מבזקים

פרשת נח: בין המבול והברית, לבחור בברית

בפרשת השבוע אנו נחשפים לעולם בטרם הוגדר בו שלטון. איך היה בלי ביבי ואבו-מאזן, ולמה שלטון עוצמתי אינו יעיל. פרשת השבוע בעין חברתית

ליאור טל | 23/10/2009 8:01

תחשבו רגע על עולם ללא ביבי וללא אבו-מאזן, עולם נטול גבולות ומפלגות, עולם כזה שבו אין חוקים שמוכתבים מלמעלה, עולם של חופש מוחלט. התמונה מפתה ומביאה להרהורים בדבר עצם הסכמתנו לקיים שלטון וחוק.

''המבול'' של גוסטב דורה

בהסכמתנו זו אנו למעשה גוזרים על עצמנו ויתור על החירות. השלטון מתערב בחיינו וכופה עלינו בכוח לנהוג בדרך מסוימת, הסותרת לפעמים את חשקינו או אמונתנו. ויתור גדול זה של האדם, ההסכמה לחיות תחת חוק ושלטון, נובע כמובן מהחשש שאנרכיה תוביל לעוולות קשות ולעולם שכולו פשע ופחד.

ספר בראשית מספק לנו הצצה לעולם בטרם היות שלטון, כפי שראה אותו הסופר המקראי. התמונה שנשקפת ממנו אינה אידיאלית כלל –

וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם. וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס... וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ (בראשית ו', ה'-י"ג).

ללא שלטון - מלחמת כל בכל

מספר הוגי דעות ניסו להציג תמונה משלהם למה שהתרחש בטרם שלטון ולהבין מתוך כך מהי מטרת השלטון, מהם תפקידיו ומה אסור לו לבצע. תומס הובס הציג בספרו "הלויתן" תמונה דומה יחסית לזו של ספר בראשית. לדעתו, בני האדם שווים מטבעם - מבחינת סגולות הגוף הרי שגם החלשים יותר יכולים באמצעות תחבולות מתאימות להרוג את החזקים, ובאשר לסגולות הרוח הרי ש"אין לך סימן מובהק יותר לחלוקה שווה של דבר מן הדברים מאשר העובדה, שכל אדם שמח בחלקו".

אם כך, למרות ההבדלים הברורים בין בני אדם יש ביניהם שוויון בסיסי במצב הטבע. השוויון מוביל לאי ביטחון. הכיצד? "שוויון זה בכושר נוטע בלב הבריות תקווה שווה להשיג

את תכליותיהם. לפיכך, כששני בני אדם רוצים בדבר אחד, ואין אפשרות שייהנו ממנו שניהם גם יחד, הם נעשים אויבים זה לזה; ובדרך אל תכליתם, שבעיקרה היא שמירת קיומם, ולפעמים רק תפנוק בלבד, מנסים הם להשמיד או לשעבד זה את זה".

מצב זה מוביל לחיים של חרדה ופחד תמידי. אינך יכול לדעת מאיפה תבוא הצרה ולפיכך אתה מקדים תרופה למכה ותוקף ראשון. התחרות גורמת לאדם לפלוש לזולתו בשל בצע, אי ביטחון גורם לו להכות מתוך חשש והזחיחות מביאה אותו לריב למען שם וכבוד. כל אלו יחד יוצרים לדעת הובס מציאות שבה "מחוץ למצב המדיני קיימת תמיד מלחמת הכל בכל". תיאור זה דומה מאוד למתואר בפרשת השבוע.

שלטון ככלי להתמודדות במצבים החריגים

מצב טבע אחר מתאר ג'ון לוק בספרו "על הממשל המדיני". לוק סבר שגם ללא שלטון יש חוק טבעי שמנחה את בני האדם ונובע משכלם. חוק זה מורה "שהואיל וכל בני האדם שווים ועומדים ברשות עצמם, אסור שמי מהם יעשה רעה לחברו בכל הנוגע לחייו, לבריאותו, לחירותו או לרכושו".

השמירה על החוק הטבעי נתונה בידיו של כל אדם ורוב האנשים אכן יקפידו לשמור אותו. יחד עם זאת, מדי פעם יהיו חריגות. מעת לעת ייתכן שאדם ישגה או ייכנע ליצריו להפר את החוק. במקרה מעין זה רשות כל אדם נתונה בידו להגן על עצמו ולהעניש את מי שפגע בו. המעניש הפגוע והכעוס לא ישפוט באובייקטיביות וסביר שיגזים בחומרת העונש - "התוצאה תהיה ערבוביה וחוסר סדר".

גם לוק סבור שהעניינים ידרדרו בסוף לכדי מלחמה אך הוא מתאר לנו טבע אנושי מתון בהרבה. רוב בני האדם מקשיבים לשכל ולחוק הטבעי ולא נכון להגיד, כפי שנטען בפרשתנו, "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו". ההידרדרות נובעת ממצבים חריגים.

שלטון עוצמתי - פסול ערכית

במדעי המדינה מקובלת הסברה שהמסקנה הנובעת מדברי הובס ומהמצטייר בפרשת נח היא שיש להקים שלטון חזק מאוד. חורשי הרעה מחכים בכל פינה, יצר לב האדם עומד לתקוף, והשלטון חייב להיות עוצמתי ולבלום אותם. אימת השלטון מספקת לאדם ביטחון מפני האויב בתוך מדינתו ומחוצה לה. כדי לעשות זאת יכול השלטון לפגוע לעיתים בפרט ולהפעיל כוח גדול, אחרת הכל ידרדר במהרה למצב לוחמה. כדברי רבי חנינא במסכת אבות: "הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו".

לעומת זאת, המסקנה מדברי לוק שונה - מטרת השלטון היא שהחוק הטבעי יישמר ותו לא. אסור לשלטון להיות חזק מדי מאחר ואז הוא עצמו עלול לפגוע בחוק הטבעי, וגם אין צורך שיהיה כה עוצמתי שכן כל מטרתו היא לשמור על חיים, בריאות, רכוש וקניין כשרוב בני האדם ממילא לא מנסים לפגוע איש ברעהו.

אני מבקש להציע השקפה האומרת שגם בתפיסת מצב טבע הובסיאנית, שלטון עוצמתי הוא כלי לא יעיל ופסול ערכית. שלטון הוא בגדר הכרח בל יגונה ואת ההכרח חובה עלינו לצמצם ככל הניתן. כשאלוהים כורת עימנו ברית בפרשת נח ומתחייב שלא להשמיד שוב את האנושות במבול, הוא לא עושה זאת מאחר וטבע האדם השתנה, אלא מתוך הבנה שלא זו הדרך להתמודד עם הרוע. כוח לעולם גורר כוח, רוע לעולם גורר רוע.

מניעת ההידרדרות למלחמת הכל בכל או לערבוביה ואי סדר מחייבת שלטון וחוק, אך על שלטון זה להיזהר מאוד מלהיהפך לגורם המלחמות במקום להיות אחראי על מניעתן. הפגיעה בחירותם וכבודם של אנשים מחייבת שלטון, אך יהיה זה אירוני אם שלטון זה יפגע בעצמו בכבוד האדם שעליו הוא בא להגן. שלטון מעין זה מסתכן באובדן הלגיטימיות.

מציאות שלטונית בלתי נסבלת

המציאות השלטונית בישראל 2009 מעוררת תהיות קשות בנושאים אלו. האם השלטון הישראלי ממלא אחר תפקידו הבסיסיים ביותר? שלטון היוצא למלחמות ברירה ואינו מרסן את עצמו בהפעלת כוחו בוגד בעצם ייעודו.

דן מרידור אמר השבוע על מלחמת לבנון השנייה: "ראיתי איך ממשלה של אנשים אינטליגנטיים, את חלקם אני מכיר באופן קרוב מאוד, לא שואלת את השאלות האלמנטריות כשהיא שולחת את העם למלחמה" (הארץ, 21.10). זו מציאות שלטונית בלתי נסבלת.

כמו כן, שלטון המפעיל ממשל צבאי על אוכלוסייה של מיליונים במשך מעל ל-40 שנה ומונע מהם חירות וכבוד עושה מעשה לא לגיטימי בעליל. המציאות המזרח תיכונית קשה ומזכירה את המתואר בספר בראשית, אבל נראה שבישראל האיזונים העדינים בטיפול במציאות זו מופרים שוב ושוב ולגיטימיות השלטון מתערערת. בסופו של יום הדרך להתמודד עם הבעיות יכולה להסתיים במבול או בברית. עלינו לבחור בדרך הברית.