הכישלון הניהולי המהדהד של רשות המים

משק המים מופקר, והרשות שהוקמה כדי להציל אותו אינה מתפקדת. אם משרד התשתיות לא יתעשת הבעיה רק תחריף

הדר חורש | 16/12/2009 8:21

במלאות 16 חודשים למינויה החליטה ועדת החקירה הממלכתית למשק המים לפרסם כמה עמודים על תקן של מסקנות ביניים. הוועדה ראיינה עשרות עדים, חלקם הופיעו בפניה יותר מפעם אחת, וקיבלה אלפי עמודים של תצהירים, חוות דעת ודוחות. אך למרבה הצער, היא אינה מצליחה לספק תובנות שאינן כבר ברורות למי שעקב אחר ההתנהלות הבעייתית של ראשי משק המים בשנים האחרונות: בלבול, חוסר החלטיות, היעדר מיומנות ניהולית, הסתרה ודיווחים כוזבים לציבור.

כאשר יפורסם הדוח המפורט ניתן יהיה ללמוד מדוע וכיצד נמסר השירות החיוני לניהולו של פרופסור מכובד ונעים הליכות, אבל חסר כל ניסיון בניהול או בהכשרה מקצועית לתפקיד. הכאוס והבלבול השורר ברשות המים אינם אלא תוצאה ישירה של המינוי הבלתי מוצלח.

מנהל רשות המים, אורי שני, לא המציא את המשבר: הוא נקלע לתפקיד ללא הכנה מוקדמת, לאחר שקודמיו, בסיוע פעיל של פקידי משרד האוצר, העדיפו להמר על עתיד המדינה. הם ידעו שכמות הגשמים אינה מספיקה כדי לכלכל את המשק, ויש חשש כבד שהמצב לא ישתפר ואף יחמיר. הם ידעו גם שהשקעה במערכת התפלה תציל את המצב ותמנע את אסון המחסור, אבל ההימור שלהם נכשל.

מסרים מבולבלים ומבלבלים

שני, מומחה למים מהפקולטה לחקלאות ברחובות, הבהיר שללא התפלה אין תקווה למשק המים. משלב הניתוח הוא היה צריך לעבור לשלב הביצוע: הפחתת צריכת המים, הגדלת התפוקה של מערכות ההתפלה הקיימות ודרבון ההקמה של 3 מתקני התפלה חדשים.

כאן אירע המחדל הגדול: שני העביר לציבור מסרים מבולבלים ומבלבלים. בהופעתו בפני הוועדה הזהיר מפני מחסור חמור במים והפסקות צפויות באספקת המים לבתים כבר בקיץ הקרוב. לאחר שהודעתו לוועדה צוטטה, נבהל והכחיש את עדותו. בהמשך הכריז על מבצע לייבוש הגינות הציבוריות, אך התקפל בעקבות טלפון נזעם שקיבל משר התשתיות עוזי לנדאו והמיר את התוכנית ב"היטל הבצורת".

ההתקפלות הוכיחה שהעצמאות שלה זכתה הרשות, לפי חוק מיוחד, אינה קיימת. את ההחלטה לחלק חסכמים, מהלך שאמור היה לחסוך לא פחות מים מקנסות

הבצורת, לא הצליח שני ליישם מחמת חוסר אונים ביצועי. שני לא הצליח לעמוד אפילו בהתחייבות שנתן לוועדת הכספים שאישרה את היטל הבצורת - לפתוח במסע הסברה שיבהיר לציבור את חשיבות ההיטל והחיסכון במים. התוצאה היתה שהממשלה לא יכלה לעמוד בעוצמת המחאה והביקורת, ונאלצה לבטל את ההיטל.

קשיי הארגון ברשות המים גרמו לפריצתה של שביתת 200 עובדי הרשות, שמחו על המשימות שהוטלו עליהם ללא תוספת כוח אדם ושכר. כתוצאה מכך הוסר הפיקוח על צריכת המים של מוסדות גדולים וחקלאיים, ונטל החיסכון במים נשאר על כתפי משקי הבית בלבד.

השורה התחתונה של המלצות הביניים של ועדת ביין זועקת לשמים: משק המים מופקר, והרשות שהוקמה כדי להציל אותו אינה מתפקדת. אם משרד התשתיות לא יתעשת ויטפל בבעיית הניהול ברשות, הבעיה רק תחריף.