פרשת אלטלנה, כמו רצח רבין, היא ברת התייחסות
הירי על אוניית הנשק היה מעשה פסול שיש ללמוד ממנו, ולא להחביא אותו בפסטיבל המוגזם לציון רצח רבין שנעשה מדי שנה
ובכל זאת, כבר עשרות שנים שהטבעת אלטלנה אינה קורעת את קרבי הציבור בארץ, כפי שעושה "שבוע רבין". אלטלנה נתפשת כאירוע היסטורי מצער שחשוב ללמוד ממנו, אבל לא כטראומה לאומית מפלגת.
בניגוד לאלטלנה, אירועי הציון השנתיים של רצח רבין, למרות השנים שעברו, מוכיחים עד כמה האש הפנימית עדיין בוערת. האמת היא שאין סיבה להמשך הבעירה. שהרי מצד אחד, כל אדם שפוי שינן את הלקח, ומבין עד כמה אין לתת לגיטימציה לאלימות כאמצעי הכרעה פוליטי.
מצד שני, המעשים של רבין וממשלתו שהיוו בסיס לאיבה - הסכמי אוסלו - אמורים היו לעמוד היום מחוץ לכל מחלוקת. לכל אדם שפוי ברור עד כמה הם היו שגויים והרי אסון.
אלא שדווקא כאן טמון ההבדל בין הטבעת אלטלנה לרצח רבין. מיד לאחר אלטלנה, על אף שמחנה ההגנה קידש את התותח המטביע, הורה מנחם בגין למחנהו - "רק לא מלחמת אחים". הוא הושיט את הלחי השנייה ואיבד כוח פוליטי מתוך תפיסה לאומית מפוכחת וחכמה. מחנה תומכי אוסלו, לעומת זאת, פעל הפוך.
הוא עשה כל מאמץ לנצל את הרצח בבוטות ובציניות, כדי להשליט את דרכו ולדכא את מתנגדיו.
המעשה הפסול הזה הוביל, מטבע הדברים, לריאקציה קשה, בייחוד לאחר שהוכח עד כמה רבין ושותפיו לאוסלו טעו וגרמו נזקים. והאמת היא שעל רקע הדורסנות והציניות של נוטרי אוסלו קשה שלא להבין את הריאקציה.
אני עצמי חש אותה מבעבעת בתוכי כל שנה מחדש, לנוכח הפסטיבל המוגזם של שבוע ציון רבין. אני מתקשה להביט בתוכניות המגמתיות בטלוויזיה, עוקב בחשדנות אחר התכנים שמועברים בבתי הספר של בנותיי ועסוק בהדיפת המניפולטורים שמנסים לתעל את הרצח למטרותיהם הפוליטיות. אולם ישנן גם ריאקציות שחצו את הקווים, כמו סרבנות ציון הרצח בבתי ספר מסוימים ותיאוריות קונספירציה תלושות.
והנה אולי באחרונה החל להסתמן שינוי דק אצל חלק מנאמניו של יצחק רבין, שינוי המסמן אופק דק של תקווה. כך, למשל, השבוע, מיחזר עיתון "הארץ" בעמודו הראשון האשמות קשות ולא ראויות שהאשימה לאה רבין המנוחה את בנימין נתניהו, לפני שנים רבות.
ניסיון הבערת מדורת ההכפשה של "הארץ" שקוף ומגמתי, והוא לקוח ממיטב הרפרטואר של טכניקות הביזוי שפותחו נגד הימין, מאז הרצח. אבל - דווקא התגובה של משפחת רבין למהלך הנבזי פותחת פתח של תקווה. המשפחה יצאה בשצף קצף נגד "הארץ" וגינתה את הפרסום באופן חד וצלול.
כך הגיע הזמן שכולנו ננהג. מחד, חייבים לשנן את הלקח ההיסטורי, ומאידך, לשים נקודה על ניצול הרצח ועל ההתכחשות לחומרתו. גם האירוע הטרגי הזה חשוב שייכנס לאותה מגירה של אלטלנה כמעשה פסול שצריך ללמוד ממנו ולהמשיך ביחד הלאה.
נא להמתין לטעינת התגובות
