הכותב מזדהה עם אויב שמתפוצץ בשווקים
ומטיף שנאה עיוורת ומסולפת
לילדיו מגיל אפס - כאילו הוא שווה
במוסריותו ובערכיו לעם אשר חזר לארצו
היחידה בתבל אחרי 2000 שנה.
הכותב מנסה למוטט את זכויותינו כעם
אשר מחצית האנושות נסמכת בחוקיה ישירות
על ספר ערכיו - התורה.
האם יוכל הכותב הפטריוטי למצוא מענה אחר
למחבלים מתאבדים אשר הופכים סדרי עולם
בפילוסופית המאבק בין ''השווים מלידה''.
אל נא יישכח שליהודים אין יתרון בליטרת
בשר תותחים בבואו לנהל מלחמה כזו.

ליאור ידידי,
אחת הסכנות בהשלכה של טקסטים מקראיים, יצירי הוויתה של חברה פגאנית, אל מציאות חיינו, היא הבאתם לידי אבסורד.
איזה מקום במשוואות הכוח השלטוני תופס האל? לפי התאור בפרשה הזו (ולא רק בה) אלוהים איננו כח שלטוני - אפילו כח שלטוני חסר גבולות - אלא מעין בריון כיתתי שמפזר הרס מסביב א.כי ''העלו לו את הסעיף'' ו-ב.כי הוא יכול. לא רק זאת, אלא שהוא (אלוהים!) לומד לקח, מבין דברים שלא ידע קודם, ומבטיח לשפר את התנהגותו. (עד השואה הבאה).
האמנם?
ואולי מיתוס איננו טקסט אלמותי שממנו ניתן וצריך להשליך על כל חברה בכל זמן, אלא להסתפק בניסיון המחקרי להבין מה מסתתר מאחרי המיתוס, עד כמה שאנחנו יכולים, ולבודד את גרעיני האמת מהאגדות.
ולמציאות חיינו המורכבת: אכן עלינו לבחור בברית. השאלה היא רק ברית בין מי למי.
בארבעת העשורים האחרונים אנחנו עסוקים בעיקר בניסיון להגיע לברית עם ''אחינו הטועים'' במסגרת כיבוד כללי המשחק שהם ואנחנו שותפים בקביעתם.לפי תומס ג'פרסון, ממשיך דרכו של לוק, השלטון ''שואב את סמכויותיו מהסכמתם של הנשלטים''. ראוי לזכור זאת כשמדברים על ברית.

בבוא המבול, הייתי מעלה את המאמר הזה לתיבה.

ישר כוח לכותב!

אכן, מקומם, מקומם.
"כמו כן, שלטון המפעיל ממשל צבאי על אוכלוסייה של מיליונים במשך מעל ל-40 שנה ומונע מהם חירות וכבוד עושה מעשה לא לגיטימי בעליל"
אנחנו הרי לא ממש חושקים בזה, לאורך העשור האחרון הצענו לעם הפלסטינאי הצעות מפליגות, כך שהפיסקה לעיל מעט מקוממת.
מה בך הכל אנו רוצים ? שלווה וחיים בביטחון וללא פחד.
אז מה אתה מציע ? איך תיקח אותנו לשם ?

ביקורת פשוטה, עניינית, בסיסית ונוקבת מועברת בצורה לוגית, שיטטתית כלפי שלטון 2009. והכתיבה שלך- מעולה!

אולי עוד לא הספקת לקרוא בעיתון זה על הצהרת הטירונים שלא יפנו מתנחלים; הרי לך דוגמא לתגובת נגד עממית לקיפאון/עיוות שלטוני, דווקא מהיותו חלש.
שלטון לאו דווקא חזק מדי, אלא נתון לשליטת גורמים חיצוניים וסוכני דעת קהל, ומונע על ידם להמשתמש בכוחותיו נגד רצון עמו ונגד ההגיון הפוליטי, תוך שהוא מתעכב לרסן, להרתיע ולהשפיע על אויב.

השכלה כללית זה מצויין, אבל כשהיא מצטטת בהכללה במטרה להגיע למסקנה, תוך פספוס המצב הנקודתי היא ריקה מתוכן.
רצית לצאת נגד מלחמות עזה ולבנון? בסדר, אבל לקרוא להן 'מלחמות ברירה', או במילים אחרות 'התפרעות חסרת שליטה'...
האם אתה רומז שאתה מעדיף שלטון כפות לפחדיו של הנשלט מפני עימות, כזה שיוציא את עמו לקרב רק ברגע האחרון, כזה שלא ישאף להשפיע על האיזון באיזור? ואגב- מלחמת לבנון 2 לא נפתחה חזק מספיק, ולכן נגררה.

זו אוטופיה שאין לה שום קשר למציאות שאנחנוחיים בה. השלטון פה וכשמו כן הוא - שולט עלינו, ולא בצורה מוצלחת במיוחד, אבל אלא אם ברצוננו לשפוך פה דבר כמו בימי המהפכה בצרפת עדיף כבר להמשיך הלאה ופשוט לקבל את המצב.