גרב נשוי הוא גרב מותר?
למרות חיבתה לשרי אנסקי ועל רקע נתוני הגירושים, יעל פרידסון מזועזעת מאלו שמאמצים גישה מתירנית למוסד הנישואים
כל מי שמכיר אותי יודע כמה אני מנסה לשדך בין חברי. כלפי חוץ אני שלמה עם החפיפניקיות ההלכתית שלי, אבל בלב פנימה אני יודעת שאני לא אכנס לגן עדן בזכות עצמי, אז ליתר בטחון אני משתמשת בדרכים עקיפות, ומקווה ששליש ועוד שליש יעשו את העבודה.
מה גם שדברי הסיום בסוף י"ב של המנהלת של פלך, עדיין מהדהדים באוזניי. היא פנתה אלינו, בוגרות טריות המחכות להסתער על הצבא, האקדמיה ושאר תחומי החיים, במסר לקראת העתיד המזהיר: גם לאחר שתתחתנו אל תשכחו את חברות שלכן, ותעזרו להן למצוא חתן. פמיניזם, הצלחה, קריירה- מילים חשובות, אבל בסופו של דבר כולנו יודעים מה חשוב באמת- חתן, העניין הוא שלפעמים זקוקים לעזרה של חברה כדי להשיג את המטרה.לכן מי כמוני תחזק את ידיה של שרי על תפקודה כחברה טובה, שהצילה את מירי מלהיות בודדה כמו גרב.
רק ששרי שכחה לציין פרט קטן, פרט שמירי סיפרה לכולנו ב 'מחוברות' (ואחרת לגמרי הייתי גונזת את הטור הזה מטעמי רכילות) - אייל היה נשוי בשעתו. אני חייבת להודות שהתמכרתי ל'מחוברות'. ההצצה לעולמן של נשים, לזוגיות שהן מנהלות והאמהות שלהן ריתקה אותי, במיוחד בתקופה שלפני החתונה שלי. ההזדהות העמוקה נמשכה עד לפרק 18, כשאייל ומירי מתפייטים בנוסטלגיה על הפגישה הראשונה שלהם.
הטבעיות שבה הן סיפרו על ההיכרות צרמה לי מאד, ויותר מזה הקלות שהצופים קיבלו את האהבה שמנצחת הכל- רק טוקבקיסטית אחת העירה שאשתו של אייל בטח לא חושבת שזה כל כך מדהים. אבל הניסוח
מתבקש היה להוסיף כאן משפט כמו "אני לא מכירה אף אחד מהצדדים כך שאני לא יכולה לשפוט" אבל זו בדיוק הגישה המקובלת בחברה, גישה דיפלומטית שמהססת לקבוע עמדה שיפוטית מוסרית כלפי בגידות. הייתי גם שמחה לייחס את הזעזוע שלי לכך שאני דתייה, אבל לצערי תופעת הבגידות חוצה מגזרים. לא שאני מתנגדת לגירושין באופן גורף, ברור שיש נישואים לא טובים שפירוק מכובד והדדי הוא דבר נכון. אבל בגידה זה לא מוסרי ולא מוצדק באף שלב של הנישואים, גם כשרע.
בתקשורת נפוץ לאחרונה השימוש בביטוי בן זוג במקום התואר אשתו/ בעלה, ביטוי ניטרלי במשמעותו. הוא מאפשר לא להיכנס להגדרה שנויה במחלוקת של חיים משותפים של זוג חד-מיני, או להתעלם מהסטאטוס החוקי של בני זוג. יש קבלה של ההחלטות שכל אדם בוגר מקבל בלי לשפוט את מוסריותו, גם אם הוא בוגד באשתו.
בחברה יש קבלה שהאושר והאהבה הם מעל הכל, וכשמירי חנוך שואלת את אייל (בפרק 13) האם הוא היה מגדיר אותה כאישה שהעדיפה את האהבה על פני המכובדות, הוא עונה שהיא העדיפה את האהבה. אבל למעשה היא ורבים אחרים, זוכים כיום ליהנות משני העולמות - האהבה והמכובדות.
מבחינה חברתית אין בעיה שבראנג'לינה ישמשו כמודל למשפחתיות, תוך שהם עצמם מנתקים את הקשר בין מושגי המשפחה וזוגיות ממושג הנישואים כדי לעקוף את הבעייתיות של תחילת הקשר ביניהם. יהיה נורא קל "להוכיח" את כשלון הזוגיות נטולת המחוייבות דרכם, אבל זה נושא שראוי לדיון מעמיק יותר.
בתוך סטטיסטיקה מפחידה של אחוזי גירושין, אני עדיין מקווה שיש מקום להזדקן עם אותו אדם, למרות הפיתויים שבחוץ. שבגידה תקבל גינוי חברתי ולא קבלה ולגיטימציה. שיש משמעות לנישואים ולמחויבות שבהם, ולא רק לזוגיות ואהבה גדולה.
יעל פרידסון, בת 24, לומדת היסטוריה באוניברסיטה העברית, סטריאוטיפית בדיוק כפי שאתם מדמיינים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם