קביעת עובדה מסוכנת
זוהי חובתה של העיתונות להרים את רשת ההסוואה מהבונקרים ומהמוצבים. פסק הדין נגד "עובדה" מסכן את חופש הסיקור העיתונאי
נראה כי חולשת ההגנה של הנתבעים, תרמה לא מעט למסקנתו המקוממת של השופט סולברג, לפיה לא רק שלא הייתה כל חובה ל"עובדה" לדון בפרשה לאור היבטיה הפליליים, אלא שהתקשורת בכללה מוטב שתימנע מלסקר פרשות פליליות תוך שהן מתבררות בבית משפט. קביעה זו של השופט סולברג מקוממת ומסוכנת, וצריכה לעורר בהלה אצל כל מי שחרד לחופש הביטוי ולחופש העיתונות במדינה.
הגנות תום הלב מבוססת על הנחת המחוקק שקיימים אינטרסים ציבוריים חשובים המצדיקים פרסום גם אם איננו אמת, וזאת בתנאי שהפרסום נעשה בתום לב. אחת מהנסיבות בהן תעמוד למפרסם הגנת תום הלב היא במקרים בהם היו מוטלים על המפרסם אינטרס או חובה לפרסם את המידע.
על אף שהשופט סולברג סבר שדיין לא פעלה מתוך "זדון נגד התובע או נגד צה"ל וגם לא לקתה בעיוורון מחמת רדיפת בצע", נקבע כי בלהיטותה להעביר את המסר הציבורי, היא לא בדקה את אמיתות ממצאיה, לפיכך קמה חזקה שהפרסום לא נעשה בתום לב. יתירה מזו, השופט סולברג שלל מדיין אף את הגנת החובה החוקית, מוסרית או חברתית לפרסם, היות שאינו רואה כל טעם בעיסוק עיתונאי בפרשה בעלת היבטים פליליים. קביעה זו של השופט סולברג שאותה הוא מחיל על העיתונות כולה, הינה הרת אסון ויש בה כדי לפגוע פגיעה משמעותית בחופש הסיקור העיתונאי.
לא תמיד קיימת חפיפה בין סיקור תקשורתי של הליך פלילי, לבין שאלת האשמה של הנאשם. לעתים, ממש כמו בפרשה הזו, אשמה פלילית מציפה על פני השטח סוגיות רחבות בהרבה מן האישום הפלילי. מעשים פליליים או חריגים שנעשים במהלך פעילות של גוף שהוא חלק מהמערכת השלטונית, חייבים להיבחן על פי אמות מידה ציבוריות ומוסריות, לא רק על פי הנורמות של המשפט.
כתבת "עובדה" חשפה את העובדה המזעזעת שחיילי צה"ל ירו בכינון ישיר בילדה אימאן אל-האמס. ברשת הקשר מתועד החמ"ל שואל: "האם מדובר בילדה, מתחת לגיל 10?" ותשובת החייל שבתצפית היא "ילדה, בת 10 בערך". הלב נחמץ עוד יותר לשמע התיאור לפיו: "הילדה נמצאת מאחורי המחפורת, מתה מפחד". על אף שהחיילים ידעו שמדובר בילדה מבועתת שמחפשת מילוט מירי הכדורים, היד על ההדק לא נרעדה, וגם לא תועד כל מצמוץ לפני הירי.
זוהי חובתה של העיתונות להרים את רשת ההסוואה מהבונקרים ומהמוצבים
דמות הילדה, אישיותה והאמת על נסיבות הגעתה למוצב, נעדרים מהנרטיב התקשורתי והמשפטי. אבל אין פירוש הדבר שממשות דמותה נעלמה מעיני החיילים שהשקיפו אליה מבעד לעינית. לעולם תעמוד לנגד עיני החיילים היורים הילדה האחת הזו על חולות רפיח, עיניה יוצאות מחוריהן מאימה, וגופה נרתע לאחור מהדף היריות. הזכרון הזה שנחקק לעד במוחות החיילים, הוא חלק מהזכרון הקולקטיבי של הציבור הישראלי ולכן באחריות הציבור כולו.
הריגת ילדים מנוגדת לקוד האתי האוניברסלי, מנוגדת לאמנות הבינלאומיות, ומנוגדת לערכי היסוד של מדינת ישראל. סיקור תקשורתי של הפרשה מאותת לעולם ולציבור הישראלי שהרג ילדים איננו דבר שמדינת ישראל עוסקת בו כדרך שגרה, אלא שמדובר במעשה חריג ובלתי מתקבל על הדעת.
הכותבת מתמחית בדיני תקשורת ובתביעות לשון הרע
נא להמתין לטעינת התגובות
