המחטף של פרס בוועידת האקלים
במידה מסוימת, מה שקרה אתמול בוועידת האקלים הוא מחטף: אם הממשלה לא השכילה לקבל החלטה מסודרת, הנשיא עשה זאת עבורה
את המערכת הפוליטית הישראלית, לעומת זאת, הנאום הזה עניין מאוד. מאחורי הקלעים התנהלה עד הרגע האחרון מלחמת התשה סביב שאלת המפתח: יתחייב או לא יתחייב על מספרים? ואם כן - על כמה? הרבה שיחות טלפון בהולות נוהלו בימים האחרונים בין אנשי הנשיא, האוצר, לשכת ראש הממשלה, וכמובן משרדי התשתיות והסביבה.
ההתחייבות שהציג פרס - לקצץ 20 אחוז מהפליטות של ישראל ב-2020, כלומר 60 אחוז מהגידול הצפוי במהלך העשור הקרוב - בוודאי גרמה לאנשי משרד התשתיות וחברת החשמל לתלוש שערות מול מסכי האינטרנט שהעבירו את נאומו בשידור חי.
קשה לראות איך ישראל יכולה לעמוד ביעדי הקיצוץ הללו תוך בניית תחנת הכוח הפחמית שמתוכננת לקום באשקלון. אם לקחת בחשבון שבערב הקודם הכריז פרס בפגישה עם ארגוני הסביבה על התנגדותו להקמת התחנה, נראה שמאזן הכוחות השתנה דרמטית בימים האחרונים, וכי התחנה הולכת ומתרחקת.
מי אמר שמוסד הנשיאות ריק מתוכן?
ארגוני הסביבה אמנם ציפו ליותר, ובאמת מותר לחוש אכזבה לנוכח העובדה שבאירופה מדברים על מספרים הרבה יותר שאפתניים מאלה שעליהם ממשלת ישראל ונשיאה מוכנים להתחייב. מצד שני, מדובר בממשלה שעד לאחרונה הדחיקה בכישרון את חובתה לקחת חלק במאבק נגד ההתחממות הגלובלית, התעלמה בבוז מנושאים סביבתיים ושכחה להתכונן לוועידת קופנהגן.
במידה מסוימת, מה שקרה אתמול בוועידת האקלים הוא מחטף: אם הממשלה לא השכילה לקבל החלטה מסודרת, הנשיא עשה זאת עבורה,
וסינדל אותה ליעד שהיא לא חלמה לקחת על עצמה. מי אמר שמוסד הנשיאות ריק מתוכן? אם אחוזי הקיצוץ שפרס התחייב עליהם אתמול יהפכו למעשיים - ובמציאות הישראלית זו תמיד השאלה הגדולה - ישראל תהיה בעוד עשר שנים מדינה הרבה יותר ירוקה.
ועידת קופנהגן עלולה להתפזר היום עם דגלים בחצי התורן (ואולי מוקדם להספיד אותה), אבל אם היא תשמש מנוף לשינוי אמיתי בישראל, מנקודת מבט ישראלית אגואיסטית זו תהיה נחמה ראויה. את העולם הרי ממילא לא אנחנו נציל.
הנשיא פרס בוועידת האקלים בקופנהגן, אתמול.
צילום: אי-פי
נא להמתין לטעינת התגובות
