פרדוקס ההתפלה: המים יומתקו, ומה עם הסביבה?
עד שנת 2050 יפעלו ברצועת החוף שבין חדרה לאשקלון עשרה מתקני התפלה. הם יתפילו כמיליארד וחצי קוב מי ים בשנה ויזרימו חזרה לים התיכון ברזל, חומרים כימיים ומלחים. איך זה ישפיע על הסביבה? אף אחד לא באמת יודע
- פרשנות: פתרון למשבר המים או הריסת קו החוף?
רכבת ההתפלה הישראלית התחילה לדהור בקצב מהיר במיוחד. המשבר העמוק במשק המים במדינה הביא את רשות המים להאצת ההקמה של מתקני ההתפלה, אבל על השאלה הבסיסית והחשובה הזו עדיין אין תשובה. רבים מהמומחים ובעלי התפקידים שנשאלו על הנושא לצורך הכנת כתבה זו נקרעים בין הצורך הקיומי במים וההכרה בהתפלה כפתרון הכרחי, ובין הניסיון למזער את הנזק העצום שעלול להיגרם: הפרת האיזון האקולוגי הימי, פליטת פחמן מאסיבית לאטמוספרה ותפיסת שטחים עצומים בסמוך לרצועת החוף הקטנה כל כך של ישראל.
כבר היום מפעילה ישראל את מתקן ההתפלה הגדול בעולם, היושב באשקלון, ובסך הכל פועלים כאן היום שלושה מתקני התפלה: שניים גדולים באשקלון ובחדרה, ואחד קטן יותר בפלמחים. ביחד, שואבים המתקנים מהים התיכון 283 מיליון קוב בשנה. לאחרונה נבחר זוכה במכרז למתקן ההתפלה הרביעי והגדול ביותר בשורק, שבסופו של התהליך יתפיל 300 מיליון קוב מים בשנה. עד שנת 2020 עתידים לפעול בישראל שישה מתקנים שיתפילו בשנה 750 מיליון קוב מים מהים התיכון. עד 2050 יהיו עשרה מתקני התפלה, רובם על רצועה באורך של פחות ממאה קילומטרים, בין אשקלון לחדרה. יחדיו הם יתנ פילו כמיליארד וחצי קוב מי ים בשנה.
"יש לנו כל הסיבות להיות מודאגים ולנקוט משנה זהירות", אומר עמיר. "באף מקום בעולם אין כמות אדירה כזאת של מתקני התפלה ביחס לגודל המדינה, בוודאי לא בצפיפות כזאת ביניהם. מתוך המתקנים נפלטים בחזרה לים כמויות של חומרים שעלולים להזיק, ובנ מקרים אחרים נפלט רכז המכיל כמות מלחים כמעט כפולה מזו של הים התיכון".
בדיוק מהסיבה הזאת הוציא המשרד להגנת הסביבה כבר בשנת 2008 מסמך מדיניות בנוגע למתקני ההתפלה וההזרמה לים. עמיר מציין לשבח את סגן החשב הכללי של האוצר, שאימץ את רובו של המסמך
אחד מהם נוגע לצורך הבעייתי בפני עצמו לסנן את כל האורגניזמים והצמחייה הנשאבת אל תוך המתקנים. כדי להקל על תהליך הסינון, משתמשים מפעילי המתקנים בברזל. "המטרה היא למנוע מחלקיקים כמו חול, מיקרו אצות, בעלי חיים מיקרוסקופיים או חומרי פירוק של דגים, יצורים וצמחים מלהיכנס אל המערכת (הממברנות של מתקני ההתפלה)", מסבירה ד"ר נורית קרסט מהמכון לחקר ימים ואגמים בישראל.
"בשביל זה עורכים המתקנים תהליך של טיפול מוקדם, שמטרתו לסלק כל מיני חלקיקים ולסנן אותם מהמים לפני שהם ממשיכים הלאה בתהליך ההתפלה. לצורך השלב המקדים הזה הם מוסיפים ברזל, שתפקידו להפוך את החלקיקים הקטנים לגנ דולים יותר, וכך להקל על הסינון".
אבל אותם פילטרים ראשוניים נסתמים גם הם, ובכל כמה זמן צריך לשטוף אותם. "היום החברות שוטפות את אותם פילטרים המכילים ברזל בחזרה לים", מסבירה קרסט. "מלח של ברזל שפוגש את הים הופך לברזל הידרוקנ סיד, שצבעו אדום, מה שנראה כמו כתם אדום גדול בים. מעבר לעניין האסתטי, לא ברור אם ואיך זה משפיע על הסביבה הימית".
לפי מסמך המדיניות של המשרד להגנת הסביבה, בנוסף לברזל נפלטים אל הים התיכון חומרים נוספים: קואגולנטים (ברזל סולפט או ברזל כלוריד), חומצה גופרתית ופוספונט, חומר מונע שיקוע. במסמך מוסיפים ומדגישים את הנזק העלול להיווצר עד שנת 2013, אז עתידים לפעול במדינה חמישה מתקני התפלה שיתפילו 750 מיליון קוב מים. "הגדלת ההתפלה משמעותה הגדלת הזיהום באופן ניכר", נכתב במסמך. "מי השטיפה מכילים, בין היתר, ריכוז של ברזל וחומר מרחף, עכירות גבוהה וכן כמות מסוימת של מתכות כבדות".
פרופ' יובל כהן, ששימש בעבר מנכ"ל המכון לחקר ימים ואגמים ומכהן היום כיועץ הסביבתי של מתקני ההתפלה הגדולים באשקלון ובחדרה, הודף את הטענות בתוקף. "אפילו לתינוקות מוסיפים ברזל ועצם העובדה שמשתמשים בו לטיפול במי שתייה מוכיח שהחומר לא רעיל", הוא אומר. "הברזל גם לא רעיל ליצורים ימיים, גם בריכוזים שהוא יוצא ממתקני ההתפלה, והרכז נמהל במי הים".
גם רני מאירוביץ', מנכ"ל חברת וינאיינדי, הבעלים של מתקן ההתפלה באשקלון, מנסה להרגיע. "בכל מקום שיש בו מתקני התפלה מתקיימות תוכניות של בדיקה וניטור של האו"ם על הסביבה הימית", הוא אומר. "כל חודש אנחנו מגישים דוח עבה למשרד להגנת הסביבה עם תוצאות הניטורים. אנחנו משוכנעים שבכמויות שמתפילים היום, וגם בטווח הנראה לעין, אין נזק לסביבה הימית. לגבי הברזל, הודענו למשרד להגנת הסביבה שנקפיד לעבוד אך ורק לפי ההיתר ולא נחרוג ממנו. הפגם היחיד הוא פגם אסתטי ולא אקולוגי. הקביעה הזאת מחוזקת על ידי כל מיני מחקרים שנעשו בעולם - אין בזה שום נזק לסביבה הימית ".
אך בעמותת "צלול" כבר מצהירים כי בקרוב תוביל העמותה מאבק בנושא זה. "קיים חשש אמיתי, שראוי כי ייבחן במהירות ובדחיפות, לגבי השלכות המתקנים הללו על בריאות הציבור ועל הסביבה הימית", אומר גורם בעמותה. "בתהליך ההתפלה נוצרת בוצה, שאליה הוחדרו חומרים כימיים, המוחזרת חזרה אל הים. בוצה זו גורמת לפגיעה אקולוגית קשה בסביבה הימית. כבר היום מוזרמים ממתקני ההתפלה הקיימים כ-500 טון של ברזל הידרוקסיד וטונות רבות של זרחן".
ולא רק הברזל מטריד את הארגונים הירוקים. אחרי תהליך הסינון מוחזרים לים מים שרמת מליחותם גבוהה פי שניים מרמת המליחות הטבעית של הים התיכון, מה שעלול לפגוע פגיעה קשה בדגה. "במקומות שבהם נפלט הרכז חיים דגים הרגילים לרמת מליחות מסוימת", אומר גורם מאחד הארגונים הירוקים. "הדגים הללו עלולים להיפגע קשות כתוצאה מתהליך של אוסמוזה: המליחות הגדולה שמחוץ לגופם עלולה לגרום למעבר של נוזלים החוצה. דבר כזה עלול לפגוע במערכות חיוניות כדוגמת מערכת הרבייה או אפילו לגרום למותם. מדובר על עקירת חוליה חשובה מאוד משרשרת המזון בים".
לדברי אותו גורם לא ניתן לקבוע בוודאות שתהליך כזה אכן יתרחש, אבל הנושא לא נבדק ולא הוכח אחרת. "היו מחקרים שנעשו בעולם, אבל אף אחד מהם לא מתייחס להיקף אדיר כזה של מתקני התפלה, בצפיפות כזאת ובפליטות כאלה בים כמו הים התיכון", אמר. "הרכבת כבר דוהרת במרץ, ואני חושש שבסוף תהיה כאן בכייה לדורות בדיוק כפי שהיה כשייבשו את ימת החולה".
לפני שנה החלו במכון לחקר ימים ואגמים בישראל לערוך מחקר על ההשלכות האפשריות של פליטת הברזל לים. המחקר, שאותו מנהלת ד"ר נורית קרסט, מומן על ידי המשרד להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים, ובימים האחרונים התקיים כבר דיון על הטיוטה הראשונה שהוגשה. בחברה להגנת הטבע ובופים ירוקים נוספים מפנים את הביקורת החריפה כלפי רשות המים, שלא טורחת, לטענתם, לעשות מחקר מקיף על כל ההשלכות האפשריות של הפליטות החדשות לים.
"אפילו רשות המים לא מוכנה לקחת על עצמה את האחריות למחקר מעמיק על ההשלכות האפשריות", אומר משה פרלמוטר, רכז ים וחופים בחברה להגנת הטבע. "אם רשות המים מקדמת התפלת מים בהיקפים אדירים, אז שתממן מחקר מעמיק על ההשלכות העלולות להיווצר כתוצאה מהפעילות של ההתפלה ופליטת התוצרת לים".
מרשות המים נמסר בתגובה: "מחקרים רבים מאוד בוצעו בעבר ומבוצעים גם כיום בעולם ובארץ, והדעה הרווחת בין הביולוגים הימיים היא שהברזל לא רק שאינו פוגע בים, אלא אפילו עוזר לחמצן את המים ולאפשר חיים נוחים יותר לאוכלוסייה הימית. למרות זאת, ועקב לחץ של המשרד להגנת הסביבה, הוחלט כי במתקני ההתפלה החדשים באשדוד ובשורק יוקמו מתקנים שיפרידו ויסלקו את הברזל למתקני הטמנה יבשתיים.
"בכל מודלי הפיזור נמצא כי בים שקט וללא גלים הים חוזר לריכוז המלחים הטבעי שלו לאחר 1,000-800 מטר מנקודת הוצאת הרכז. כשהים גלי ועם רוח, הוא חוזר לריכוז המלחים הטבעי כעבור 400-300 מטר . לא נמצאו גם כל פגיעות בחי ובצומח בקרבת מוצא הרכז".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם