חייל בפלוגה של שליט: אותי אל תפדו ביוקר
מחליפו של גלעד בטנק 2 בפלוגת המחץ, כתב לברק: "אם אלקח בשבי, נהג כלפי משפחתי באכזריות צודקת. אל תסכנו ביטחון המדינה"
את הטראומה שחוותה הפלוגה אף אחד שם לא ניסה להסתיר. בדף הקשר הפלוגתי שמונח עד היום על שולחנו של אוביץ מופיעים מספרי הטלפון של כל הלוחמים, מסודרים לפי מחלקות. השם הראשון על הדף הוא גלעד שליט. בראש הנייר נכתב "גלעד שליט - איתך עד שתשוב". ברשימת המחלקות נכתב החייל שליט בקטגוריית "של כולנו". גם בחבילת הקלפים שהפיקו הלוחמים, לכל קלף יש חייל. את ה"אס" קיבל שליט. על הטנקים הדביקו באישור מח"ט סטיקר הקורא לשחרור החייל.
הגיוס האקטיבי במאבק לשחרורו היה מובן מאליו עבור כל חברי הפלוגה. "ביום שבני המחזור של גלעד השתחררו", מספר אוביץ, "הם צעדו מהבקו"ם, ואחרי זה היינו כולנו בהפגנה בכיכר רבין. לבשנו את החולצות של המאבק, באנו לכל המאבקים, זה היה ברור שכולם בפלוגה באים, וכולם פעילים בסיפור הזה".
אבל בשלב מסוים החליט אוביץ לנתק מגע מהמאבק. הגורל שזימן אותו לטנק של שליט, שלח אותו להפגנות, אבל המסקנה שאליה הגיע אחרי כמה חודשים, משכה אותו לכיוון אחר. "ככל שעבר זמן הבנתי שרציונלית זה יהיה טעות לשחרר את גלעד בכל מחיר. הבנתי שזה מטורף שמדינה חפצת חיים תיכנע לסחטנות של ארגון טרור. כאחד ששירת בפלוגה שלו, זה כואב לי לומר את זה, אבל למדינה אסור להיכנע ללחץ של אמהות".
הגישה החדשה של אוביץ, בן 22, לא עברה בשקט בפלוגת "המחץ" המגובשת. אחוות לוחמים היא לא ערך שמקובל לדון עליו במונחים שכלתניים בפלוגת טנקים שעדיין מחכה לאחד מחייליה. לא פשוט להיות החייל היחיד שיוצא פומבית נגד פלוגה שלמה שמגויסת למאבק למען החזרת חברם החטוף.
"בהתתחלה ניסו לשכנע אותי לבוא לפעילות. אמרתי להם 'כן, כן, נגיע', אבל לא באתי. לא היה לי נעים לה גיד לחבר'ה מהפלוגה שאני מתנגד למאבק שלהם. עד היום לא היה לי אומץ להתעמת עם הפלוגה. הם התאכזבו אז, ועכשיו הם בטח יגידו שאני לא בסדר. אבל אני שלם עם העמדה שגיבשתי".
את העמדה שגיבש הוא ניסח במכתב, שאותו שלח השבוע לשר הביטחון אהוד ברק. "מאז חטיפתו של גלעד נפשי קרועה ושסועה ואינני יודע כיצד לפעול למענו", כותב אוביץ לברק. "מצד אחד, חזרתו של גלעד הביתה היא רצונו הטבעי והבריא של כל בן אנוש, וכמו כל יהודי על פני האדמה אני מתפלל ומייחל לשחרורו המהיר והבטוח.
"מנגד, אני רואה בעיניים כלות כיצד מדינה שלמה כורעת ברך ופושטת יד בפני ארגוני טרור כל אימת שהם מצליחים ללכוד בטלפיהם אחד מלוחמינו. מצב זה הוא בלתי נסבל והננו נופלים למלכודת זו פעם אחר פעם.
"אני נאלץ לסרב לבקשותיהם של חברים מהפלוגה להגיע להפגנות ולעצרות למענו מתוך הבנה שהשכל צריך לגבור על הלב, עם כל הצער. אשר על כן, אינני מתיימר לייעץ לך מה לעשות באשר לגלעד, אולם מחובתי להודיעך את אשר תעשה עמי באם חלילה אקלע למצב דומה".
את ההחלטה לנסח הצהרת כוונות בנוגע לאפשרות שייפול בעצמו בשבי קיבל אוביץ - תושב גינות שומרון - לפני יותר משנה. "כשהחזירו את גופותיהם של אודי גולדווסר ואלדד רגב תכננתי לשלוח כתב
"באם חלילה אפול חלל במערכות ישראל", הוא כותב לשר ברק, "וגופתי תישאר או תילקח אל מעבר לקווי האויב, אנא השאר אותה שם. מעדיף אני שאהיה זרוק כפגר על פני השדה, ובלבד שלא אשמש לאחר מותי ככלי סחיטה בידי האויב".
