פיצול סמכויות היועץ: נתניהו נמנע מהחלטות
ב-97' נכנס נתניהו עם ליברמן ונאמן באליטה המשפטית. זה נגמר בבר-און-חברון. ב-09' הוא כבר רוצה שקט. ליברמן ונאמן מחפשים לסגור חשבון
קשה לי כעיתונאי לשכוח את יום שישי, 18 באפריל 1997. השכן שלי באותם ימים ברחוב רחל המשוררת בבית הכרם היה ראש הממשלה בנימין נתניהו. יומיים קודם לכן החליטה המשטרה להגיש כתב אישום נגד נתניהו בעברות מרמה והפרת אמונים בפרשת מינוי רוני בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה.
ביום חמישי בלילה נאספו בקור מקפיא כמאה אנשי מפלגת העבודה מתחת לביתו של נתניהו, צעקו לעברו "שקרן" ו"נוכל" ותבעו ממנו להתפטר מיד. למחרת, שישי אחרי הצהריים, יצאתי עם ילדיי לטיול ברחוב. ראש הממשלה הגיע לביתו בשיירה ארוכה.
אחרי שמכונית השרד נכנסה לחניה והתריס הכבד הוגף, יצא נהגו אלי אילוז וביקש שאכנס פנימה, עם עגלת הטיול והילדים. נתניהו קרא לי. בחניון החשוך מעט ראיתי את האיש החזק במדינה נשבר לרסיסים. ראש הממשלה עמד שם בעיניים אדומות, ראשו שמוט קדימה, ידו השמאלית מלטפת את פניו.
"הם החליטו לחסל אותי, להרוס אותי", אמר לי נתניהו. "הם עושים נגדי יד אחת. אני לא מתאים להם". הייתי בהלם. גם הנהג אילוז ואנשי הביטחון היו במבוכה גדולה. רק הילדים התרוצצו בחניון והדביקו מול עיניו של נתניהו את הסטיקרים הלא מחמיאים שאספו. המשכנו לשוחח על הפרשה. לפני שעלה במעלית לדירתו אמר נתניהו: "אני לא אתן להם את התענוג הזה. בחיים לא אתפטר".
ההבחנה בין "הם" ו"אנחנו", הטובים והרעים, עתידה ללוות את כל הקדנציה הראשונה של נתניהו. "הם" אלה האליטות המשפטית, האקדמית והתקשורתית. "אנחנו" הם פשוטי העם ונציגיו. פרשת בר-און-חברון הייתה אחד משיאיה של המלחמה בין הצדדים.
פרשת הפיצול של תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, המתרחשת בימים אלה, היא גלגול מאוחר שלה. המאבק בעיקרון הוא אותו מאבק, רוב הנפשות הפועלות עדיין עמוק בתוך הסיפור וגם השאיפה הבסיסית לא השתנתה: לכסח כמה שאפשר את כוחו העצמאי של היועץ המשפטי לממשלה, הזרוע המבצעת של האליטה המשפטית המשוקצת.
פעם ביקשו נתניהו, אביגדור ליברמן ואריה דרעי למנות יועץ משפטי אנטי ברנז'אי עושה דברם. היום מנסים שר המשפטים יעקב נאמן וליברמן שמינה אותו, לכרסם בסמכויות של היועץ המשפטי ולמלא את החלל בכוח פוליטי נוסף. גם הפעם אפשר לזהות מלחמה נגד האליטות ובין אליטות, אם כי קווי הסכסוך שונים, ויש כמה משפטנים חשובים שסבורים באמת כי הפיצול בתפקיד היועץ הכרחי.
וגם
נתניהו בתחילת הדרך היה טירון לא מנוסה, הוא פחד מדרעי שעמד אז לדין פלילי. נתניהו נמצא היום בפוזיציה קצת שונה. בימים ההם הוא נלחם ביודעין נגד האליטות. היום הוא לא מעוניין בקרבות הללו. הוא לא רוצה לחזור על סרט האימה של סביב פרשת בר-און-חברון. גם אם לדעתו צריך לפצל את התפקיד, הוא לא יפרק על זה את הממשלה.
ביום ראשון טס נתניהו לביקור בארצות הברית. המקורבים שישבו איתו בקדמת המטוס ביקשו לעורר את הרושם שמדובר בראש ממשלה אחר. בשעה 10:00 בבוקר התכנסה ועדת השרים לענייני חקיקה, כדי לדון גם בהצעת החוק הפרטית לפיצול תפקיד היועץ, שהגיש ח"כ אריה אלדד מהאיחוד הלאומי ושעברה כבר קריאה ראשונה.
נתניהו, סיפרו העוזרים, מנע את הדיון בוועדה למרות, ואולי מפני שהיה לה שם רוב מוחץ. ביום חמישי שעבר הוא טלפן לשר המשפטים יעקב נאמן, תבע ממנו בתוקף לעכב את הדיון ואיים כי יטרפד את הרוב בוועדה. נאמן התקפל. הוא התקשר לאלדד וביקש ממנו "תן לי שבועיים לשכנע את נתניהו".
בשבועות הבאים ימשיך נתניהו לנוע בתוך סבך השיקולים והאינטרסים המשפטיים, הפוליטיים והאישיים סביב חוק הפיצול. המלחמה חודרת עמוק למסדרונות של משרד המשפטים, ללשכת שרי החוץ והביטחון, לחדר הקבינט ולמקומות אחרים ידועים פחות. בינתיים סוחב נתניהו מאחוריו פצוע אחד, ח"כ אלדד עצמו.
"נתניהו לא מפחד רק מאובמה", אומר אלדד המאוכזב. "הוא משקשק גם מהתקשורת, מבג"ץ, מאנשי רוח שיגידו שוב שהוא נלחם נגד שלטון החוק, מערעור האיזון הקואליציוני. זה גובר אצלו על הפחד מנאמן. הוא רק שוכח שהוא הביא את נאמן כדי שיעשה את פיצול התפקיד".
איך שגלגל מסתובב. נתניהו הביא את יעקב נאמן גם לממשלה הראשונה שהקים ביוני 1996. בעצה אחת עם ליברמן, הוא מינה אותו לתפקיד שר המשפטים. השניים ביקשו אז לעצמם פרקליט ואיש סוד מהליגה הלאומית, שיצליח להפר לטובתם את האיזונים הקיימים בתוך המערכת המשפטית.
נאמן, שטיפל בעניינים המשפחתיים הדיסקרטיים של נתניהו, היה האיש המתאים. דן מרידור, שהיה אז מועמד טבעי לתפקיד שר המשפטים, הבין שהוא בחוץ. מודל המאבק שנקבע אז בין נתניהו, נאמן וליברמן מול דן מרידור ובני בגין משחק היטב גם היום.
נאמן נאלץ לעזוב את תפקידו אחרי חודשיים, בעקבות חקירה שנפתחה נגדו בחשד להטרדת עד. כעבור זמן הוא יחזור לממשלת נתניהו בתפקיד שר האוצר. מאז עברו שנים רבות ונאמן חזר למשרד פרקליטי הצמרת שלו, אבל הוצע כמעט לכל תפקיד. הוא אפילו היה המועמד של אהוד ברק לתפקיד נגיד בנק ישראל.
למשרד המשפטים התגלגל במקרה, שוב כמינוי פוליטי של נתניהו וליברמן, אם כי התפקיד והמשימות שהוטלו עליו לא השתנו, כנראה. בפרקליטות המדינה משוכנעים כי "המטרה היחידה של נאמן היא לסלק את היועץ המשפטי מזוז ואת פרקליט המדינה לדור ולהרוס לחלוטין את מוסד היועץ".
יעקב נאמן נכנס למשרד המשפטים ברחוב צלאח א-דין באפריל השנה. ליברמן חגג והודיע ש"נאמן הוא האדמו"ר של ישראל ביתנו". מאז לא הפסיק לעבוד על פרויקט הפיצול, שהחל אצל קודמו דניאל פרידמן. הכוונה היא למנות תובע כללי, מעל לפרקליט המדינה, שיעסוק בתיקים פליליים מול היועץ-שיעסוק בעניינים אזרחיים ובייעוץ לראש הממשלה ולשרי הממשלה.
המבנה החדש שנראה לנאמן הכרחי הוא אסון מבחינת הפרקליטות. היועץ המשפטי מני מזוז טוען כי התוכנית "כרוכה בהחלשה ובשיתוק מערכתי לתקופה לא קצרה. המאבק בשחיתות השלטונית יינזק ללא היכר. יום אחרי הפיצול נחזור לרדוף עם כפכף אחרי היתושים במקום לייבש את הביצה".
מעל ראשו של ליברמן ריחף כל הזמן תיק פלילי כבד, שקשור בהעברות של מיליוני דולרים לחברות שלו ולחשבונות של בתו. באוגוסט האחרון המליצה המשטרה להעמיד לדין את ליברמן בעברות שוחד, הלבנת הון, מרמה והטרדת עד. התיק נלקח למחלקה הכלכלית של הפרקליטות להשלמות. בסוף החודש הוא יעבור ליועץ המשפטי לממשלה. השאלה הגדולה היא אם יספיק מזוז להמליץ על הגשת כתב אישום, אם בכלל, לפני שיעזוב את תפקידו ב-31 בינואר.
המשמעות מבחינת תיק ליברמן מרחיקת לכת. אם תוכנית הפיצול תתקבל, סביר להניח כי את ההמלצה הסופית בתיק הפלילי לא יקבלו מזוז והפרקליט לדור. מזוז הרי עוזב בינואר, לדור לא יישאר בתפקידו המקוצץ, ואת מקומם יתפסו שלושה פרקליטים חדשים שיצטרכו ללמוד את כל תיקי ליברמן עד שיזמנו אותו לשימוע.
זה בדיוק מה ששר החוץ רוצה, יועץ משפטי חדש, מוחלש ומותש, שלא יידע מאין להתחיל. "היועץ החדש לא יהיה חייב לקבל את העמדה של מזוז", אומר ליברמן למקורביו. "גם מזוז לא קיבל את עמדת קודמתו עדנה ארבל בפרשת התיק היווני. הוא אמר אז שהיא 'סימנה מראש את המטרה'".
נאמן פעל בשקט. "הוא הסתפק בהתייעצויות דיסקרטיות שקיים עם אישים שונים, בעוד איש מלבדו אינו יודע עם מי נפגש, מה הוא אומר לבני שיחו ומה הוא שומע מהם", מתאר היועץ מזוז. באמצע הדרך ביקש נאמן להעביר את ההחלטה במהירות באחת מישיבות הממשלה, אבל אנשי הפרקליטות התעוררו בזמן והסיפור פרץ החוצה ברעש גדול.
נאמן קיים מסיבת עיתונאים. לדור כתב מכתב חריף נגד התוכנית, שעורר את חמתו של נאמן. ביום שלישי זימן נאמן את לדור לשיחה על המכתב, שהוגדרה "קשה ונוקבת". לדור הודיע כי אינו מתכוון להתפטר.
מי שהסתובב השבוע במשרד המשפטים הרגיש כאילו נקלע לזירת קרב, שלידה נראו ימי פרידמן כמו תור הזהב בין השר והפרקליטות. נאמן טען כי מזוז ולדור מונעים משיקולים פוליטיים ואישיים ו"חוששים לאבד מכוחם המפלצתי". השניים אמרו כי נאמן עובד עבור ליברמן ופוליטיקאים אחרים, נגוע באינטרסים זרים ולא ענייניים ובלתי ניתן לשכנוע.
בשיחות פנימיות הם תקפו גם את "סגנון העבודה של השר במחשכים ובפינות אפלות". נאמן אמר כי הרוויזיה לא קשורה לליברמן, וכי למשפטנים כמו אמנון רובינשטיין ומני מאוטנר שתומכים בה אין שום קשר לשר החוץ.
"אני מניח שאילו היו באים ארבעה שרי משפטים עם הרעיון, נניח דוד ליבאי, צחי הנגבי, יוסי ביילין וציפי לבני, התמונה הייתה אחרת. הדיון היה נקי וענייני", אמר מזוז בדיונים הפנימיים. מזוז סיפר כי שוחח עם פרופ' מרדכי קרמניצר, שחושב כי הפיצול יגביר את המאבק בשחיתות השלטונית. "השאלה לא רק במה אתה תומך, אלא למי אתה מסייע", אמר לו.
המכתב הבוטה של לדור נשלח לשר נאמן, אבל הנמען האמיתי היה ראש הממשלה נתניהו. גם הנאום של היועץ המשפטי לממשלה ביום שישי האחרון בכנס משפטי בנווה אילן, שם תקף במילים קשות את תוכנית הפיצול, כוון לאוזניו של ראש הממשלה. האסוציאציות מימי בר-און-חברון לא נחסכו מנתניהו.
"גם בעבר היו ניסיונות למינוי אדם 'מקורב', מישהו 'בראש שלנו' כיועץ המשפטי לממשלה", אמר מזוז בנאומו. "המחסום העיקרי בפני תפיסה כזו ובפני פוליטיזציה של התפקיד הן סמכויות התביעה של היועץ. ברגע שסמכויות אלו יילקחו מהיועץ המשפטי תהיה דרישה פומבית למינוי יועץ כ'משרת אמון'".
נתניהו נקרע בין כולם. סביר להניח שהוא יודע מצוין מה משמעות הפיצול ומדוע נאמן, ליברמן ורוב שרי הממשלה תומכים בו. בימיהם של מזוז ופרקליטי המדינה ערן שנדר ומשה לדור נפתחו קרוב למאה חקירות נגד אישי ציבור, הוגשו 30 כתבי אישום והושגו למעלה מ-20 הרשעות. איש מהמואשמים לא זוכה.
השרים יודעים היום שהם נמצאים תחת עין שבוחנת היטב כל מעשה שחיתות, נסיעה מופקרת או מינוי פוליטי. הם רוצים להוריד מעליהם את הלחץ. זו הסיבה שהם תומכים ללא סייג ביוזמת נאמן. אגב, ליברמן עצמו הודיע כי לא ישתתף בהצבעה בממשלה על פיצול התפקיד, בגלל מצבו המשפטי.
לפי שעה התייצבו רק שני שרים בליכוד נגד רעיון הפיצול, בני בגין ודן מרידור. אהוד ברק ושרי העבודה הצטרפו באיחור, אולי כדי להראות שהם שונים במשהו. ראש הממשלה זוכר היטב את בגין ומרידור מימי פרשת בר-און. אילו שמע להם אז, לא היה ממיט על עצמו ועל ממשלתו חרפה.
בישיבת הממשלה שהתכנסה ב-10 בינואר 1996 כדי לאשר את המינוי של בר-און אמר בגין כי "יש למנות אישיות משפטית ראשונה במעלה, וזה אינו המקרה של בר-און". מרידור הוסיף כי "היועץ המשפטי צריך להיות מנותק מכל קשר פוליטי-מפלגתי". נתניהו דחה את הביקורת, בר-און מונה והתפטר יומיים מאוחר יותר. היום בר-און הוא חבר כנסת בקדימה ואחד המתנגדים הרציניים לפיצול התפקיד.
נתניהו יודע שאם יעלה את עניין הפיצול בממשלה הוא אוסר מלחמת עולם מחודשת על ליגת העל של המשפטנים במדינה, האליטה המיתולוגית של שלטון החוק לדורותיו. אהרן ברק, מאיר שמגר, יצחק זמיר ומישאל חשין מתנגדים לפיצול התפקיד.
שלושת הראשונים היו נשיאי בית המשפט העליון וגם יועצים משפטיים לממשלה. חשין היה המשנה לנשיא. כולם מציעים להקים ועדה מקצועית-ציבורית שתיבחן את הצעת הרפורמה והשלכותיה.
לארבעה אפשר להוסיף גם את שר המשפטים לשעבר דוד ליבאי, שזוכה ליוקרה עצומה בקהילה המשפטית. ליבאי שיגר בתחילת השבוע מכתב מנומק לנאמן. "אף פושע נוסף לא ייתפס בגלל מינוי 'תובע כללי' חדש", כתב ליבאי בלגלוג מה.
נתניהו רגיש במיוחד לעמדתו של מאיר שמגר. לפני עשר שנים הוא ביקש ממנו לעמוד בראש ועדה שתפיק את הלקחים מפרשת בר-און-חברון ותבחן את דרכי המינוי של היועץ המשפטי לממשלה ואת סמכויות התפקיד. שמגר המליץ שלא לפצל את התפקיד ונתניהו קיבל את ההמלצות.
אנשים שמכירים היטב את נתניהו אומרים שהוא לא יפגע בשמגר, איש האצ"ל לשעבר, שבו הוא רואה מעין "אבי האומה". במהלך השבועות האחרונים שוחח נתניהו עם שמגר ויצא מיוסר. אגב, גם היועץ מזוז שוחח עם ראש הממשלה והתרשם כי נתניהו לא יסתכן ויביא את הפיצול להצבעה בממשלה.
"ב-1996 נתניהו רצה לחרוש את השדה ולפוצץ את כל הסלעים. היום הוא אפילו לא מתקרב לטרקטור", אומר אחד המעורבים בפרשת בר-און-חברון.
אז מה יקרה? נתניהו עדיין סחיט ולחיץ, אבל הפעם הוא גם זהיר ומחושב הרבה יותר. בשיחות פרטיות אומר ליברמן כי ראש הממשלה לא השתנה בעניין אחד: הוא לא יודע ולא רוצה לקבל החלטות. "נתניהו קיבל איזו החלטה משמעותית בקדנציה הזו?", שואלים מקורבי ליברמן.
"בעניין ההתנחלויות הוא קיבל החלטה? בדוח גולדסטון קיבל? עובדים זרים - קיבל? מס הבצורת - קיבל? אין שום סיבה שיחליט גם בעניין הפיצול, בגלל כל ההיסטוריה והנסיבות. הרי אילו היה מחליט כמו מנהיג, לדור לא היה בתפקידו אחרי מכתב כזה. אפילו אצל אולמרט זה לא היה עובר בשקט".
נא להמתין לטעינת התגובות
