הידיים ידי עשו
יש קשר ישיר בין המאבק יעקב לאחיו ובין הטבח לפני שנה בבית חב"ד במומביי
כוחות קומנדו בבית חב''ד במומביי צילום: רויטרס
מבחינה חיצונית יעקב לובש את בגדי עשו, בגדי הציד והשדה, בגדי החרב. אך קולו של יעקב, הקול שמגלה מי הוא באמת, שמבטא את מהותו – לא משתנה. יעקב לובש את בגדי עשו, אבל הוא נשאר יעקב.
אם בני יעקב לא רק לובשים את בגדי עשו אלא מזדהים עם אישיותו - זוהי החמצה נוראה ! כאשר יעקב נוזף בשמעון ולוי שהרגו את בני העיר שכם, הוא אומר להם: "כלי חמס מכרותיהם". מהם "כלי חמס" ? במדרש תנחומא שם נאמר: "אמר להן - כלים שבידכם חמוסין, גזולין הן מעשו, שנאמר לו: "ועל חרבך תחיה" (בראשית כ"ז, מ). חלילה להם לבני יעקב מלאמץ את מידותיו של עשו !
גם אנחנו, בני אברהם יצחק ויעקב, חייבים לאחוז בחרב. אם אנו משליכים מידינו את החרב, או אפילו אוחזים בה בחוסר רצון - אנו מחלישים מאד את כח העמידה שלנו מול אויבים שֶּׁשָׂשִׂים להשמיד אותנו. אנו מלאי הערכה כלפי בָּנינו האוחזים בחרב ונלחמים בגבורה באויבים אלה !
אבל החרב איננה יכולה להיות טבעית בידינו, היא יכולה להיות לנו רק מלבוש חיצוני. רק את "בגדי עשו" אנחנו יכולים, וצריכים, לעתים, ללבוש ; אבל לא להיות ברוחו.
ואנו מלאי הערכה לבָנינו שלמרות החרב שבידם - קולם הפנימי נשאר קול יעקב !
כל כך חזקה היא הסלידה הפנימית מהחרב, שיש בינינו כאלה שזורקים
אותה מידם, משליכים מעליהם את בגדי עשו מרוב שאט נפש ! ומחבקים את אויבינו... אני חולק בתוקף על המעשה שלהם ; אבל יש בי נקודה שמזדהה עם היסוד שממנו נובעת הטעות שלהם...
כל כך חזק הוא ההכרח של האחיזה האמיצה בחרב, שיש בינינו כאלה שהתאהבו בחרב, ששכחו שבעצם בגדי עשו הם אלה... אני חולק בתוקף על הרוח שלהם ; אבל הלא אי אפשר משום כך להישאר ללא חרב ביד...
בגלל הסכנה שבכל אחד מהקצוות האלה כשהוא לבדו - תמיד יהיו אנשים שיזהירו אותנו מפני התחשבות בצד זה או אחר. אך האמת השלימה כוללת את שני הצדדים של המציאות המורכבת הזו, ואנחנו לא רשאים ולא יכולים להתעלם מצד זה או מצד זה ! אכן יש סכנה בנטייה קיצונית מדי לצד זה או למשנהו, אבל התעלמות מצד אחד על-מנת להעניק את המשקל הראוי לצד השני איננה פיתרון אלא בעיה...
במשנה במסכת שבת (פרק ו', משנה ד) נחלקו רבי אליעזר וחכמים האם כלי נשק מותר בטלטול בשבת או לא: רבי אליעזר אומר: תכשיטין הן לו. וחכמים אומרים: אינן לו אלא גנאי, שנאמר "וכיתתו חרבותם לאיתים, וחניתותיהם למזמרות" (ישעיהו ב,ד).
ואלו ואלו דברי א-להים חיים: במצב הנוכחי, הזמני, של עולמנו - נשק הוא תכשיט, כדברי רבי אליעזר, שהרי הנושא אותו משתמש בו לטובת החברה. אך במהותו הנשק אינו אלא גנאי. כשתתקיימנה נבואות השלום והגאולה של ישעיהו תתברר צדקת דבריהם של חכמים.
ועד אז, אנו חייבים להיות מציאותיים: לאחוז בחרב, להילחם בעוצמה בטרור, בארץ ובעולם ; ואנחנו חייבים להיות רגישים: לשמור על הסלידה מהחרב הזו, שתהיה עבורנו רק לבוש זר, ולעולם לא תהפוך לחלק ממהותנו.
הרב צבי קורן הוא ראש ישיבת אמי"ת נחשון, מטה יהודה ורב קהילת 'כינור-דוד', רעננה.
הדברים הנ"ל נאמרו לראשונה לפני שנה בדיוק, כאשר מתקפת הטרור בבית חב"ד במומביי היתה בעיצומה. יהיו הדברים נר לנשמות הצדיקים שנרצחו שם בשליחותם על קידוש השם.
נא להמתין לטעינת התגובות