"נכון, תמיד קל להגיד דברים כאלה. אבל בדיוק בשביל זה אני כותב את זה לפני שחס וחלילה אפול בשבי. אני כותב את המכתב בדעה צלולה. לפני שאני מביע דעה לגבי גלעד שליט, אני מודיע איך אני רוצה שיפעלו בנוגע אליי. לקראת העסקה המתגבשת לשחרורו של גלעד הבנתי שאני חייב להיות מוסרי ולשלוח את המכתב. אני, כאזרח פשוט, אומר לשר הביטחון 'אני איתך'. אני נותן לו כוח לפעול בהיגיון. אני כחייל פשוט כותב את זה, כדי שאם יקרה משהו, יהיה מסמך כתוב שבו אני מורה לשר הרלוונטי לא לפעול בהתאם לרצון של המשפחה, אלא לפעול כמדינה שפויה".
אלא שאת המכתב לשר הביטחון הוא כתב בשנה האחרונה רק בראש. לפני שבועיים קרא אוביץ מאמר של משה פייגלין ב-nrg מעריב. "כאזרח ישראלי, כחייל וכקצין בדימוס", כתב פייגלין במאמר המופנה לשר הביטחון, "הריני מורה לך כי במידה שחלילה וחס איחטף או אפול בשבי ארגוני הטרור הערביים - אל תנהל משא ומתן לשחרורי". אוביץ קרא את המאמר והתיישב לכתוב.
זמן קצר אחרי שהצטרף לפלוגה והתיישב בטנק שממנו נחטף שליט, ביצעו אוביץ וחבריו תעסוקה מבצעית ליד רצועת עזה. אף אחד שם לא דיבר על החששות ולא על החטיפה, אבל הצלקת שעל הפלדה הקרה הזכירה לאוביץ את ההיסטוריה המבצעית של טנק 2 בפלוגת המחץ. "עשינו מארב בנחל עוז, כמה מטרים מהגבול", הוא משחזר, "ישבנו באותו טנק שממנו נחטף גלעד. בבוקר היה ערפל כבד, אותה סיטואציה בדיוק. היה פחד".
"והיה ואלקח חלילה בשבי האויב", כתב לברק, "דורש אני ממך לקיים את ברית הערבות ההדדית אשר נשבענו בה בדמנו, ולא לנוח ולא לשקוט עד שאשוב לביתי. מרר את חיי האויב, הרעש שמיו ואדמתו. שלח בו חצי מוות ומהומה, הפוך יומו ללילה, אל תיתן דמי למנהיגיו, אל תחרש ואל תשקוט, ואל תיתן שינה לעיניך עד בואי בשלום. אולם באותה נחישות דורש אני ממך לאזור אומץ ולנהוג
כלפיי וכלפי בני משפחתי באכזריות קשה אך צודקת. אל תפדה אותי במחיר שעלול לסכן את ביטחוננו ולהחליש את כוח עמידתנו וכבודנו הלאומי".
למה הדעה שלך לגבי עסקת שליט חשובה יותר מדעתו של כל אזרח אחר?
"לא חשובה יותר. כתבתי שאני חייל בפלוגה, כדי שיהיה ברור שאני לא איזה פוליטיקאי, אלא לוחם במילואים. אם הרבה אנשים יעשו ככה, הממסד יראה שיש אנשים שהולכים לעשות מילואים ב-20 השנים הקרובות והם מתנגדים לעסקאות מסוג כזה. אני חושב שהרבה אנשים מסכימים שלא בכל מחיר שהחמאס דורש צריך לשחרר שבויים. אנחנו צריכים לייצג עמדה שהיא לכאורה במיעוט. יש את ארגוני האמהות והחברים, שאומרים שצריך לתת מה שהחמאס דורש, אז צריך תנועת נגד שתגיד שיש דברים שמדינה ריבונית לא יכולה להרשות לעצמה".
הקלטת של שליט ששחרר החמאס לפני שלושה שבועות לא השפיעה עליך?
"בסרטון הוא סיפר על הטיול ההוא שבו הם הצטלמו ליד הטנק. הטנק הזה נמצא ליד בסיס שמכונה 'מחנה יונתן' על שם יוני נתניהו, והטנק הזה מהתמונה - לפי האגדות בשריון - היה הטנק של יוני נתניהו. אותו יוני נתניהו שיצא למבצע במרחק של אלפי קילומטרים כדי לשחרר חטופים. ופה, בישראל, עוד לא עשינו את כל הצעדים הצבאיים כדי להחזיר את גלעד, ואני אומר את זה כי אני בעד שחרור של שליט.
"נוצר דיבור שאם יש חטוף, אז זה הבן של כולנו. את המשפחה של גלעד אני מבין. שר הביטחון צריך להבין אותם, אבל חייב להתחשב באינטרס של המדינה ולא של המשפחה. אני משבח את אהוד אולמרט על כך שלא הסכים לעשות את העסקה, אבל לצערי הוא לא הפעיל מספיק סנקציות על חמאס, זה פעולות מינימום. לפחות הוא גילה כושר עמידה ולא מכר את המדינה, עם כל הצער שבדבר".
אתה לא מרגיש שאתה מפקיר חבר ששירת בפלוגה שלך?
"יש לי רצון לתלות את דגל המאבק על האוטו ולבוא להפגנות, אבל אני מרגיש כבול. אני מאוד רוצה לראות בשחרורו. כתבתי את המכתב הזה כי רציתי לעשות משהו אקטיבי למענו. זה אולי נראה הפוך, אבל המכתב הזה הוא למענו של גלעד".
נא להמתין לטעינת התגובות
