חדש אבל מרופט
טריק סיני ידוע גורס שכאשר קונים מכונית חדשה, צריך קודם כל לשרוט אותה. הטור הנוכחי משכלל את השיטה לבית שלם
אתנחתא עיונית: אצלנו במכון ראנד
הנחת יסוד של הקפיטליזם היא שאדם צריך להתמקצע בתחום אחד ולעבוד כמו חמור כדי שיוכל לבזבז את כל מה שהוא מרוויח על קניית דברים שאינו צריך, ומישהו אחר עבד בייצורם כמו חמור, כדי שיוכל לקנות... וחוזר חלילה. כשאר הנחות המוצא שמקורן באסכולת החזירוּת של המין האנושי, גם זו מבוססת על אחיזת עיניים מסוג משחק הפירמידה. אלא שקצרה היריעה ולכן אקצר את הדרך לפואנטה, שהיא: מעטים האנשים שמרוויחים המון כסף בחודש, ובה-בעת נהנים מחירות פנימית המאפשרת להם לא לקנות שום דבר מיותר. למרבה הצער, חלק הארי של המרוויחים האלה הם עבדים מודרניים, שעניבת החנק הכרוכה לצווארם נראית כמו צווארון לבן. האמת היא, שהאדם השלם אינו מוגבל בכישוריו וכדאי לכולנו לעסוק בהמון תחומים. גם כדי לחסוך את שכר הטרחה המופלג שגובים אלו המכנים עצמם "בעלי מקצוע" (וכידוע, כל שרברב מרוויח פי עשר ממדען גרעין). וגם כדי לעשות משהו מועיל עם הראש והידיים, שהאבולוציה הורישה לנו חינם אין כסף.
לעניין הטור הנוכחי, היישום המעשי של מסקנה זו הוא: כדאי למחזר, כמה שיותר.
תל אביב הישנה
בטורים קודמים, עסקתי בקצרה במחזור של מים אפורים, הטמנת מי גשמים לשימוש חוזר וניצול האדמה שנלקחת מהחצר לייצור לבנים וטיח. בנוסף לכך, העולם המודרני, המחליף ישן מפני חדש עוד לפני שהישן התיישן, מזמן לנו אפשרויות רבות למיחזור פריטים. אפשר לבנות בית שלם מבקבוקים או פחיות בירה משומשות, אבל לא חייבים להרחיק לכת עד כדי כך; אפשר 'רק' לנצל אותם לעיטורים או פתחי אור מבוקרים. בנוסף, אני מעלה בדעתי: מרצפות, דלתות, אמבטיות, סירים, שעונים... הנה כמה רעיונות.
פריטים בני עשרות שנים (וגם יותר) אפשר למצוא ב'ארטיזן', מקום מעניין שנחבא לו בגיא דיסקרטי בשכונת גבעת שאול בירושלים. חלקי בתים שנהרסו בירושלים מגיעים לכאן: כיורים עתיקים, אבן ירושלמית, דלתות של פעם, סורגים, חלונות, חלקי ברזל, אבני ריחיים, אריחים ישנים... יש שם גם מפעל נרות, שכל רווחיו נחלקים בין הפועלים (צעירים בני עשרה, שנפלטו ממסגרות רגילות), אורווה עם כמה סוסים, גן ילדים, ועוד כהנה וכהנה. אפשר לרכוש פריטים לפני שיפוץ; אפשר לקנות אותם משופצים.
קרן סטון מהוד השרון היא מיזם דומה, המתמחה באבני ריצוף וחיפוי מקרמיקה, אבן, וכו', מבתים ישנים באירופה. המחירים כאן הרבה יותר גבוהים, אבל סבירים עבור מי שרוצה לשבץ בביתו, נקודתית, פריטים שמזכירים מאיפה באנו ולמה לא נשארנו שם.
בגדרה, עוסק ערן עברי מאפריבר נגרות המבוססת על ניצול חוזר. עברי, מן הכלאה משונה של אפריקנר-איש המערות-וחסיד אורגינל של הבעש"ט, מייבא את האדנים מארצות אפריקה השונות ומייצר מהם, בכישרון בלתי רגיל, דלתות, שולחנות, מטבחים, דקים...
אריחים ישנים יש בשפע בבניינים ישנים. עשרות ואפילו מאות דוגמאות מקסימות, באיכות מעולה. פטיש ואזמל, ניקוי טיט – ושתילה מחודשת בריצפה או בקירות, בפורמט מופשט, שטיחון, חיפוי מטבח... אריחים אלה צופנים את הזיכרון הגנטי של ארץ ישראל הישנה והלא-תמיד-טובה, כאשר פועל היה מכין 20-30 אריחים ביום עבודה שלם. נכון, אפשר היום לקנות אריחים עם אותן דוגמאות מתוצרת צרפת, 500 ₪ למטר. אבל יש להן ריח של פלגיאט, ודי לחכימא.
ולבסוף: אין כמו שוק הפשפשים ביפו כדי לקנות כל מיני דברים משונים בגרושים: סיר רוסי הופך לכיור, רצועת שעון נעשית ידית של מגירה, ומצפן ישן משובץ בתוך אריח עץ בקיר, כדי להזכיר לכולנו שבאנו משום מקום, ולשם גם נחזור במהרה בימינו.
-
צילום: אודי תגרי
1 / 12.
-
צילום: דבי יעבץ
2 / 12.
-
צילום: אודי תגרי
3 / 12.
-
צילום: אודי תגרי
4 / 12.
-
צילום: אודי תגרי
5 / 12.
-
צילום: אודי תגרי
6 / 12.
-
צילום: יקיס קדרון
7 / 12.
-
צילום: יקיס קידרון
8 / 12.
-
צילום: יקיס קידרון
9 / 12.
-
צילום: יקיס קידרון
10 / 12.
-
צילום: יקיס קידרון
11 / 12.
-
צילום: יקיס קידרון
12 / 12.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם