של אונסק"ו הייתה רק חותמת על ההבנה שהכרמל הוא אחד המרחבים הטבעיים החשובים בישראל. 1,500 מיני צמחים גדלים פה, ביניהם שמונה נדירים ו-20 מיני סחלבים, 30 סוגים של זוחלים, 200 זנים של דבורי בר, כ-20 אחוז מכלל מיני הדבורים בישראל, 45 זני נמלים ועוד. כדי לשמור ולחקור את המרחב הזה החליטו באוניברסיטת חיפה וברשות הטבע והגנים לשתף פעולה ולהקים את "מרכז מחקר כרמל", שיחקור את יחסי הגומלין בין תושבי הכרמל לבין המרחב הטבעי שבו הם חיים. המרכז יחקור את ההשפעה של פעילות תיירותית בכרמל על המרחב הביוספרי, כדי לקדם את ממשק האדם והטבע בכרמל.
בראש המרכז יעמוד פרופ' יצחקי, ואיתו חוקרים מתחומים שונים, כמו מדעי החיים, החוג לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית, החוג לביולוגיה באורנים, המכון לאבולוציה. מדעי החברה: גיאוגרפיה וסביבה, ניהול משאבי טבע וסביבה, מדעי המדינה, מדעי הרוח: ארכיאולוגיה, לימודי ארץ ישראל ועוד. "למזלנו הטוב אוניברסיטת חיפה ממוקמת בלבו של המרחב, ואני חושב שבעניין הזה המיקום שלנו ייחודי, משום שכנראה אין מרחב ביוספרי אחר על פני כדור הארץ שבלבו ניצבת אוניברסיטה", אומר יצחקי.
"סביר שאונסק"ו תשתמש בנו כמודל לניהול נכון של מרחב ביוספרי. הרי לכל כיוון שהחוקרים ייצאו מהאוניברסיטה, הם יהיו בלבו של המרחב הביוספרי. הכרמל מהווה למעשה מעבדת שדה מצוינת, שנגישה למחקר אקדמי באופן רציף".
הצלחת המרכז החדש תלויה בשיתוף פעולה בין רשות הטבע והגנים ובין חוקרי המרכז, כיוון שהוא מאפשר שילוב בין מחלקות שונות וגיוס משאבים לביצוע הרעיונות. לא רק שאפשר יהיה לגייס סטודנטים מתחומים שונים למחקרים בכרמל, אפשר יהיה למצוא גם מלגות לממן זאת. באמצעותם ובאמצעות אנשי מקצוע נוספים מתכננים במרכז לבנות מסגרות חינוכיות מגוונות, שמטרתן הפנמת רעיון המרחב הביוספרי, תוך גיוס מימון מגופים פרטיים וציבוריים.
יצחקי, תושב עפולה, נשוי ואב לשתיים, נחשב לאחד המובילים בתחומו. למזלו ולמזלנו, הכרמל הוא אחד מאהבותיו הגדולות. ב-1989, כשפרצה השרפה הגדולה על רכס הכרמל שנשרפו בה עד דק עשרות אלפי דונמים ושהביאה בשעתו להתגייסות ציבורית חסרת תקדים להצלת האזור, היה יצחקי חוקר בתחילת דרכו.
בשנים שחלפו ערכו יצחקי וחוקרים נוספים מהחוג לביולוגיה במכללת אורנים מחקר ובדקו את קצב ההתאוששות של צמחים, ציפורים, מכרסמים, חסרי חוליות בקרקע ועוד.
אחד הממצאים המפתיעים היה שמגוון המינים ביער 15 שנה אחרי השרפה גבוה יותר מהמגוון ביער ערב השרפה. "ביער שלא נשרף במשך 70 שנה מגוון המינים של החי והצומח נמוך יותר מאשר ביער שנשרף במהלך שמונה עד עשר השנים האחרונות", מסביר יצחקי. "כאמור, אני לא פירומן, למרות שהסטודנטים תמיד שואלים אותי ואת פרופ' גידי נאמן מאורנים איפה היינו אחרי שרפות. כמובן שהכל נעשה בחיוך, אבל זה משקף את הדעה שלי ושל רבים אחרים ששרפות המתרחשות במתינות לאורך השנים, הן לא בהכרח מזיקות. ההפך הוא הנכון".
אז אולי כדאי ליזום שרפות?
"לצערנו, בארץ שלנו לא ניתן לבצע שרפות מתוכננות. הבעיה שלנו היא שהשרפות אצלנו נגרמות לא אחת כתוצאה מרשלנות, כשמישהו משאיר סיגריה בוערת, או גחלים של מנגל, וגם בזדון. מעריכים שהשרפה הגדולה בכרמל ב-1989 מקורה בהצתה. תדירות השרפות בארץ גבוהה מהרצוי כדי לשמור על מגוון מינים מקסימלי. אצלנו אין צורך בגוף ששורף יערות, בלי עין הרע יש מספיק שרפות מכל מיני סיבות, כמו רשלנות והצתות, ששורפות את היערות ללא בקרה. זה מאוד חבל".
איזה קצב שרפות היית רוצה לראות?
"דרוש קצב מתון. לפי הממצאים של מחקרים שנערכו בכרמל, מדובר במרווח שבין 10 ל-15 שנה. במהלך השנים האלה, אחרי השרפה, היער מתאושש ומגדיל בצורה ניכרת את מספר המינים של חי וצומח באותו מקום". אל תיתנו לחזות האקדמית להטעות אתכם. יצחקי, על אף שכאמור אינו פירומן, כבר הספיק להצית יער. "תירגעו, לא בארץ", הוא צוחק. "ביערות האורן בארצות הברית חייבים לבצע הצתות מבוקרות. יש תוכניות מדוקדקות למשטר של שרפות. זה קורה בלא-מעט מדינות בעולם, בנוסף לארצות הברית. היערנים לדבריו שורפים במו ידיהם מאות דונמים של יערות כדי להחיותם".
וכאן מגיע הסיפוק האישי: יצחקי השתתף בשרפת יערות במהלך שנת שבתון ב-1996 בפלורידה. "הצטרפתי למחלקה שלמה של שורפי יערות, בערך כ-50 אנשים, בהם חוקרים, סטודנטים ויערנים, שמגויסים רק למטרה זו. פיזית הלכתי עם משפך ובתוכו נפט, והייתי אחראי על שרפת הצמחייה הנמוכה, הקרובה לקרקע, מתחת לעצים, שפכתי נפט, מישהו הדליק ואחרינו מישהו כיבה. כך נשרפו מאות דונמים, על פי תוכנית מסודרת ".
נו? ואיך הייתה ההרגשה?
"נהדר, כי המטרה מצוינת. מהלך כזה, מבוקר, נותן חיים ליער".
איך ישפיע המרכז החדש על קידום המרחב שלכם?
"אני מאמין שהוא יביא לשורה של הישגים, בעיקר בגלל העבודה עם רשות מבצעת, כמו רשות הטבע והגנים, שלצדם ניתן לקדם את המחקר האקדמי".
עד ליום שבו נוכל להגיע לשרפת יערות מבוקרת גם בארץ?
"אולי. אבל בינתיים לא צריך להיכנס לפאניקה במקרה של שרפת יערות. כן צריך לדאוג שלא יהיו שרפות בזדון, כן צריך למנוע שרפה מלהתפשט, בהחלט צריך להיות זהירים ולהעביר את המסר הזה לציבור, אבל כשזה קורה - ולצערנו זה קורה בצורה לא מבוקרת ולעתים גם לא מתונה - אסור להיכנס להיסטריה או לחרדות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם