תנו להם קצת כבוד: שהח"כים יטוסו ביזנס
הגיע הזמן להיגמל מהבוז האוטומטי המופנה כלפי חברי כנסת ופוליטיקאים, כי הוא עולה לנו הרבה יותר מכל שדרוג בטיסות
"ביזנס" במטוס זה דבר שמוציא לכולנו את העיניים, טיסות הח"כים נחשבות ממילא לבזבוז זמן וכסף - מה כבר יש להם לעשות בחו"ל חוץ מלהתבטל על חשבוננו וללכת לקזינו. בכלל, "חו"ל" זה עדיין דבר שמריח מטובת הנאה אסורה, מבצר של פרובינציאליות שהוקם בימים שבהם רק מעטים טסו, ומחזיק מעמד גם בימי הדיל בטורקיה לכל פועל. 20 שנה אחרי שביטלו את הגבלת המט"ח לנוסעים ואת החובה לקבל אישור יציאה מצה"ל, מי שנוסע מפה ליומיים לענייני עבודה עדיין מקבל מבטי קנאה מהקולגות.
ולפיכך נזעקו מאות טוקבקיסטים להיכנס אינטרנטית במושחתים האלה, שבאמת נמאסו מזמן. פרשנים פוליטיים ידעו להסביר שיו"ר הכנסת רובי ריבלין מתחנף לח"כים כי הוא עוד מקווה להיבחר לנשיא המדינה.
גם חברי הכנסת, שלעתים קרובות שמים בצל כל פרודיה עליהם עצמם, תרמו משלהם: ח"כ שלמה מולה נזעק נגד היוזמה של היו"ר, ותוך שעה התברר שרק בשנה האחרונה הוא טס שלוש פעמים לחו"ל - בביזנס, כמובן.
אין שום סיבה להיות בעד שדרוג הח"כים על חשבוננו, חוץ מאחת: הגיע הזמן להיגמל מהבוז האוטומטי לפוליטיקאים, כי הוא עולה לנו הרבה יותר מכל שדרוג בטיסות. לא רק שבגלל הבוז הזה אנשים טובים מהססים אם להיכנס לפוליטיקה - וכל אדם טוב שאכפת לו צריך לפחות לחשוב על האפשרות הזו; הוא גם מנציח את עצם הדבר שלכאורה נגדו הוא מכוון: הח"כ, שמרגיש שבזים לו, מתחיל לפעול כשהמוטיבציה העיקרית שלו נובעת מתחושת הבוז הזו.
צווחנות תקשורתית
אני בעד שהח"כים יטוסו לחו"ל במחלקת עסקים דווקא כדי להעניק להם יוקרה. חבר כנסת הוא נבחר ציבור, וזה אמור להיות כבוד. במדינה שהכבוד תלוי גם במקום שלך במטוס, שייתנו להם מקום כזה. מצדי, שילך לפניהם כרוז ויודיע "אני מלווה חבר כנסת, שיש לו מקום בביזנס". מי שרוצה לתת דוגמה אישית ולהזדהות עם מובטלים ומפוטרים, שיוותר. כך או כך, זה חסר חשיבות לגמרי.
הצעת חוק פרטית אחת של ח"כ, שנובעת ממניע פופוליסטי (ואולי מהתחושה שהוא מבוזה וצריך לקנות לו כבוד בהטבה למישהו), עולה לנו יותר מכל המושבים שעליהם יזכה להניח את ישבנו הפרלמנטרי בכל הקדנציה. גם חולשתם של המחוקקים, שממילא בשיטה הפוליטית הישראלית רוב הזמן מרימים ידיים על פי משמעת סיעתית, עולה לנו יותר. תחושת
חוסר האונים וחוסר היכולת לשנות, שמרעילה את הציבוריות הישראלית, גם היא מחירה עולה בהרבה על מחירו של סממן הכבוד המיותר הזה.
וגם הצווחנות התקשורתית, שמאותם טעמים של פופולריות זולה הולכת אחרי כותרות כאלה, גם היא מחירה רב בהרבה מזה של טיסה בביזנס. ההחלטה של ריבלין היא סיפור ראוי לפרסום; הטעמים בגללם הפך להיות כותרת ראשית באמצעי התקשורת הנפוצים ביותר ונושא שיחה עיקרי בתוכניות האקטואליה מגונה לא פחות מן היצרים שבהם מאשימים את ריבלין והח"כים.
ולפיכך, שיטוסו ביזנס: המבחן שלהם יהיה באיכות החוקים, בעצמאות המחשבה, בביקורת על הממשלה, בטיבם של הנאומים והשאילתות ואפילו ברמת הייצוגיות שלהם כשהם בחו"ל. הדבר הכי פחות חשוב הוא איך יגיעו לשם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם