פגיעה במלגות לסטודנטים לתואר שני – טפשות
ההצעה לעגן בחוק סכום מירבי למלגות סטודנטים בתארים מתקדמים מעודדת בינוניות במקום לטפח מצוינות. באו לתקן ויצאו הורסים
במשך כל חייו נתמך עגנון על ידי משפחת שוקן, והתוצאות שהשיג היו מעל ומעבר למשוער. שיאן היה פרס נובל לספרות. השבוע נודע שיש בכוונת המחוקק לעגן בחוק את מתן מלגות הקיום לסטודנטים בתארים מתקדמים. מתן המלגה מותנה באיסור לעבוד בעבודה נוספת, אלא שאליה וקוץ בה. המילגאי זוכה לסכום מקסימלי הנע בין 36 אלף ל-40 אלף שקל בשנה. כלומר שכר חודשי ממוצע של 3,000 שקל לערך.
אם נצא מנקודת הנחה ריאלית שמלגאי לתואר מתקדם (בדרך כלל דוקטורנט) הוא גם בגיל מבוגר יותר מסטודנט לתואר ראשון - בגילאים שבין 28 ל-30 פלוס - הרי שיש סיכוי סביר שהוא כבר בעל משפחה במקרה הטוב או לפחות כבר אינו גר עם הוריו ואמור לפרנס את עצמו. איך, לפי החישוב של האדונים הנכבדים מלמעלה, יכול להתפרנס סטודנט שכזה מסכום מגוחך כל כך? ברור שמי שמבקש מלגת "קיום" מהאוניברסיטה מגיע ממעמד סוציו-אקונומי נמוך ואין ביכולתם של הוריו ומשפחתו לתמוך בו. עם יד על הלב - האם יכול סטודנט כזה להשיג תוצאות מצוינות כפי שיש לצפות ממלגאי?
במקום לתמוך - שמו מקלות בגלגלים
לעומת זאת, סטודנטים לתארים מתקדמים נדרשים מאופי מחקרם להקדיש שעות רבות לספרייה, שעות מעבדה במקרה של דוקטורנטים למקצועות מדעיים, ואין ביכולתם, גם אם ירצו, להספיק ולעבוד בעבודה נוספת לכלכל את עצמם ומשפחתם.
האם סכום מגוחך ברמה הקרובה לשכר מינימום לבוגר עם תואר שני יכול באמת לענות על הצרכים הקיומיים של מילגאים אלו? האם במשתמע מהחלטה טיפשית זו,
מונצחת האקסיומה שהשכלה גבוהה היא לעשירים בלבד?
הטפשות של יוזמי הרעיון עולה על כל דמיון. הנה באו לתקן ויצאו הורסים. במקום לתמוך - שמו מקלות בגלגלים. במקום לטפח את המצוינות - עודדו את הבינוניות. הטובים ביותר, אלו שהאש בעצמותיהם, ימצאו את עצמם מתארחים באוניברסיטאות טובות בחו"ל, שם כבר יתמקמו עם משפחה וילדים ומשם יחזרו רק כדי לבקר את ההורים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם