הביטחון נתקע בקיר
במדינה שלא מוכנה לקבוע סדרי עדיפויות בביטחון שלה, כל קיצוץ עלול לפגוע במשהו חיוני - כי אף אחד לא קובע מה הכי חשוב
הדברים הגיעו לשיאם אתמול בפרסומים מתוזמנים על כך שהקיצוץ יפגע, איך לא, במקומות הכי כואבים: סוללות מתוכננות של "כיפת ברזל" לא ייפרסו, פיתוחן של מערכות הגנה נוספות כדוגמת הדגם המתקדם של "החץ" ו"שרביט קסמים" ייעצר, לא יהיה כסף לצייד מילואימניקים. בקיצור, צה"ל יעצור.
מתבקש להגיד לקצינים שיפסיקו לאיים וילכו לעבוד. מתבקש גם להזכיר שבפעמים הקודמות שבהן איימו בקיצוץ בתקציב השקלי, הודיעה מערכת הביטחון שתתחיל לקנות בגדים מכספי הסיוע האמריקאי, ומתפרות בישראל ייסגרו.
מתבקש, אבל קל מדי. הבעיה באמירות של הקצינים אינה שהם מפחידים סתם, אלא דווקא שהם
צודקים: במדינה שלא מוכנה לקבוע סדרי עדיפויות בביטחון שלה, כל קיצוץ עלול לפגוע במשהו חיוני - כי אף אחד לא קובע מה חיוני ומה לא.
ממשלת ישראל, באמצעות שר הביטחון, היא המפקד העליון של צה"ל והמופקדת על ביטחון אזרחי המדינה. היא שצריכה לקבוע סדרי עדיפויות, לא רק במסגרת התקציב אלא גם ביעדיו: מה חשוב בביטחון עצמו? למה שקיצוץ יפגע במערכות מובהקות של הגנה, כדוגמת "החץ" או "שרביט קסמים"? אולי מה שצריך הוא לקצץ בתקנים או לוותר על פרויקטים אחרים? למה שקצין, ולא הממונה הנבחר שמעליו, הוא שיקבע אם טייסת של מטוסים חשובה יותר מטנק חדש, יכולת מודיעינית או אימונים?
בשביל זה צריך לקבוע, אחת ולתמיד, מהו ביטחון. לא שהצבא יגיש "תרחיש ייחוס", שמכיל באופן טבעי כל איום אפשרי,
זה לא יקרה, לא בגלל עוצמת הקצינים אלא בגלל בריחת השרים, שלא רוצים להחליט לא על בניין הכוח ולא על הפעלתו. במלחמת לבנון השנייה, אמר שר בכיר בממשלת אולמרט, לא התקבלה החלטה על יציאה למלחמה אלא אושר מבצע ועוד מבצע, כך 34 יום. גם תקציב הביטחון נבנה באותה צורה, מלמטה למעלה ולא להפך, כי לבנות אותו כיאות דורש מהממונים לקחת אחריות של ממש.
פעם שאלתי את ראש אמ"ן דאז מה היה עושה עם תקציב נוסף. תן לי עוד מיליארד שקל, אמר האיש, ואני אדע להגן על ישראל מאל-קאעידה. אני בטוח שדיבר אמת, מתוך הרצון הכן של קצין למלא את משימתו בגזרתו.
מה לעשות שארגון אל-קאעידה, שאנשיו היו בוודאי שמחים לראות את ישראל נעלמת, לא היה אז ואיננו היום איום שראוי להוציא מיליארד שקל בגינו. אלא שאת זה לא צריך לקבוע ראש אמ"ן: הוא צריך להתוות את מפת האיומים, והדרג המדיני צריך, בשיקול הדעת של משק שיש לו תקציב, לקבוע על מה שווה להוציא ועל מה לא.
בשיעור הראשון במבוא לכלכלה לומדים על בעיית המחסור: בעולמנו אין דבר כזה שיש הכל לכולם, כל הזמן. מרגע שזה ברור, ברור גם שצריך לקבוע עדיפויות ולחלק משאבים בהתאם. בכל מה שנוגע לביטחון, מתקיים בישראל שקר כפול: המערכת עצמה מתנהגת כאילו אין בעיית מחסור, עד שהיא נתקעת בקיר. והאחראים עליה מתנהגים כאילו הקיר הוא הבעיה שלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם