הכניעה לחרדים הפכה סכנה לעתיד המדינה
הבעיה איננה באוטובוסים, אלא בכך שהרוב נכנע למיעוט והמפלגות הגדולות מוכרות את עתיד המדינה לצורך מימוש אינטרסים מידיים
זה בהחלט מובן, בהתייחס לסגנון החיים שלהם. האם אפשר להתערב? המודל הרב-תרבותי אומר שלא. זה המודל שנהוג בבריטניה, בהולנד ובמדינות נוספות. בכל הקשור לחרדים, ובמידה מסוימת גם לערבים, ישראל אימצה את המודל הזה. מערכות חינוך נפרדות, תוכני לימוד שונים. הם הרי שונים. הם אחרים. אז מגיע להם.
ההפרדה באוטובוסים היא עוד עניין קטן, לא החמור ביותר. מדובר בהמשך מתבקש. אם המדינה נכנעת לאלף ואחת גחמות אחרות, הרבה יותר משמעותיות, אז אין שום סיבה להתעורר עכשיו, כשמדובר בעניין פעוט, שנוגע להם ולהם בלבד. אנחנו הרי לא צרפת, שאוסרת על סממנים דתיים, ובקרוב תאסור גם את הבורקה. אנחנו שונים. וכמו בריטניה, אנחנו הולכים ומידרדרים. יותר רב-תרבותיים זה גם יותר כנועים. מדינת ההלכה תגיע לכאן הרבה שלפני שהשריעה תגיע לבריטניה.
הבעיה איננה באוטובוסים. מדובר בעניין פעוט. כסף קטן. כמעט חסר משמעות. הבעיה היא בסיפור הגדול. הבעיה היא שהרוב נכנע למיעוט. הבעיה היא שהליכוד, העבודה וקדימה, באופן כמעט קבוע, החליטו למכור את עתיד המדינה לצורך מימוש אינטרסים מידיים. זה היה עזר ויצמן ז"ל, לפני שהיה נשיא, שאמר שהוא מוכן ללכת עם שטריימל כדי לגייס את תמיכת החרדים בתהליך השלום. אז זו הייתה הלצה. היא הפכה לסכנה.
הבעיה המרכזית היא בתחום החינוך. אחוז החרדים הולך ועולה. זה לא היה צריך להיות נורא. הרי גם בצרפת, למשל, יש חרדים. אלא ששם הם חייבים בכל תוכני הלימוד שהרפובליקה דורשת מכלל התלמידים. בישראל הוחלט על כניעה. הם פטורים מלימודי הליבה. מלמדים אותם להיות בורים ופרזיטים. לא את כולם. אבל את רובם.
המדינה, עם חוק נהרי הראשון, ואחר כך השני, מעניקה להם סיוע מלא, מצד אחד, ופטור מלא מלימודי ליבה, מצד שני. ההזרמות הנוספות, בדרכים לא דרכים, גורמות לכך שהפיתוי שמציעים מוסדות החינוך החרדיים להורים לא חרדיים הולך וגדל.
באשדוד, למשל, החרדים מהווים 22 אחוז בלבד. בגני הילדים הם מהווים 42 אחוז. התחרדות בחסות ובעידוד המדינה. בעוד 13 שנים, זה לא רחוק, יהיה רוב חרדי וערבי בגיל המתגייסים. עוד העברה לש"ס, עוד כניעה לאגודה, והעתיד נראה שחור משחור.
העניין הוא שאפשר היה לעצור את זה. עדיין אפשר. אפשר וצריך לכבד את החרדים, לאפשר להם
יש רוב בכנסת שתומך בשינוי כזה - אבל אין סיכוי שזה יקרה. כי נתניהו, כמו ראשי ממשלות לפניו, העדיף לקנות את תמיכת החרדים לטווח קצר, כדי להרוס את המדינה בטווח הארוך. מה אכפת להם? הם הרי לא יהיו ראשי ממשלה עד אז, וטווח החשיבה שלהם אינו עומד על יותר מהבחירות הקרובות.
ההפרדה באוטובוסים היא תוצאה טבעית. עניין סמלי, שהוא אפילו לא קצה הקרחון.
צריך לזכור ולהזכיר: לא כל החרדים הם כאלה. יש בתוכם מי שתומכים בלימודים כלליים ובוודאי בלימודי ליבה. יש בתוכם אנשים עובדים ועמלים במקצועות חופשיים ואחרים. יש בתוכם שאמונתם אינה מפריעה להשתלבותם. אלא שהם מיעוט. ואם הרוב הציוני לא יאמר את דברו, אז כדאי להתחיל את הספירה לאחור. המדינה שהכרנו לא תהיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם