בעיטות ואגרופים בטירונות של גולני
מ"רגל עץ" ועד "חיזוקית", מ"אחד על אחד" ועד "מצב קואלה" – כל ההתעללויות שעברו טירוני מחלקה 2 בפלוגה ט' בקיץ האחרון
למשרדי מצ"ח צפון זרמו עשרות טירונים מהמחלקה. גם מפקדים הגיעו. בסוף נחשפה התמונה רבים מהחיילים האמינו שכך מתנהל הצבא, שאין דרך אחרת להכשיר לוחמים. לאחרונה הודחו מתפקידם המ"פ אלכסיי המחכה לשיבוץ בתפקיד מטה; המ"מ פלק, העצור זה חודשיים; שני סמלים, חמישה מ"כים ורס"פ. ממחלקה 2 המקורית נותר רק מ"כ אחד.
אך חלק מהטראומות של הטירונים לא יישכחו במהרה. "בשנתיים האחרונות חלמתי על גולני", מספר ד'. " היה לי מסלול מסודר בראש. קורס מ"כים, קורס קצינים. באתי עם המון שאיפות ומטרות, אבל לא נשאר מהן כלום. בהתחלה היו אלה המכות. חשבתי שזה נועד לחשל אותנו ושתקתי. אבל זה לא הפסיק. באתי לשרת את המדינה, לא שישפילו אותי. כאב פיזי עובר מתישהו, העלבון לא. ככה לא אהיה חייל טוב יותר. חיילים עם בעיות בבית באו לקבל תמיכה וגילו שצוחקים עליהם. ואחר כך גם מכים אותם. תתרגלו אותנו, אל תטרטרו. ככה לא מחשלים. הטירונים האלה יהיו פעם מפקדים שיתעללו בטירונים שלהם. בגולני אני לא נשאר".
הטירונים ממחלקה 2 התגייסו לגולני לפני כארבעה חודשים. הם הספיקו לבצע סדרת שטח, יצאו למסעות, התאמנו בקרב מגע. החיילים האמינו שהמכות הן סימן חיובי. "אתה מרגיש גאווה לקבל אגרוף כזה", התריס הטירון אריאל בפני חוקר מצ"ח מתן מנחם. אחד החיילים שהפך לשק חבטות מחלקתי היה דב. טירון חייכן, בדחן. שבוע אחד הוא היה חניך תורן.
"המחלקה תימתחנה להקשב", צעק , במקום "תימתח". הטירונים צחקו. המפקדים לא. הם בעטו בו לעיני כולם. "הוא עושה הרבה שטויות", סיפר צ' בעדותו. "מנסה להצחיק וחוטף על זה. המ"כ התעצבן עליו אז הצמיד אותו לארון, דחף אותו ונתן לו ברכיות. המכות היו ממש חזקות. דב תמיד מחייך, אבל אז הוא השתתק. ראו שכואב לו". לפי עדותו של עומרי, הטירון דב חטף גם מהמ"מ פלק. "הוא תפס את דב בצוואר, כופף אותו ונתן לו ברכית לבטן. דב היה המום, אבל אחר כך הוא חייך. הוא לוקח הכל ברוח טובה".
בחקירתו טען דב כי אינו רואה כל חריג בהתנהגות מפקדיו. "עצבנתי את המפקד אושרי אז הוא דחף אותי לארון", טען . החוקר ליאור חמד הופתע. "זו בעיניך התנהגות נורמלית? ", שאל . "כן", ענה דב. "פעמיים קראו לי לסמלייה (חדר הסמלים) ונתנו לי מכות. סמל מור כיבה את האור ודחף אותי. נפלתי על שלושה מקלעים ומשם לרצפה. מור שאל אם אני בסדר ואמר
את העינויים בסמלייה חווה גם הטירון טל, אוהד הפועל תל אביב. יום אחד הטיח טל בפני סמל מור, אוהד מכבי חיפה, כי ירוק זה צבע של חמאס. בתגובה, הכניסו אותו לסמלייה. ביקשו שישיר שירי עידוד לקבוצות שלהם. טל סירב. "אז הם נתנו לי אגרוף בצלעות וברכית אל הירך". סמל מור לא הכחיש. "נתתי לו'רגל עץ', מכה לירך באמצעות הברך. הרפלקס מיישר את הברך. לא אני נתתי לו אגרוף". סמ"ר סימון שנכח במקום מסר גרסה שונה. "זה היה בצחוק, גם האגרוף לכתף. אחר כך יצאנו. בגלל שהמקום קטן נתתי לו דחיפה".
טל טורטר שוב בגלל אהבתו להפועל. בערב סוכות, בדרכם למסע במעלה גולני, מצאו הסמלים את ההזדמנות. "הם אמרו לי לעשות שכיבות שמיכה. עשיתי בין 80 ל-100 במהלך נסיעת האוטובוס", סיפר . "אחר כך סמל אושרי עשה לי חוסם עורקים. הוא סובב אותו כמה פעמים סביב הזרוע עד שהחוסם נקרע". גם הפעם הכחיש סמל אושרי את המיוחס לו וטען כי רצה רק ללמד את טל. אחד הטירונים העיד אחרת. "כל המפקדים התקבצו סביב טל וצחקו כי עשו לו את זה כל כך חזק עד שהחוסם נקרע", טען .
במהלך החקירה נחקר גם סמל מתן שהסביר את משנתו לגבי חינוך חיילים. "כשהחייל אריאל דיבר כמו פעור (חצוף) פתחתי לו שעון. '10 שניות היית פה'. רציתי לקדר אותו, זה אומר לחנך אותו. ראיתי שהוא בבאסה. קראנו לו, אני והמ"מ, אל מאחורי מכולה. אמרנו לו להרים ידיים במטרה לתת לו חישולית, שזה מין חיזוקית, אגרוף קטן לצלעות. רצינו לחנך אותו באווירה טובה. החיילים לוקחים את
זה יותר טוב מאשר קידור. זה שובר את הקרח. רצינו לעודד אותו. גם לי בטירונות נתנו חיזוקית ולכן אני מאמין בזה כשיטה".
ההתעללות במחלקה 2 לא הייתה פרטנית. גם נושא הטרטורים המחלקתיים, האסורים לפי חוקי המטכ"ל, עלה בחקירה. "המפקדים נהנו לקדר אותנו", טען הטירון אור. "בעיקר ריצות וזחילות מאחורי הפלוגות. היו חיילים שירדו לשכיבות שמיכה וזזו כך לאורך 20 מטר. חיים המ"מ תמיד אמר שעדיף שיקדרו את כולם מאשר חייל אחד יישאר שבת".
אחד הטרטורים הזכור לרוב טירוני המחלקה היה לאחר המסע למעלה גולני. החיילים חזרו לבסיס בסביבות 02:00 לפנות בוקר וגילו כי אחת השמיכות נעלמה. "הסמל כעס ובמשך שעה קידר אותנו", סיפר אור. "שעה רצנו עם אלונקה וחייל". גם ד' זוכר את אותו לילה. "היינו עייפים והמפקדים לא ויתרו. אני לא חושב שזה עונש מתאים. מלמדים אותנו דרך הרגליים ולא דרך הראש".
טרטור נוסף שהיה אהוב על סגל המחלקה נקרא "אחד על אחד"-כל חייל מעלה חייל אחר על הכתף בצורת צלב וכך רץ איתו. לעתים מנקודה לנקודה, לפעמים מקיפים כיכר, לפרקים עושים במקביל גם כפיפות ברכיים. כשבאמת רוצים להקשות, אז מבקשים מהחיילים להישאר בברכיים כפופות במשך 20 דקות ללא תזוזה.
"לא פשוט להחזיק כך מישהו ששוקל בין 70 ל-80 קילו", אומר ד'. " היו חיילים שסבלו מכאבים בגב ובברכיים. אמרו לנו שזה מאפיין את החיל". בפעם אחרת נדרשו הטירונים להעביר ציוד ממקום למקום, וכשלא עמדו בזמנים הורו להם לעמוד "אחד על אחד" עד שטירון אחד יסיים את ההעברה. "יש קדרים שאני מבין, כמו להריץ על משהו לא תקין", סיכם אור בעדותו, "אבל יש קידורים מוגזמים. לפעמים החיילים לא מבינים מה עשו. זו סתם התעללות".
לקראת סוף הטירונות יצאו לשבוע קליעה (שבוע ירי) שהיה קשה לכמה חיילים. מדי פעם עבר פלק לידם כשהוא מחזיק את מוט המטרות בידו, הנחית אותו על הרגליים או בצלעות. בחקירתו במצ"ח העיד הטירון נדב כי כבר בעת בניית המטווחים הכה אותו המ"מ. "בזמן שדפקתי בזנ"טים באדמה, הגיע המ"מ מאחור ונתן לי מכה עם השידרית (מוט המטרות) בצלעות. לא אמרתי כלום, חשבתי שזו מכה שאומרת כל הכבוד על העבודה הקשה שעשית. הרגשתי טוב עם עצמי".
הטירון עומרי מספר סיפור אחר. המ"מ פלק ביקש מאחד החיילים להרים ידיים, ואז נתן לו מכה בצלעות עד שהשידרית נשברה. גם הטירון אור הרגיש את השידרית במלוא עוצמתה. "אם לא עשית מצב טוב בירי קיבלת מכה ברגל עם השידרית, גם מהמ"מ וגם מהמפקדים", אמר . "אני קיבלתי רק מהמ"מ. כל שטות היה לוקח רציני ומתעצבן. זו הייתה מכה כואבת בברך או בצלעות. פעם אחת נשאר לי סימן כחול על הירך. כל המחלקה קיבלה ממנו".
לא רק מהלומות שידרית ליוו את שבוע הקליעה. "כאשר הייתי במטווחים, הגיע אלינו הסמל מור ואמר לנו כל הכבוד", גילה הטירון דב. "הוא אמר:'הייתם טובים ולכן תיתנו מכה עם הראש על הרצפה'. אני רק נגעתי ברצפה. הסמל בא אליי, תפס אותי והוריד לי את הראש שאתן מכה. זה השאיר לי סימן במצח". סמל מור הודה בחקירתו במעשים. "אמרתי לחיילים לתת מכה עם הראש", אמר . "דב שיחק אותה נוגע, אז שמתי עליו יד ואמרתי 'יאללה, תן מכה' והוא נתן נגיחה".
המ"מ פלק, מספרים אנשים בסביבתו, הוא איש שקט. שונא קללות. במכתב ששלחו לאחר הדחתו סיפרו חיילים כי דאג לצורכיהם, טיפל בבעיותיהם, לקח לכביסה מדים מלוכלכים של חיילים מרותקים, מדי פעם השאיר כסף לחיילים בודדים. הוא גדל בירושלים ונחשב לתלמיד מצטיין. פעמיים ביקשו מנהליו להקפיץ אותו כיתה, אולם אמו סירבה. נראה צעיר מגילו. הוא בנו של טירן פלק, פעיל הימין הקיצוני שהועמד לדין בעבר.
בבוקר 22 באוקטובר, לאחר אימון קרב מגע, פגע בטעות צ' בפניו של פלק. "בסוף האימון הוא צעק אליי 'אתה עוד תראה, אני אשבור אותך'", סיפר צ' לחוקר גל שלוי. "בארוחת צהריים סיפרתי לאחד החיילים מה קרה וכנראה שהמ"מ חשב שאני מתלהב. הוא תפס אותי מאחור ונתן לי ברכייה לבטן. התקפלתי. אחר כך הוא אמר לי לעלות לחדר. המ"מ נעל את הדלת וסגר את החלונות, אבל היה לו טלפון והוא הסתובב אליי עם הגב. תוך כדי שיחה הוא בעט בי בעיטה מסובבת לחזה ואמר:'ניצלת הפעם, אבל זה לא נגמר'.
"ירדנו למטה לחצי שעה ואז הוא שוב אמר לי לעלות לחדר. ואז המ"מ אמר את המשפט הבא:'שני דברים הולכים להיכתב בספר המחזור שלכם. אחד, זה שהצלחת לתת מכה למ"מ שלך. שתיים, זה הצרחות שאתה הולך לצרוח מהמכות שהמ"מ שלך הולך לתת לך'. אחר כך הוא נתן לי מכות בזעם ובעוצמה שאי אפשר לתאר. בעיטות ואגרופים לצלעות, לבטן, לגב ולירכיים. אחר כך ברכיות. המ"מ דפק לי את הראש בארונית עד שנוצר שקע. הוא עלה על המיטות וזינק עליי כשהוא פוגע בי עם שתי הרגליים. התקפלתי והוא המשיך לבעוט. הוא הוריד אותי למצב 2 ונתן לי אגרופים בגב. פחדתי להיפצע, שלא יפגע לי בהמשך השירות. עצרתי את עצמי מלצעוק, רק נאנחתי".
לטענת צ', התקרית המשיכה גם מאוחר יותר. "שוב המ"מ קרא לי לחדר ואמר:'נראה לך שזה נסגר בפעם אחת? אני הולך לעשות דוחות מעקב על זה'. שם הוא נתן לי עוד אגרופים וברכיות. ניסיתי להתגונן עם הידיים. כששאלו אותי במקלחת על הסימנים בגוף, שתקתי. פחדתי מהמ"מ. למחרת בבוקר, ראיתי אותו בתדריך היציאה הביתה. הוא אמר לי להרים ידיים והורה לחייל דביר לתת לי אגרוף בצלעות. דביר סירב. אחר כך הוא פרק את הנשקים שלנו. קודם הוא נתן לי אגרוף בצלעות ואז פרק את הנשק שלי".
צ', בוגר לימודי תקשורת ורוכב אופניים מוכשר, סחב את עצמו בקושי. אמו הבחינה בסימני המכות והתקשרה למ"פ. באותו יום אושפז צ' בבית החולים. לאחר שבוע שב לבסיס, אולם לא חזר למחלקה. כיום מבצע צ' עבודות רס"ר עד להמשך שירותו במודיעין. המפקדים אינם מדברים עמו, מאחורי גבו מכנים אותו "מלשן".
המ"מ פלק, שהפך לקצין לפני פחות מחצי שנה, מספק גרסה שונה לגמרי. "רציתי לדבר עם צ' ולהגיד לו שהכל בסדר בינינו", טען . "שאלתי 'אתה מעביר צחוקים על המ"מ שלך? אמרתי לך שהכל בסדר'. אחר כך אמרתי לו להרים ידיים למצב הגנה ובאתי לתת לו שני אגרופים. הוא לא הגן על עצמו ופגעתי לו בצלעות. אחר כך היה לי טלפון.
"כשסיימתי ניסיתי להפיל את צ' בכמה אופנים וצורות, ותפסתי אותו בבגדים. ניסיתי להטות אותו לכיוונים שונים. לאחר כמה ניסיונות הפלתי אותו. רציתי להראות לו שאני לא כועס עליו. רציתי שצ' ידע שאני בן אדם ואפשר לקבל מכות בטעות. רציתי שיבין שאני לא שונא אותו, לא מתנכל לו ושהוא לא יקבל על זה שבת".
כשהחוקר תהה כיצד המכות יגרמו לצ' להרגיש בנוח, ענה פלק כי "בגלל זה עשיתי איתו עוד אקטים של קרב מגע. אני לא יודע מדוע הוא אושפז בבית החולים. קיבלתי לידיים ילדים. לא חרגתי ולא פגעתי בהם או בכבוד האדם. אני לא אלים". בין השניים נערך עימות מצולם. צ' ישב זקוף ובוטח. פלק שפוף. בסיום העימות התפרץ על צ' ואמר לו: "אתה גומר לי את החיים". צ' ענה שהיה מעריך אותו יותר לו היה עומד בסיטואציה כמו גבר.
הפרקליטות הצבאית האמינה לצ' ולפני כשבועיים הגישה נגד פלק כתב אישום בגין התעללות בנסיבות מחמירות ובהתנהגות שאינה הולמת. באמצעות סנגורו, עו"ד עדי קידר, מכחיש פלק את הטענות, אולם בית הדין הצבאי החליט להשאירו במעצר עד לסוף חודש ינואר. פלק שוהה כיום בכלא שש ומצב רוחו ירוד. בשיחות עם עו"ד קידר, עם חברתו העושה שירות לאומי ועם אמו הוא מתעקש כי מדובר בעלילה. השבוע ניסה סנגורו לשחררו למעצר בית. בערעור שהוגש לבית הדין לערעורים טוען עו"ד קידר כי עדותו של צ' מוגזמת.
השבוע הסכימה אמו ענת לספר על בנה לראשונה. "חיים בשוק", היא אומרת. "הוא לא מבין כיצד התגלגל למעצר. הוא בחור עדין ואין לנו ספק שהוא לא תקף את צ'. חיים מעולם לא תקף אף אחד וכל חבריו מכנים אותו חנון. שמעתי שצ' הגיע הביתה חבול, אבל גם הבן שלי הגיע הביתה מהטירונות עם סימנים כחולים ולמרות זאת היה לו ברק בעיניים. אין סיכוי שהוא הכה מישהו, יש לו המון כבוד לגוף האדם".
אולי באותו יום הוא היה עצבני באופן מיוחד?
"החיילים מספרים שהוא לא הרשה אפילו לקלל, זה לא מתחבר. איך קצין רזה ונמוך מצליח לגבור על טירון גבוה ושרירי? איך בעימות רואים את צ' ללא סימנים? אחרי ארבעה ימים כל המכות החזקות נעלמו? זה לא אמיתי בעיניי".
ענת שמעה על הדחתו של בנה בדרך עקיפה. "חיים קיבל טלפון והסתגר בחדר. שמעתי אותו נפרד מהחיילים בקול שבור ולא הבנתי. כשיצא לרגע מהבית לקחתי את הסלולרי שלו והתקשרתי למספר האחרון. ענה לי מפקד המחזור. לראשונה שמעתי שבני חשוד בהכאת חייל. זה חלום רע שאני לא מצליחה להתעורר ממנו".
ענת שואבת כוח משיחותיה היומיומיות עם בנה. "יש לו עליות וירידות, אבל הוא אופטימי, מקווה לחזור לצבא לאחר שתוכח חפותו. החיילים אהבו אותו, הוא החדיר בהם מוטיבציה ואהבת הארץ".
ענת מותחת ביקורת על גולני. "בבית הדין אמרו עליו שהוא מסוכן לצבא. הוא שירת שלוש שנים בהצלחה ועכשיו אף אחד לא מתעניין בשלומו. שום טלפון. לאן כולם נעלמו? איפה הם היו כשהמ"כים והסמלים התעללו בטירונים? ".
מדוע הוא לא משתחרר?
"יעצתי לו לעשות זאת, אבל חיים מסרב. בעיניו זו בריחה".
סנגורו של פלק, עו"ד עדי קידר, מסר השבוע כי גם הוא המום מהתנהלותה של חטיבת גולני, שלטענתו הפנתה למרשו עורף: "פלק טוען לחפותו ואנו מאמינים שעדותו של צ' לא תעמוד במבחן בית הדין הצבאי. עדותו מופרכת ואינה מחוזקת בעדות חיצונית אחרת. לעתים היא נסתרת על ידי עדויות אחרות.
.
דובר צה"ל בתגובה: "עם היוודע המקרה למפקדים בחטיבת גולני התקיים תחקיר ראשוני. מפקד המחלקה הושעה מתפקידו והאירוע הועבר למצ"ח. מפקד הפלוגה הושעה מתפקידו, על רקע ליקויים בתפקוד, וכיום מתנהלת חקירה נגד קצין וארבעה מפקדים נוספים מהפלוגה. מדובר בהתנהגויות פסולות החורגות מהפקודות ומנוגדות לערכים ולרוח צה"ל. אנו מטפלים בהן ביד קשה כדי למגרן ולעוקרן מן השורש".
נא להמתין לטעינת התגובות
